ועוד בעניין ההבנות הפיסטור והבישול ..
הגרש"ז אוירבך (מנחת שלמה ח"א סימן כה) מביא בשם האור זרוע שיש צורך בבישול גמור, ובעקבות כך מפקפק בהיתר יין מפוסטר. עיקר השגותיו נובעות מתוך ההבנה שסיבת היתר יין מבושל הינה מפני שהשתנה טעמו, וביין מפוסטר אין כלל שינוי טעם (אלא שינוי כמותי), ואף דואגים לכך שלא ישתנה טעמו. והוא מכריע כי "אשר על כן נראה דמ"ש בשו"ע דמשהרתיח על האש לא נאסר במגע עכו"ם, מיירי דוקא בכה"ג שמראה היין נשתנה מחמת הבישול ולכן אמרינן דכיון שניכר הנכרי יודע שזה מבושל ולכן אין לחשוש למגעו אבל בפיסטור כמו שראונו אומר שיש בעיה. להגרי"ש אלישיב נר"ו בחוברת נתיבות הכשרות (אלול תשנ"ב עמוד יג) כתב, שאם אמת נכון הדבר שרוב היינות מפוסטרים, וכך הוא הסדר הרגיל והמקובל כיום בייצור היין, יש לדון אם על ידי הפיסטור נשתנה דינו להיות כדין יין מבושל שאין בו משום יין נסך. והעלה להחמיר, דכל כה"ג שבטרם היין מפסטרים אותו י"ל שנאסר במגע עכו"ם. הרב עובדיה חולק על שניהם למרות שמתייחס לגרש"ז ומביא את הגרש"י א אומר שבדיעבד אין לאסור כי 'התורה חסה על ממונם של ישראל', ובכך מצטרף לאגרות משה שכתב להקל (כך גם בשו"ת מנחת יצחק ח"ז סא, וכן פסק הרב גורן) .