הבנתי שאת מקלפת את העור וחודרת כמה שיותר עמוק. לא הבנתי מה הוא העונש ? מאיפה הוא בא ? מי המעניש ? האם חבלה עצמית מכוונת יכולה להיות סוג של תראפיה ? או שזה מה שמוגדר הרס עצמי ? יש לי יצירה קרובה ליצירתך. עקבי אחר התגובה הבאה :
קשה לי לנתח מה שהרגשתי. הענשה עצמית. אולי דרך להתמודד עם כאב נפשי ע"י פגיעה בעצמך פיזית. איזשהו "דווקא" אנושי הרסני של חיטוט בפצעים של עצמך, אם מהרס עצמי או כתראפיה, את זה אני לא יודעת.
קשה לי לנתח מה שהרגשתי. הענשה עצמית. אולי דרך להתמודד עם כאב נפשי ע"י פגיעה בעצמך פיזית. איזשהו "דווקא" אנושי הרסני של חיטוט בפצעים של עצמך, אם מהרס עצמי או כתראפיה, את זה אני לא יודעת.
ראיתי יונה פצועה שלא תעוף עוד שרועה על האדמה. ראיתי את עצמי וההשוואה כאבה. ליונה המעוף הוא ציר חייה. כמו לי חיי הרוח. פצעיה הגופניים התאחדו לרגע עם פצעי הנפשיים.
יפה הוא השיר .. אך יש לי השגה לגבי "ראיתי יונה פצועה שלא תעוף עוד * עוד נראה לי מיותר או תכתוב אותו "לא עוד תעוף" וגם האות "ש" שלא שרועה על האדמה" הכתוב פשוט יפה בעיניי - אני "מאוהב" ביונה ככלל..
מקווה שעצם הכתיבה הקלה מעליך,בכל אופן יהיה זה אכזרי ויבש מדי שלא להזכיר כי את פוגעת בעצמך באופן חולני ,אבל את זה את כבר יודעת לבד (לא מלגלג,ואפילו לא מיעץ..רק מצביע באכפתיות).