תקוע באמצע
New member
מאיפה להתחיל
נשוי 10 שנים עם תאומים בני 3.
לפני החתונה אמא שלי ואישתי הסתדרו טוב אחת עם השניה.
אנ אתן קצת רקע אני בא ממשפחה מלוכדת יש לי שני אחים ואבא נפטר כשהייתי בן 16.
תמיד הייתי קרוב להורים שלי ובעיקר לאמא שלי. אני הבן הבכור שלה והיתה לה חיבה מיוחדת אליי וככה היה.
לפני שהתחתנתי אישתי ואמא שלי היו מסתדרות. לא חברות הכי טובות אבל מסתדרות והיה כבוד הדדי והכל היה בסדר.
אבל אחרי החתונה דברים השתנו והתחילו להתווכח וליצור מריבות. הנישואים שלי סבלו הרבה בגלל הנושא הזה.
הם היו רבות על כל דבר קטן לפעמים אמא שלי רק היתה נותנת לה מבט שלא נראה לה וכבר היא היתה נעלבת ושבוע של הרבה רעש.
אישתי אומרת שאמא שלי לא אוהבת אותה ולא מכבדת אותה והדברים ניהיו יותר גרועים מאז הלידה של הילדים שלי.
אמא שלי רגילה להיות איתי בקשר כל החיים והיא הגיעה אלינו כל כמה ימים כדי לעזור בבית עם התינוקות ואישתי ראתה בזה התערבות.
לא היה נראה לה שאמא שלי עוזרת לה עם הילדים או מגיעה כמה פעמים בשבוע. לא היה נראה לה שאמא שלי קונה לילדים דברים.
אמרתי לאישתי המון פעמים לאורך השנים שאמא שלי רק רוצה לעזור ואין לה כוונה רעה אבל אישתי תמיד אומרת שאני לוקח את הצד של אמא שלי.
אני לא לוקח שום צד במריבה הזאת אבל אני כן מרגיש שאמא שלי נעלבת בצדק כי פתאום לא מקבלים את זה שהיא באה אלינו. ופתאום
לא מקבלים את זה שהיא רוצה לעזור. ואישתי נהייתה ממש מכשפה ולא מצליחה לרחם על אמא שלי בשום צורה. לא מעניין אותה כלום.
היא כל הזמן מדברת לא יפה על אמא שלי ואומרת לי שאמא שלי עושה איתה תחרויות ושהיא שתלטנית ותמיד משחקת תפקיד מסכנה.
קשה לי לשמוע את הדברים האלה כי אני מכיר את אמא שלי ויודע שהיא אישה טובה. יש לאישתי כל מיני חוקים לגבי הילדים שהיא לא מרשה להם
לאכול דברים מתוקים לפני ארוחה או לישון אחרי שעה 8 בערב. לפעמים כשאנחנו אצל אמא שלי אז יוצא שבטעות אמא שלי נותנת להם משהו מתוק
ואז אישתי מאיימת שהילדים לא יבואו אליה יותר אם היא לא תכבד את החוקים שלה.
אני מנסה להסביר לה שלאמא שלי יש חוקים אחרים והילדים לא ימותו אם יקבלו משהו מתוק לפני ארוחה לפעמים אבל זה לא מעניין אותה.
זה מאוד הרחיק בינינו ואני מרגיש שהיא תמיד כועסת עליי. היא אומרת שנמאס לה שאני תמיד מצדיק את אמא שלי אבל זאת אמא שלי!
אני לא יכול לשתוק כשהיא מדברת לא יפה על אמא שלי אני מגן עליה כי היא לא המכשפה שאישתי חושבת שהיא.
אישתי הפכה להיות קרה ולא נעימה. כל הזמן כעס ומריבות ובהתחלה היו לנו חיי מין מצוינים ועכשיו יש לי מזל אם אני מקבל משהו פעם בכמה חודשים.
אמא שלי אומרת שאישתי מנסה לשלוט לי על החיים ולהכתיב לי מה לעשות עם הילדים ושגם לי יש זכות להביע דעה ולא להסכים איתה.
אבל אני מרגיש כמו במעגל קסמים כי כשאני מתווכח ומביע דעה עם אישתי זה רק גורם לה לכעוס עוד יותר ולהגיד שאני מעדיף את אמא שלי עליה.
לפני כמה ימים אישתי העלתה את המילה להתגרש. שמעתי אותה בטלפון מדברת עם אחותה אבל היא הכחישה שנאמר דבר כזה.
אני לא רוצה לאבד את המשפחה שלי אבל אני מרגיש שאמא שלי פגועה בצדק כי זה לא נעים לקנות לנכדים דברים ולגלות שהם נזרקים.
או לשמוע שהיא לא יכולה לבוא לעזור עם הילדים או להביא אותם אליה כי היא לא עומדת בחוקים. איפה נשמע דבר כזה?
אני מרגיש באמצע ולמרות שאני לא רוצה לאבד את המשפחה שלי אני כבר מיואש ולפעמים חושב שאולי עדיף.
מה עושים?
נשוי 10 שנים עם תאומים בני 3.
לפני החתונה אמא שלי ואישתי הסתדרו טוב אחת עם השניה.
אנ אתן קצת רקע אני בא ממשפחה מלוכדת יש לי שני אחים ואבא נפטר כשהייתי בן 16.
תמיד הייתי קרוב להורים שלי ובעיקר לאמא שלי. אני הבן הבכור שלה והיתה לה חיבה מיוחדת אליי וככה היה.
לפני שהתחתנתי אישתי ואמא שלי היו מסתדרות. לא חברות הכי טובות אבל מסתדרות והיה כבוד הדדי והכל היה בסדר.
אבל אחרי החתונה דברים השתנו והתחילו להתווכח וליצור מריבות. הנישואים שלי סבלו הרבה בגלל הנושא הזה.
הם היו רבות על כל דבר קטן לפעמים אמא שלי רק היתה נותנת לה מבט שלא נראה לה וכבר היא היתה נעלבת ושבוע של הרבה רעש.
אישתי אומרת שאמא שלי לא אוהבת אותה ולא מכבדת אותה והדברים ניהיו יותר גרועים מאז הלידה של הילדים שלי.
אמא שלי רגילה להיות איתי בקשר כל החיים והיא הגיעה אלינו כל כמה ימים כדי לעזור בבית עם התינוקות ואישתי ראתה בזה התערבות.
לא היה נראה לה שאמא שלי עוזרת לה עם הילדים או מגיעה כמה פעמים בשבוע. לא היה נראה לה שאמא שלי קונה לילדים דברים.
אמרתי לאישתי המון פעמים לאורך השנים שאמא שלי רק רוצה לעזור ואין לה כוונה רעה אבל אישתי תמיד אומרת שאני לוקח את הצד של אמא שלי.
אני לא לוקח שום צד במריבה הזאת אבל אני כן מרגיש שאמא שלי נעלבת בצדק כי פתאום לא מקבלים את זה שהיא באה אלינו. ופתאום
לא מקבלים את זה שהיא רוצה לעזור. ואישתי נהייתה ממש מכשפה ולא מצליחה לרחם על אמא שלי בשום צורה. לא מעניין אותה כלום.
היא כל הזמן מדברת לא יפה על אמא שלי ואומרת לי שאמא שלי עושה איתה תחרויות ושהיא שתלטנית ותמיד משחקת תפקיד מסכנה.
קשה לי לשמוע את הדברים האלה כי אני מכיר את אמא שלי ויודע שהיא אישה טובה. יש לאישתי כל מיני חוקים לגבי הילדים שהיא לא מרשה להם
לאכול דברים מתוקים לפני ארוחה או לישון אחרי שעה 8 בערב. לפעמים כשאנחנו אצל אמא שלי אז יוצא שבטעות אמא שלי נותנת להם משהו מתוק
ואז אישתי מאיימת שהילדים לא יבואו אליה יותר אם היא לא תכבד את החוקים שלה.
אני מנסה להסביר לה שלאמא שלי יש חוקים אחרים והילדים לא ימותו אם יקבלו משהו מתוק לפני ארוחה לפעמים אבל זה לא מעניין אותה.
זה מאוד הרחיק בינינו ואני מרגיש שהיא תמיד כועסת עליי. היא אומרת שנמאס לה שאני תמיד מצדיק את אמא שלי אבל זאת אמא שלי!
אני לא יכול לשתוק כשהיא מדברת לא יפה על אמא שלי אני מגן עליה כי היא לא המכשפה שאישתי חושבת שהיא.
אישתי הפכה להיות קרה ולא נעימה. כל הזמן כעס ומריבות ובהתחלה היו לנו חיי מין מצוינים ועכשיו יש לי מזל אם אני מקבל משהו פעם בכמה חודשים.
אמא שלי אומרת שאישתי מנסה לשלוט לי על החיים ולהכתיב לי מה לעשות עם הילדים ושגם לי יש זכות להביע דעה ולא להסכים איתה.
אבל אני מרגיש כמו במעגל קסמים כי כשאני מתווכח ומביע דעה עם אישתי זה רק גורם לה לכעוס עוד יותר ולהגיד שאני מעדיף את אמא שלי עליה.
לפני כמה ימים אישתי העלתה את המילה להתגרש. שמעתי אותה בטלפון מדברת עם אחותה אבל היא הכחישה שנאמר דבר כזה.
אני לא רוצה לאבד את המשפחה שלי אבל אני מרגיש שאמא שלי פגועה בצדק כי זה לא נעים לקנות לנכדים דברים ולגלות שהם נזרקים.
או לשמוע שהיא לא יכולה לבוא לעזור עם הילדים או להביא אותם אליה כי היא לא עומדת בחוקים. איפה נשמע דבר כזה?
אני מרגיש באמצע ולמרות שאני לא רוצה לאבד את המשפחה שלי אני כבר מיואש ולפעמים חושב שאולי עדיף.
מה עושים?