מאמרות סת.
" האדם שכח שהוא אלוהים כבר מגלגולו הראשון עלי אדמות. מדוע? משום שהוא אהב את מגרש המשחקים הנפלא של החומר ומשום שהפך את החוויה והיצירה כאן - לחשובים ביותר. לשם כך, החל לחשוב איך לתחזק את גופו. לראשונה החלו מתגנבות מחשבות מוגבלות על השרדות, קנאה, רכושנות אל בין תהליכי חשיבה נצחיים - אלוהיים שהיו נחלתו עד אז. עם התערבות מחשבות מגבילות - פחתה עוצמת המחשבה שידעה לקיים את ניצוץ חיי הנצח בגוף - והגוף החל לבגוד. ככל שהגוף בגד - פחתה יכולת האדם לחשוב באמצעות מוחו. ככל שנחלשה יכולת החשיבה ההגיונית החל הפחד להעסיק את מודעותו. כשהפחד הפך ל"גֵישה" בלתי נפרדת של האדם - הגוף התחיל לסבול מתוצאות הפחד: מחלות, מוות וכו´. בעקבות המוות של גלגולו הראשון, האל-האדם נקלע לתוך מה שנקרא "ריק". זה היה מקום או מימד של אור, לא בתוך מודעות הידיעה של אלוהים היודע כל ולא ע"פ מישור החומר. ה"אל" לא יכל עוד לשוב למישור החשיבה הבלתי מוגבלת, משום שהוא כבר קיים בתוך תהליכי חשיבותו את הגישה של המוגבלות. כדי להוסיף ולהתקדם בחיים ומכיוון שהוא נהנה ממגרש החיים החומרי - חזר ה"אל" לכאן, לגלגול נוסף. אך ככל שחווה אספקטים חמריים נוספים של מישור זה - חווית האלוהות הלכה והשתנתה ו"נפלה", שקעה עמוק יותר אל תוך המוגבלות. כך החל מחזור הגלגולים על מישור זה. בהדרגה, מישור זה הפך להיות כל תפיסת חייהם. הם שכחו את עץ היוחסין, את הקדושה שלהם. הם טענו שהם יכולים לחוות רק מישורים מוגבלים, מחשבות מוגבלות. כך נוצרו גם מישורים נוספים של מודעות מובעת, כמו מה שנקרא "השמיים המוגבלים"; בהם, אחרי מות הגוף, ישויות ששכחו את הגדול והפשוט מכל המישורים יכלו לחוות חיים ע"פ תפיסת האושר הקולקטיבית שלהן. שהאדם לא קיבל עוד את הידענות האישית שלו כתמצית האמת - הוא ויתר על ריבונותו ועוצמתו והפך למאסה קולקטיבית, שאיפשרה לדתות ולממשלות, במשך כל העידנים, לשלוט בבני אדם כאילו היו ישות אחת. אבל הם לא! כולם אלים יחודיים, עם גורלות יחודיים שעליהם להשלים והרפתקאות ייחודיות שעליהם לחוות ". סת.
" האדם שכח שהוא אלוהים כבר מגלגולו הראשון עלי אדמות. מדוע? משום שהוא אהב את מגרש המשחקים הנפלא של החומר ומשום שהפך את החוויה והיצירה כאן - לחשובים ביותר. לשם כך, החל לחשוב איך לתחזק את גופו. לראשונה החלו מתגנבות מחשבות מוגבלות על השרדות, קנאה, רכושנות אל בין תהליכי חשיבה נצחיים - אלוהיים שהיו נחלתו עד אז. עם התערבות מחשבות מגבילות - פחתה עוצמת המחשבה שידעה לקיים את ניצוץ חיי הנצח בגוף - והגוף החל לבגוד. ככל שהגוף בגד - פחתה יכולת האדם לחשוב באמצעות מוחו. ככל שנחלשה יכולת החשיבה ההגיונית החל הפחד להעסיק את מודעותו. כשהפחד הפך ל"גֵישה" בלתי נפרדת של האדם - הגוף התחיל לסבול מתוצאות הפחד: מחלות, מוות וכו´. בעקבות המוות של גלגולו הראשון, האל-האדם נקלע לתוך מה שנקרא "ריק". זה היה מקום או מימד של אור, לא בתוך מודעות הידיעה של אלוהים היודע כל ולא ע"פ מישור החומר. ה"אל" לא יכל עוד לשוב למישור החשיבה הבלתי מוגבלת, משום שהוא כבר קיים בתוך תהליכי חשיבותו את הגישה של המוגבלות. כדי להוסיף ולהתקדם בחיים ומכיוון שהוא נהנה ממגרש החיים החומרי - חזר ה"אל" לכאן, לגלגול נוסף. אך ככל שחווה אספקטים חמריים נוספים של מישור זה - חווית האלוהות הלכה והשתנתה ו"נפלה", שקעה עמוק יותר אל תוך המוגבלות. כך החל מחזור הגלגולים על מישור זה. בהדרגה, מישור זה הפך להיות כל תפיסת חייהם. הם שכחו את עץ היוחסין, את הקדושה שלהם. הם טענו שהם יכולים לחוות רק מישורים מוגבלים, מחשבות מוגבלות. כך נוצרו גם מישורים נוספים של מודעות מובעת, כמו מה שנקרא "השמיים המוגבלים"; בהם, אחרי מות הגוף, ישויות ששכחו את הגדול והפשוט מכל המישורים יכלו לחוות חיים ע"פ תפיסת האושר הקולקטיבית שלהן. שהאדם לא קיבל עוד את הידענות האישית שלו כתמצית האמת - הוא ויתר על ריבונותו ועוצמתו והפך למאסה קולקטיבית, שאיפשרה לדתות ולממשלות, במשך כל העידנים, לשלוט בבני אדם כאילו היו ישות אחת. אבל הם לא! כולם אלים יחודיים, עם גורלות יחודיים שעליהם להשלים והרפתקאות ייחודיות שעליהם לחוות ". סת.