een ogenblik
New member
התלבטתי האם להגיב
את אינך רוצה דיאלוג איתי, ואילו האגרסיות שלי יוצאות עם דחיפת אף לחיים של אחרים. בסופו של דבר החלטתי להגיב בכל זאת, שהרי דחיפת אף היא חלק מאגרסיות (על פי הגדרותי). אני רוצה להרחיק את השאלה מהסיפור האישי של איילה. הסיפור האישי של איילה הוא סיפורה, והוא אינו העיקר כאן. השאלה העיקרית היא האם זוגות מעורבים הם אסון, שרק מתי מעט יכולים לשרוד אותו, וכל בר דעת מחוייב להזהיר מפני התופעה. * יש נשים הנרצחות על ידי בני זוגן. בישראל שומעים על כך בתדירות גבוהה. האם אנו אומרים לכל אישה שמתאהבת "תיזהרי, הוא עוד ירצח אותך"? מוטלת עלינו חובה להזהיר נשים שיש לנו סיבה לחשוד שזה המצב, אך כל אישה? לא, מאחר והערה כזו מייד מניחה הנחות מעליבות וגסות רוח. * יש גברים המנצלים מינית את בנותיהם. האם כאשר בת נולדת אנו מרחיקים אותה מיידית מכל קשר עם אביה? מוטלת עלינו חובה להרחיק את הההורים המתעללים מן החברה, כמו גם כל מבוגר מתעלל אחר, אך להרחיק כל גבר מבתו? לא, מאחר ואנו נגזול מכל הבנות אבות, רק כדי להרגיע את ספיקותינו החולניים. כך גם סיפורי זוגות מעורבים. כאשר יש לנו חשד סביר שיש כאן ניצול, עלינו להזהיר, אך כל זוג? חס וחלילה. כאשר איזכור זוג מעורב זוכה מיידית לסיפורי ניצול והזהרות, יש כאן העלבה גסה, המניחה הנחות קשות לגבי רוע הגברים בסיפור, וטיפשות הנשים בסיפור. כיצד את מצליחה לראות בדבריך רוח טובה, נשגב מבינתי. אני מציעה שוב, לבדוק את המשתמע מהכתוב ולא רק את הכתוב עצמו. ומספר הערות ניסוח: כאשר את רואה מקרים כמו של הנמען, מובלעת הנחה שזה גם הסיפור של הנמען. הוספת זה לא המקרה שלך, אינה מבטלת את ההבנה העולה מן הכתוב. גם הוספת סימן קריאה אינה מצליחה בזה. אם בכל זאת את רוצה לחלוק עם הנמען את הסיפורים הקשים האלו, עדיף לא להשוות מראש את הסיפורים האלו לשלו. ועל אחת כמה וכמה, עדיף לא להתחיל את ההודעה "מה אם חו"ח יגמר הסיפור עם החבר שלך?? בדברים אלה איאפשר לדעת אף פעם!", מפתיחה זו עולה מיידית כניסה לחיי הפרט של נמען ההודעה, והנחה לסוף סיפור האהבה שלה. גם כאן התוספת "חו"ח" אינה מצליחה להביא לידי הבנה מרוככת כלל.
את אינך רוצה דיאלוג איתי, ואילו האגרסיות שלי יוצאות עם דחיפת אף לחיים של אחרים. בסופו של דבר החלטתי להגיב בכל זאת, שהרי דחיפת אף היא חלק מאגרסיות (על פי הגדרותי). אני רוצה להרחיק את השאלה מהסיפור האישי של איילה. הסיפור האישי של איילה הוא סיפורה, והוא אינו העיקר כאן. השאלה העיקרית היא האם זוגות מעורבים הם אסון, שרק מתי מעט יכולים לשרוד אותו, וכל בר דעת מחוייב להזהיר מפני התופעה. * יש נשים הנרצחות על ידי בני זוגן. בישראל שומעים על כך בתדירות גבוהה. האם אנו אומרים לכל אישה שמתאהבת "תיזהרי, הוא עוד ירצח אותך"? מוטלת עלינו חובה להזהיר נשים שיש לנו סיבה לחשוד שזה המצב, אך כל אישה? לא, מאחר והערה כזו מייד מניחה הנחות מעליבות וגסות רוח. * יש גברים המנצלים מינית את בנותיהם. האם כאשר בת נולדת אנו מרחיקים אותה מיידית מכל קשר עם אביה? מוטלת עלינו חובה להרחיק את הההורים המתעללים מן החברה, כמו גם כל מבוגר מתעלל אחר, אך להרחיק כל גבר מבתו? לא, מאחר ואנו נגזול מכל הבנות אבות, רק כדי להרגיע את ספיקותינו החולניים. כך גם סיפורי זוגות מעורבים. כאשר יש לנו חשד סביר שיש כאן ניצול, עלינו להזהיר, אך כל זוג? חס וחלילה. כאשר איזכור זוג מעורב זוכה מיידית לסיפורי ניצול והזהרות, יש כאן העלבה גסה, המניחה הנחות קשות לגבי רוע הגברים בסיפור, וטיפשות הנשים בסיפור. כיצד את מצליחה לראות בדבריך רוח טובה, נשגב מבינתי. אני מציעה שוב, לבדוק את המשתמע מהכתוב ולא רק את הכתוב עצמו. ומספר הערות ניסוח: כאשר את רואה מקרים כמו של הנמען, מובלעת הנחה שזה גם הסיפור של הנמען. הוספת זה לא המקרה שלך, אינה מבטלת את ההבנה העולה מן הכתוב. גם הוספת סימן קריאה אינה מצליחה בזה. אם בכל זאת את רוצה לחלוק עם הנמען את הסיפורים הקשים האלו, עדיף לא להשוות מראש את הסיפורים האלו לשלו. ועל אחת כמה וכמה, עדיף לא להתחיל את ההודעה "מה אם חו"ח יגמר הסיפור עם החבר שלך?? בדברים אלה איאפשר לדעת אף פעם!", מפתיחה זו עולה מיידית כניסה לחיי הפרט של נמען ההודעה, והנחה לסוף סיפור האהבה שלה. גם כאן התוספת "חו"ח" אינה מצליחה להביא לידי הבנה מרוככת כלל.