אני אוהבת שאתה רומנטי
תשמע סיפור. רצה הגורל, ונפל בחלקי ליפול על חרב, ולמות עליו, כמאמר השיר, רק בלי ערב כחול עמוק.
אני והוא - שנינו היינו <ועדיין> אנשים נשואים, בתחילתה של אותה תקופה - עם ילדים מאוד צעירים ושלל בעיות בזוגיות ובחיים בכלל. היינו בתוך עננת רגשות סמיכה ומורכבת
שש שנים תמימות, כי עבדנו יחד, יום ביומו, והייתה שם אהבה מאוד מיוחדת ומלאת עומק, בהחלט אחת הגדולות אם לא ה שידעתי, שהתבססה על היכרות קרובה, הומור חריף, שפה משותפת, הערכה הדדית, חיבור אינטלקטואלי מדליק ולא פוסלת את האפשרות שגם על כך שבסיפור היו ציצים מפורגנים
.בתקופות מסוימות זה בער כמו הר געש והעלה עשן ממגטונות של חום שנפלט הלוך וחזור מדי יום, וזה הודחק היטב בתקופות אחרות כשרציתי להשיג קצת ריכוז ושקט. כחצי שנה לקראת הסוף זה פרץ החוצה, והיה מאוד חזק. הוא התחיל להגיד שיש בצד שלו רגשות חזקים, והוא כבר לא יכול יותר ומאוד רוצה לחצות את הקווים. זה מאוד ערער אותי. לא היה דבר שרציתי יותר מלממש את כל המתח המטורף הזה של שנים. עד אותו יום המחוות הפיזיות המרחיקות ביותר שהוא זכה להן היו צ'פחות חבריות על הכתף. ונדרשו תעצומות לא קטנות בכלל במצב הזה כדי ... להחליט לקום ולחתוך, להחליף את מקום העבודה, פשוט להוציא את עצמי משם. והמהלך כאב לי כאבי תופת, וגם לו, כך הסתבר, אבל מבחינתי זה היה הדבר הנכון לעשות - למנוע מעצמי למעוד ולפגוע פגיעה אנושה במה שהסתבך בבית.
כחברים מעולם לא 'נפרדנו', הייתה פשוט הבנה מלאה שמוכרחים להתנתק כדי לאפשר לעצמנו להתקרר ו'להתנקות' מהעומס הרגשי הגואה. כמה שהיא הייתה גדולה - זאת הייתה אחת האהבות היותר מיותרות מבחינה רומנטית כי מבחינת העיתוי היא איחרה את זמנה, ובאה בקונסטלציה שהייתה מותירה הרבה קורבנות. וזה לקח בערך שנתיים, שבמהלכם הוא פה ושם שלח ד"שים, או דאג להזכיר את קיומו דרך מכרים משותפים ולהבהיר שאני חסרה והוא מתגעגע. ואחרי שכל הלבה הרותחת הזו נבלמה מבלי להתפרץ, נותרה ביננו ידידות עמוקה ואמיצה <חזקה יעני> והמון כבוד הדדי. היום אנחנו מתקשרים לפרקים, ועוזרים אחד לשני מקצועית או בסתם עצה כשמשהו נחוץ, ואני יודעת שיש בעולם מישהו שמאוד אוהב אותי, ושיהיה שם בשבילי מורלית אם רק אצטרך. מבלי שהוא זכה אפילו למשש לי בדל של ציצי
אז לא. לא כל אהבה, גדולה עוצמתית וסוחפת ככל שתהיה, צריך לממש. ולא כל סיפור אהבה מסתיים בטלנובלה ועזיבה של בית. לפעמים יש אהבות שתפקידן להזין לנו את הנפש, ויש אהבות שכל ייעודן להאיר על החושך במקום אחר.
ואני לא מלאך. אני בת אדם, ומבינה לגמרי מניעים של כל הצדדים. הבחירות שלי הן שלי ומחייבות אותי, ואני לא אומרת 'פויה, זה לא מוסרי' על זה שאנשים אחרים כן הולכים עד הסוף אחר הלב או כל איבר אחר שבוער באותו רגע. והבחור בהחלט יכל להיות במצב מעורער מבחינה זוגית. ולרצות לפרוק כל עול. אבל הגברת ידעה שהיא לא יוצאת עם אדון פנוי. הוא לא האכיל אותה במנטרות 'אני פרוד', והיא נכנסה עם נר למשולש הזה בדעה צלולה, מבחירה. אבל פתאום היא מתחסדת לנו ומנסה למכור לנו סיפורי מוסר שבהם היא אחת שבעצם 'נאלצת' לחיות עם גבר נשוי לא לה
. והכל קורה לה באופן פאסיבי, כמו למרים הבתולה, והיא פה בעצם הקורבן. ובחלוף השרשור - כבר של שניהם. כלומר, גם אישתו בתפיסתה פשעה כנגדה ומחזיקה לה בבעל כבאסיר ציון. אהה, רגע, בעצם הוא מחזיק את עצמו כאסיר. אהה, רגע, בעצם הוא די נהנה בחברתה ולא ממש סובל. בקיצור
.
אז, צ'טערת, אתה באמת ניסית כל מה שאתה יכול, אבל לא קניתי
ושיהיה בהצלחה לכולם