כמו שכתבתי, הרבה אנשים מבינים צ'י
בצורות שונות. להבנתי, צ'י אינו "כח החיות של האדם או יותר נכון את מקורותיו", כפי שכתבת, פשוט בגלל שצ'י אינו מוגבל לאדם - לא לאדם מסויים ולא למין האנושי, אפילו לא ליצורים ביולוגיים (צמחים וחיות). גם לרוח ולגשם יש צ'י, או יותר נכון הם מופעים של צ'י. כריזמה אינה צ'י, אבל כוח ציווי הוא בפירוש מופע של צ'י. יש אנשים שיכולים לגרום לאחרים לעשות דברים, אם בהפחדה, אם בפיתוי, אם בשכנוע ואם בדרכים אחרות; היכולת להשפיע על הסביבה היא מופע של צ'י. לגבי עצירת הנשימה והליכה על גחלים - שני דברים שונים לגמרי - הראשון ניתן לאימון ע"י כל אדם בעזרת ביופידבק (נאס"א עובדים על זה כבר שנים, אבל התוצאות לא מספקות), השני ניתן לביצוע גם ע"י אנשים שאינם יוגים, ראי התיאור ב"חוויה יפנית" של שפרה הורן, ועוד. בשניהם אין שום דבר על-טבעי או אל-טבעי. לגבי עצירת רקבון הגוף, אין לי מושג אבל אני די בטוח שגם כאן אין שום דבר החורג מהטבע. לגבי האבחנה הטיבטית, פשוט אין לי מושג. מעולם לא למדתי רפואה טיבטית או פילוסופיה טיבטית, והרשימה ממילא לא היתה עליה... לגבי הפסקא האחרונה שלך, ההגדרה שלי (כלומר של המורה שלי, שאני מקבל ומסכים איתה) ל"אמנות לחימה" היא "דרך לפתרון בעיות המתורגלת ע"י לחימה"; כדי לפתור בעיות בדרך של מינימום מאמץ ומקסימום תוצאה, צריך אדם להכיר את עצמו ואת סביבתו ולדעת איך להימנע מחיכוכים מיותרים מחד, ואיך לפתור חיכוכים שאין להימנע מהם בצורה בה התוצאה תהיה מיטבית; במלים אחרות, עדיף להרוג מאשר ליהרג, עדיף לפצוע מאשר להרוג, עדיף להשתלט מאשר לפצוע, עדיף לשכנע מאשר להשתלט. סאן-צה קרא לזה "לכידה שלמה": במקום לכבוש עיר של האויב, עדיף להעביר את כולה לצד שלי, בלי לפגוע בה ובתושביה. כדי לעשות זאת צריך רמה גבוהה מאוד...