אלה השאלות הכי טבעיות .
כשיודעים מה המסגרת החנוכית של הילד זה כם יכול לתת הסבר להתנהגויות שלו (בד"כ הורם שואלים שאלות על התנהגות בלי לתת פירוט) ואז על סמך התשובה אפשר להמשיך הלאה. כי אם הילד במסגרת רכגילה , השלב הבא זו שאלה על סייעת.ואם הוא בחינוך מיוחד לא תהיה שאלה ספציפית על סייעת , נניח אולי תהיה על הצוות או על השיטה.
ז"א לפני שיודעים מה המסגרת החינוכית אי אפשר להציע הצעות אופרטיביות .
למשל אני פעם הנחתי הנחות והצעתי הצעות בלי לשאול ולברר על המידע לעומק , אז באו אלי בטענות שאני מניחה הנחות בלי לשאול ובלי לדעת מה קורה.
וכשאני שואלת כדי שיהיה מידע מספיק לתשובה עם הצעה סבירה, אומרים שאני שואלת יותר מדי.
אז כן זו חקירה , לא לביקורת אלא לקבלת מידע. אולי לפעמים אפשר לצבור כמה שאלות בבת אחת(גם זה לא תמיד אפשרי) אבל לענות בצורה מספקת (אפילו אם הנמען לא אוהב את התשובה
) אפשר רק אחרי שמקבלים את כל המידע. ואין מה לעשות, מידע מתקבל (במיוחד במדיה כתובה) רק אחרי ששואלים שאלות.
