מאריה קארי - Charmbracelet

[a 90s Noah]

חחחחחחחח לא, בכלל שכחתי שיש רמיקס לזה

מהדיון הזה אני רק מגלה כמה דברים הדחקתי מהאלבום והתקופה הזאת

קלאון - אני ממש ממש אוהב אותו. הוא מושלם מתחילתו ועד סופו, כששומעים את הצחוק המחרמן של מאריה לצד הלחישות של הסוף, אחרי הקליימקס המעולה של השיר הזה.
מבחינת מילים הוא חכם ומעניין, במיוחד כשמכירים את ההיסטוריה ואת הרקע לכתיבתו.
בנוסף - בגלל שהרוב באלבום הזה די גרוע אני שומע אותו לעיתים מאוד רחוקות, ואז זה מרגיש כמו לשמוע אותו מחדש, להיזכר בניואנסים הקטנים שמאריה הכניסה שם מה שגורם לי להתאהב בו בכל פעם מחדש.
אם צריך למצוא הצדקה לאלבום הזה - אז זה השיר.

 

[קוֹבּ]

אין בעיה, עדיין לא הייתי מזכיר את האלבום

באותה נשימה עם באטרפליי ועוד כותב "בטרפלי" כאילו עולה לך כסף כל אות

 

[a 90s Noah]

מריה

 

[so hot tamale]

מסוג האלבומים שמשקפים הכי טוב

מי זאת מאריה קארי.
זמרת איכותית וחד-פעמית, רגישה ומייצרת "אינטימיות" בייחודיות של השירים שלה: Sunflowers for Alfred Roy (אחד מהטובים בקריירה שלה, תגידו מה שתגידו);

אחת כזאת, שמרוב שהיא מעולה במה שהיא עושה, אז היא מסוגלת לקחת שיר לא-שלה ולהפוך אותו לשלה ולהתעלות על המקור: Bringin' On The Heartbreak;

דיווה במובן הטוב של המילה, עם שירים שתפורים לבמה הגדולה: Subtle Invitation;

עם יכולת לקחת ארנ'בי ולהפוך אותו לפופ-מתוק: Irresistible;

נוהגת להתכתב באופן תמידי עם הרפרטואר העשיר שלה וליצור "ייחוד מוזיקלי" שיבחינו בו רק אלו שמכירים את כולו: Lullaby;

אבל...

לא מסוגלת להיפרד מג'רמיין דופרי החופר והמעיק: You Had Your Chance ו-The One

חייבת לדחוף לכל אלבום שירי אמונה קיטשיים (שתכלס, אי אפשר בלעדיים – הם טובים לרוב): My Saving Grace;

כשלצידם שירי כסאח ומריבה: Clown (האדיר!);

ועל הדרך ממחזרת בצורה איומה שירים מהעבר הרחוק: I Only Wanted (אחיו הלא-מוצלח של My All);

שתמיד מגיעים עם איזה שיר-פילר מציק ומיותר שלא תרצה לשמוע בפומבי: You Got Me ו-Boy

או סתם משהו ששמענו עשרות פעמים: Yours;

ובעיקר, בוחרת (בייחוד מאז האלבום הזה) סינגל-ראשון לא מסחרי: Through The Rain.

ובשורה התחתונה, מה שמקבלים זה אלבום "אמצע דרך", לא מועיל מידי, לא מיותר, אבל אחד כזה שאפשר לשרוד בלעדיו.