מוטי גוטרמן
New member
מאפיש סאלאם ב'חאראת ל'סאלאם../images/Emo10.gif
שכונת השלום נטולת שלום בשכונת השלום מזרחה לטול כרם, בימים האלה סובלים מחוסר ביטחון ושלום, בגלל הנוכחות הצבאית ההפגנתית של חיילי הכיבוש כל יום, בשכונה הזאת, שנבנתה לא מזמן, מלפני שנים מעטות, ואשר התרחבה ומספר התושבים בה עלה במהירות, והפכה למין פליטה מהעיר עקב בעיית הצפיפות ששלטה בה לאחרונה. ועל הכביש הארוך, שמקשר את העיר בשכונה, לאורך כפר ענבתא והעיר שכם, עומדים החנויות המסחריות ומספר של מוסכים ועוד, כמו כן, נבנו מספר בתי מגורים חדשים, בכוונה להנות ממראה הטבע המקיף את האזור. אבל ההנאה הזו והשקט והשלום לא נמשכו הרבה זמן. הם נעלמו עם הופעת הטנקים הישראלים, שכמעט ולא עוזבים את האזור ואשר יורים ללא הבחנה דבר שמפחיד את התושבים והילדים וגוזל מהם את התחושה בביטחון ובשלווה. עבדאלסלאם מנסור, נשוי מלפני כמה חודשים, ומתגורר בשכונת השלום אומר: " אני בחרתי באזור מגורים זה בעיקר,בגלל השקט וכי הוא קרוב למרכז העיר, אבל הצבא הישראלי במעשיו הגזעניים, הפך אותו לאזור של לחץ, וכמעט ריק מחיים, למעט קולות הקליעים והטנקים. ולמרות שהבית עלה לי הרבה, ולמרות כל הנזקים שנגרמו לי , אלא שאני חושב לעבור למקום אחר יותר שקט. סאמר, שעובד בבוקר בחנות מסחרית, ולומד באוניברסיטת אלקודס הפתוחה אומר: " לפעמים אני מתקשה להגיע הביתה, בגלל הטנקים והג'יפים הצבאיים שמציבים מחסומים בכביש הראשי, ונאלץ להסתובב ברחובות העיר שעות ארוכות ללא כל מטרה, עד שהטנקים זזים ומפנים את הכביש. כמו כן, לפעמים אני מאחר למקום העבודה שלי בבוקר מאותה סיבה. אבו חמזה, מתושבי שכונת השלום, ושעובד באחת מבתי המרקחת בעיר, מרגיש בפחד בכל פעם שהוא עוזב את בית המרקחת לכיוון ביתו בערב, הדרך, כמו שהוא אומר אינה בטוחה והקליעים של הישראליים לא רואים, אבל הסגת פיסת הלחם קשה ומעורבת בדם. על הכביש הראשי, הטנקים הישראליים הרסו את התשתיות לחלוטין, ואת רשתות הניקוז, ועקרו את עצי הקישוט, ואיי התנועה כמה פעמים.
שכונת השלום נטולת שלום בשכונת השלום מזרחה לטול כרם, בימים האלה סובלים מחוסר ביטחון ושלום, בגלל הנוכחות הצבאית ההפגנתית של חיילי הכיבוש כל יום, בשכונה הזאת, שנבנתה לא מזמן, מלפני שנים מעטות, ואשר התרחבה ומספר התושבים בה עלה במהירות, והפכה למין פליטה מהעיר עקב בעיית הצפיפות ששלטה בה לאחרונה. ועל הכביש הארוך, שמקשר את העיר בשכונה, לאורך כפר ענבתא והעיר שכם, עומדים החנויות המסחריות ומספר של מוסכים ועוד, כמו כן, נבנו מספר בתי מגורים חדשים, בכוונה להנות ממראה הטבע המקיף את האזור. אבל ההנאה הזו והשקט והשלום לא נמשכו הרבה זמן. הם נעלמו עם הופעת הטנקים הישראלים, שכמעט ולא עוזבים את האזור ואשר יורים ללא הבחנה דבר שמפחיד את התושבים והילדים וגוזל מהם את התחושה בביטחון ובשלווה. עבדאלסלאם מנסור, נשוי מלפני כמה חודשים, ומתגורר בשכונת השלום אומר: " אני בחרתי באזור מגורים זה בעיקר,בגלל השקט וכי הוא קרוב למרכז העיר, אבל הצבא הישראלי במעשיו הגזעניים, הפך אותו לאזור של לחץ, וכמעט ריק מחיים, למעט קולות הקליעים והטנקים. ולמרות שהבית עלה לי הרבה, ולמרות כל הנזקים שנגרמו לי , אלא שאני חושב לעבור למקום אחר יותר שקט. סאמר, שעובד בבוקר בחנות מסחרית, ולומד באוניברסיטת אלקודס הפתוחה אומר: " לפעמים אני מתקשה להגיע הביתה, בגלל הטנקים והג'יפים הצבאיים שמציבים מחסומים בכביש הראשי, ונאלץ להסתובב ברחובות העיר שעות ארוכות ללא כל מטרה, עד שהטנקים זזים ומפנים את הכביש. כמו כן, לפעמים אני מאחר למקום העבודה שלי בבוקר מאותה סיבה. אבו חמזה, מתושבי שכונת השלום, ושעובד באחת מבתי המרקחת בעיר, מרגיש בפחד בכל פעם שהוא עוזב את בית המרקחת לכיוון ביתו בערב, הדרך, כמו שהוא אומר אינה בטוחה והקליעים של הישראליים לא רואים, אבל הסגת פיסת הלחם קשה ומעורבת בדם. על הכביש הראשי, הטנקים הישראליים הרסו את התשתיות לחלוטין, ואת רשתות הניקוז, ועקרו את עצי הקישוט, ואיי התנועה כמה פעמים.