מאוחר מדי...
"הכל או כלום כבר אין לי כוח הכל או כלום אני דועך מחבק את הלילה בזרועותיי האוהבות הכל או כלום כבר אין בי רוח הכל או כלום אני זועק מחבק את הלילה בזרועותיי הרעבות"-ברי סחרוף.. 3 בלילה עכשיו,מאוחר,מאוחר מדיי,חזרתי לא לישון בלילות. והמחשבות מתרוצצות,והמחשבות מתערבבות והן בלתי פוסקות,ואני מנסה לסלק אותך ממחשבותי כי אז אולי יהיה לי קל,אבל זה לא מרפה,זה מתייצב מולך כמו סלע איתן ולא עוזב,ולא מקל. אני חושבת על הימים האחרונים,אלו ימים של התחלות חדשות , זו תחילתה של עליה, אלו ימים של הבנה.הבנה שנסיבות החיים מובילות אותנו לפינות שלא הינו כל כך רוצים להיות בהם. לדברים שלא חשבתי שאצטרך להתמודד איתם איבדתי אותך בחודש האחרון, לא חשבתי שתאבד לי,חשבתי שאתה חקוק בלוח הלב...וטעיתי ,לפעמים האור אכן קצת חשוך... ואני מסתכלת אחורה לשנה הקודמת ,וזאת היתה שנה נפלאה וזאת היתה שנה עצובה.ואני לוקחת ממנה ,הרבה לקחים, ואני לוקחת ממנה את הדברים הטובים. ואחד הדברים הטובים הוא הזכות להכיר אותך. להקשיב לשוחח,לחייך, להזיל דמעות,לאהוב ולהיות נאהבת על ידך, לצאת להפסקה ואפילו לרגע עם מישהו שחושב כמוך, מול כל העולם. מישהו מפזר לנו מתנות קטנות בדרך, אני זכיתי לגלות את אחת המתנות. זאת היתה השנה שעברה.... והנה סבב חדש מתחיל... ואני רוצה לאחל לך שתשמור על כל הטוב שבך, שלא תאבד את הדרך שבה אתה הולך... הפתח אל שלא ידעת. הטל ספק בשברור לך. שאל שוב את שכבר הסבירו לך פעמים רבות. אל תתבייש.אל תפחד לומר "קטונתי" אך במקביל תשאף לעתיד. זכור: טעויות הן חלק מהחיים. חלק שממנו אנו למדים. תחלום על העתיד ותזרום עם חלומותיך. ומחר שוב פעם בעבודה ישאלו,מה זה השחור מתחת לעיניים,ואני אשרבט משהו,אמלמל משהו,ואגיד שזה האיפור שנמרח..שזה כלום.. ואני,ואולי גם אתה, נדע..מה הסיבה.. "תראי הכל מובן, ושום דבר אינו מובן הלכתי כבר מזמן, אבל אני עדיין כאן מול הבדידות שלך, עוור, עמדתי לבד כן, זה מפגש רחוק ששוב גווע ושוב נולד"
"הכל או כלום כבר אין לי כוח הכל או כלום אני דועך מחבק את הלילה בזרועותיי האוהבות הכל או כלום כבר אין בי רוח הכל או כלום אני זועק מחבק את הלילה בזרועותיי הרעבות"-ברי סחרוף.. 3 בלילה עכשיו,מאוחר,מאוחר מדיי,חזרתי לא לישון בלילות. והמחשבות מתרוצצות,והמחשבות מתערבבות והן בלתי פוסקות,ואני מנסה לסלק אותך ממחשבותי כי אז אולי יהיה לי קל,אבל זה לא מרפה,זה מתייצב מולך כמו סלע איתן ולא עוזב,ולא מקל. אני חושבת על הימים האחרונים,אלו ימים של התחלות חדשות , זו תחילתה של עליה, אלו ימים של הבנה.הבנה שנסיבות החיים מובילות אותנו לפינות שלא הינו כל כך רוצים להיות בהם. לדברים שלא חשבתי שאצטרך להתמודד איתם איבדתי אותך בחודש האחרון, לא חשבתי שתאבד לי,חשבתי שאתה חקוק בלוח הלב...וטעיתי ,לפעמים האור אכן קצת חשוך... ואני מסתכלת אחורה לשנה הקודמת ,וזאת היתה שנה נפלאה וזאת היתה שנה עצובה.ואני לוקחת ממנה ,הרבה לקחים, ואני לוקחת ממנה את הדברים הטובים. ואחד הדברים הטובים הוא הזכות להכיר אותך. להקשיב לשוחח,לחייך, להזיל דמעות,לאהוב ולהיות נאהבת על ידך, לצאת להפסקה ואפילו לרגע עם מישהו שחושב כמוך, מול כל העולם. מישהו מפזר לנו מתנות קטנות בדרך, אני זכיתי לגלות את אחת המתנות. זאת היתה השנה שעברה.... והנה סבב חדש מתחיל... ואני רוצה לאחל לך שתשמור על כל הטוב שבך, שלא תאבד את הדרך שבה אתה הולך... הפתח אל שלא ידעת. הטל ספק בשברור לך. שאל שוב את שכבר הסבירו לך פעמים רבות. אל תתבייש.אל תפחד לומר "קטונתי" אך במקביל תשאף לעתיד. זכור: טעויות הן חלק מהחיים. חלק שממנו אנו למדים. תחלום על העתיד ותזרום עם חלומותיך. ומחר שוב פעם בעבודה ישאלו,מה זה השחור מתחת לעיניים,ואני אשרבט משהו,אמלמל משהו,ואגיד שזה האיפור שנמרח..שזה כלום.. ואני,ואולי גם אתה, נדע..מה הסיבה.. "תראי הכל מובן, ושום דבר אינו מובן הלכתי כבר מזמן, אבל אני עדיין כאן מול הבדידות שלך, עוור, עמדתי לבד כן, זה מפגש רחוק ששוב גווע ושוב נולד"
