מאמר מ"הארץ"

[צימעס]

כשהתינוק קצת גדל.

 

[ליליה והגמדים]

שיטה מצויינת

להשאיר נשים במקומן המסורתי - להביא עדות מומחה שאומרת שזה מה שהתינוק צריך...

חום וחיבוק, אגב, אבא לא יכול לתת? רק אמא?

 

[אביטלתל]

זה היופי בתקופה שבה אנחנו חיים

את יכולה לבחור, ביחד עם בן זוגך, את הדרך שבה אתם מגדלים את ילדייך פעם לא הייתה ממש בחירה ואולי זו הסיבה האמיתית שזה השתנה חום וחיבוק אבא יכול לתת והרבה הוא לא יכול לתת המשך לקשר הפיזיולוגי שהתהווה במשך 9 חודשים ואם אבא ייתן מספיק חום וחיבוק, הרי שבמשך הזמן הוא יכול להתחלק באמא בתפקידה המסורתי זו כמובן דעתי בלבד לא של "מומחה"

 

[עדי מדריכת הנקה]

And having read that

(פעמיים - שזה יותר זמן משהקדשתי לנרי ליבנה בכל חיי

) אני מוכרחה לומר שלמעט התיאור של ה"שנינויות" של ילדיה וילדי החברה, הכתבה בסך הכול משקפת כאב על התנסות די איומה שלה עצמה (חוויות מהסוג שזכור לי היטב מלימודי), הכרה בכך שההוראה במסגרות של מערכת החינוך הנוכחית היא משימה בלתי אפשרית (פלוס הודאה מפורשת בכך ששימוש במורים כשק חבטות, ספורט שגם היא עסקה בו, אינו הוגן), וצער על שהמורים אכן מנקזים אליהם את התסכול מהמערכת כולה. בליקויים שציינה - הירידה בהישגים, חינוך נפרד לעשירים ולעניים, השחיקה במעמד המורה - אין כל חדש. בעיני לפחות, אין בכתבה הזו משהו שיצדיק את התשובה הבוטה להפליא של המורה דנן.

 

[justmom]

אופס, סליחה - התפלק לי הניק../images/Emo163.gif

 

[ליליה והגמדים]

../images/Emo45.gif

 

[אמא ל 5]

עדי, סך הכל אני לגמרי מסכימה

יש המון תחלואים במערכת החינוך. אבל בכל זאת מאד צרם לי השימוש במורים כשק חבטות. זה אחד הנושאים שמאד מרגיזים אותי, למרות שגם לי יש הרבה מאד ביקורת על מורים ומערכת החינוך. אבל מאד מכעיס אותי כאשר מעבירים את כל האחריות למערכת החינוך, ובעיקר כאשר מעודדים ילדים לזלזל במערכת החינוך, ובעיקר במורים עצמם. זה משהו כמו לירוק לבאר ממנה שותים, ביקורת זה מצוין, אבל לעודד זילזול, התחצפות, חוסר כבוד לזולת - לא מקובל עלי. ותודה לעדי יותם על הלינק - איך עשית זאת???

 

[justmom]

אולי אני פשוט קוראת אצלה

נימה אחרת - של צער? נוחם? היא הרי חותמת את הפסקה בה היא מתארת את ה"שנינות" של ילדיה (שצרמה לי בדיוק כמו לך), במשפט "אלא שאיכשהו חמקה מידיעתנו באותה ההזדמנות ההבנה שבדיוק כמו הורינו, אם כי בדרך הפוכה, גרמנו לילדינו לגלות חשד עמוק כלפי תבונתו של עולם המבוגרים." והיא כותבת במפורש "גם אני תרמתי את חלקי לספורט המכוער של חבטות במורים תוך התעלמות מופגנת מהידיעה שהמורים הם קורבנות של שיטה ושל מערכת שחוסכת מהם כל תגמול וגיבוי." לי כל זה נקרא יותר כמו צער ותחושת החמצה מתמשכת, יותר מאשר השתלחות רבתי. בחיי שאני לא נמנית עם מעריצותיה של נרי ליבנה, ולילדים שלי היה מזל ליפול לידיהן של מורות מצוינות (למעט אחת) - אבל איכשהו מה שהיא כותבת עורר אצלי הרבה יותר הזדהות מאשר התגובה של המורה, שהצליחה ממש לקומם אותי.

 

[ליליה והגמדים]

הילדים לא צריכים אותנו, למיטב הבנתי

כדי "לזלזל במערכת החינוך". היכן שהיא ראויה לזלזול, הם יודעים את זה הרבה לפנינו.

 

[אפרתש]

יש שמקבלים "דחיפה" מהבית

את מדברת על בתים שדומים לשלך. כאשר ילד נבון מגלה שהמורה שלו אומרת שטויות, הוא אכן לא צריך אותך כדי לזלזל במערכת החינוך. אבל כאשר ילד בכיתה א' ,אומר למורה "למה מה תעשי לי?" (כפי שסיפרה לי חברה על תלמיד בכיתתה החדשה), הוא הביא את זה מהבית. לא סתם זלזול במערכת החינוך, אלא חוסר חינוך בסיסי. וזה לא כי המורה לא טובה או ראויה לזלזול. הוא אפילו עוד לא מכיר את המורה. ואת יודעת מה? נרי לבנה חושבת שהמענה של ילדיה למורה היה נורא שנון. יכול להיות שאם המורה תדבר עם ההורים של אותו תלמיד כיתה אלף, גם הם יחשבו שהאמירה שלו למורה היתה נורא מצחיקה ויהיו מאד גאים בו. יש סיכוי שהילד הזה ילמד משהו בבית הספר? אם כן, זה בזכות מורות שעובדות מאד קשה, וא בזכות הוריו.

 

[עדי יותם]

../images/Emo32.gif לאמא ל-5 לגבי הקישור

איך עשיתי את זה - מישהי נתנה קישור בשבוע שבו התפרסמה הכתבה, בפורום של באופן טבעי. מצאתי שם והעתקתי. "הארץ" לא מגבילים צפייה אחרי שבוע, רק את החיפוש. כך שאם תשמרי לינקים לכתבות שמעניינות אותך (נניח, תיקייה ב"מועדפים"), הם יישמרו שם ויהיו מוכנים לצפייה כשתרצי.

 

[She Dolphin]

../images/Emo45.gif גם אני התרשמתי כמוך

 

[galia26]

נזק ריגשי כתוצאה ממערכת החינוך

הנזקים הריגשיים שנגרמים לילדים במערכת החינוך הם בלתי הפיכים!!! המורים במערכת החינוך, ואני מדברת במיוחד על המחנכים והמורים שהלכו ללמוד הוראה לשם הוראה ולא על אלו שלמדו מקצוע אקדמאי והתמקצעו גם בהוראה, הם מתחת לכל ביקורת, רובם אנשים שרמת היכולת שלהם לא יכלה להביא אותם ללימודים אקדמיים, לכן הלכו ללמוד את ההוראה, זה לא דרך חיים בשבילם ולא ציונות, אלא פרנסה בלבד, המורים צריכים להראות הישגיות בכדי לשמור על המקצוע שלהם, באיזה שיטות יבחרו בכדי להגיע להישגים אלו, כנראה שכל דרך היא לגיטימית. ורמת המורים והמחנכים רק הולכת ויורדת עם השנים! חינוך זו מילה מאוד גדולה, האם משרד החינוך בודק את המחנכים שלו לפני ששולח אותם לחנך? אני לא קראתי את המאמר של נרי לבנה, אך אני יכולה לשאר שהיא מנסה להגן על הנפש ועל הרגש של ילדיה, לגיטימי לחלוטין. בתור אחת שעדיין סוחבת איתה טראומות מימי ביה"ס ומהמורות שלימדו אותה, אני יכולה להבין מאוד את נרי. סליחה אם דבריי יצאו מבולבלים ובוטים, נושא החינוך הפורמאלי מאוד רגיש אצלי, כמו אצל רבים אחרים מחבריי.

 

[ליליה והגמדים]

בואי נתחיל מהיסוד:

הנזקים הבלתי הפיכים והקשים ביותר הם - ראשית ולפני כל דבר אחר - נזקים שקורים לפני שהילדים נכנסים בכלל למערכת החינוך...

 

[irisgh]

סוףסוף קראתי את שני המאמרים.

ואני שייכת, כפי הנראה, לזן מוזר שמסכים עם שניהם. בגדול. אבל אתיחס למאמר של נרי לבנה, שהוא זה שמעציב אותי יותר. (כי דווקא מה שכתוב במאמרה של המורה הדגולה ששכחתי את שמה, פחות חידש לי). הוא מעציב אותי יותר, כי אני רוצה להאמין, כמו שיש בפורום כאלה הטוענות, שלו אהיה מעורבת, בסופו של דבר יהיה בסדר. כי, שלא כמו ליליה, אין לי אידיאליים לתקן בעצמי את תחלואי מערכת החינוך לשם כלל העם, [ז"א יש לי, אבל] ובשמחה הייתי שולחת את ילדי לבית ספר פרטי לו הייתי חושבת ששנות ילדותיהם יהיו מאושרות יותר, ושהוא יקדמם יותר, אבל כרגע אין לי איך. 2 ילדים, 12 שנה, כמה עולה אותו בי"ס פרטי שבנה הועבר אליו? . זה בפירוש מעציב אותי. ועם זאת, אני לא חושבת שכל אי האושר שבילדות אפשר לנקז אותו לביה"ס. אני אישית מאוד אהבתי ללכת לביה"ס. מאוד אהבתי את ביה"ס היסודי (למעט כיתה ב' שאז לא אהבתי את המורה). הקושי הזכור לי בחטיבה הוא דווקא ההתמודדות החברתית בכיתה שבה רוב הילדים באו מבי"ס יסודי אחר. וגם את התיכון אהבתי (למרות שלא הראתי זאת, כי זה ממש לא היה אין). זה לא אומר שלא אהבתי להבריז. אז מה. גם היום יש ימים שהייתי שמחה להשאר בבית ולא ללכת לעבודה. אבל עדיין, ככלל, אני די אוהבת לעבוד [וגם אוהבת לא לעבוד..]. אני חושבת שיש קושי אינטרינזי בילדות, שאין דרך לעקוף אותו. כשאתה ילד, יש סמכות, שרירותית, שהיא לא אתה. מעמדך פחות בעולם. אני, כילדה, רציתי להיות גדולה. רציתי את העצמאות שבלהיות גדולה. גם את היחס הרציני שזוכים לו גדולים. אבל גם את החופש, העצמאות. ואני לא מוכנה לתת חופש ועצמאות כאלה לילדי. הם ילדים. הם לא בשלים לזה. רוצים את זה, ברור. אבל לא בשלים לזה. לכן הם ילדים. גם בני אינו רוצה ללכת לגן. מה הוא כן רוצה? ממ, שאלך איתו לגן. הסברתי לו שהייתי רוצה, אבל למבוגרים אסור. אז היום בדרך הבייתה הוא פינטז על גן לילדים ומבוגרים וגם לתינוקות. ושכולנו נוכל להיות בו ביחד. אם הייתי נותנת לו להכריע, הוא היה מכריע בכיוון הזה. אבל הוא ילד. לא זה שאתן לו לנווט את החיים. אם הייתי נותנת לו להכריע היינו ערים כל הלילה בבריכה, וישנים בבוקר בבית, ו.. [עוד דברים שגם אני חשבתי פעם שהם כיפיים], רק שאחרי חצי שעה היה פורץ בבכי ומבקש משהו אחר, ואז היה בוכה עצמו לשינה. להיות ילד, בבי"ס, ובבית, קשה בהגדרה. כי לא אתה קובע. ולא הייתי רוצה להיות בית שבו הילדים קובעים. כי אז אני לא הייתי קובעת. הייתי הופכת להיות משרתת. [מעבר לזה שאני גם לא חושבת שטוב להם לקבוע תמיד]. אז אם כך, אם יש משהו בילדות שיש בו קושי אינטרינזי, על מה העצב? שאני חוששת שנרי צודקת. שלא רואים את הילדים. שכשיש 40 ילד על מורה, במקום שבו אין שום נורמות של שקט, הקשבה, ריכוז. אין דרך לעקוב אחרי הילדים. לדעת מה קורה להם. ואני מצטטת: " שמה שהמורים קוראים לו "קשיים סובייקטיוויים של התלמיד" הוא בעצם קשיים אובייקטיוויים של מערכת החינוך - כיתות גדולות מדי, מורים מותשים או לא מוכשרים כהלכה להתמודד עם תלמידים. ". זה מה שמדאיג אותי. בעבודתי הזדמן לי לראות ילדים עם בעיות, שאינם משתלבים כהלכה בבי"ס. אכן, ישנם לא מעט ילדים קשים, או עם קשיים כאלה או אחרים. אבל לגבי חלק מהם, פשוט ברור ש "המערכת לא ערוכה". כמו שאמרו לי לגבי יניבי, כשרציתי להכניסו לא לחלוטין גמול לגן. "המערכת לא ערוכה". אפשר לחשוב - לא ערוכה לגמילה של ילד בן 3? המערכת לא ערוכה להתמודד עם הקשיים הטבעיים של ילדים. זה מה שמעציב אותי. הילד הפרטי שלי מבטא את קשייו בדיוק

. אולי אחזור אח"כ

 

[לורליי43]

אני מסכימה עם הרבה ממה שכתבת

במיוחד לגבי חוסר יכולתה של המערכת להיות מספיק גמישה. (בדוגמא שנתת לגבי גן ילדים- אני מבינה את הקושי, והבן שלי נשאר במסגרת פרטית עד גיל 4.5, אבל זה שונה ממסגרת של בית ספר). לדעתי העזרה צריכה להיות בהשתלבות במערכת ולא בהוצאה ממנה. אז אני מתקנת את הבעיה הזו עם היכולת שלי- קודם כל, אני בוחרת אזור שיש בו בית ספר טוב, עם מנהלת טובה ואוכלוסיה טובה. שנית- אם הורה מרגיש שהילד עדיין לא בשל, הוא יכול להשאיר אותו עוד שנה בגן חובה- זה יתן לו בסיס הרבה יותר חזק להמשך. ושלישית, אם אני מרגישה שהילד/ה צריך/כה עזרה במשהו- הוא יקבל אותו. אם צריך תגבור, הוא יקבל תגבור. את הבן שלי, שלחתי לפני שנה למורה לאסטרטגיות למידה, וזה מאוד הוסיף לו. בנוסף, דאגתי תמיד להיות בועד הורים מרכזי- ככה תמיד ידעתי מה קורה, היתה לי יכולת השפעה "ודיבור" עם המנהלת והמחנכות. מה שאני אומרת הוא- שנכון שלמערכת יש קושי, ושהיה נפלא אם היו 25 תלמידים בכיתה- כי זה היה פותר לדעתי 95% מהבעיות. אבל כל עוד זה לא כך, אני רואה את תפקידי כהורה- בתמיכה ובעזרה בתוך המערכת.

 

[לאה_מ]

מה זה אסטרטגיות למידה?

 

[לורליי43]

ללמוד איך ללמוד../images/Emo13.gif

נושאים של ארגון חומר, התמודדות עם עומס של חומר וכו'.יש כאלה שזה יותר טבעי להם, ויש כאלה שפחות. לדעתי- זה היה צריך להיות אחד ממקצועות הלימוד העיקריים בבית ספר.

 

[mishtal]

לדעתי מדובר בשיטות שונות

המאפשרות לילד ללמוד באופן יעיל כגון: תהליכי תכנון ובקרה, פתרון בעיות, ניתוח והשוואה, הוצאת עיקר מטפל וכ'ו. ייתכן שמדובר במורה להוראה מתקנת שמתמחה בעיקר בנושא הזה. ידוע לי שיש גם מרפאות בעיסוק שרכשו ניסיון רב בתחום זה (המכונה התחום הקוגנטיבי).

 

[לורליי43]

נכון

יש גם פרויקט מאוד נחשב, בשם מיכא"ל- שעובד בדיוק על הדברים האלה, ומועבר במסגרת החטיבה/תיכון בנוסף ללימודים הרגילים. אבל מאחר וזה פרוייקט מאוד יקר , לא הרבה זוכים ללמוד במסגרתו.