גם אני התרשמתי
מתרבות הפנאי בסין. כולה הייתי שבועיים - אבל היה קל להתרשם מכיוון שהכל הם עושים בחוץ וללא עקבות. זאת ועוד - אם הייתי מתעניינת היו בשמחה מסבירים לי, מצרפים אותי למשחקים שלהם ונהנים הנאה גדולה לצחוק עלי בכיף. כמעט כל בוקר, אחותי ואנוכי היינו יוצאות לפארק להליכה קצרצרה (קצרצרה כי בכל מקרה היינו אמורות לחרוש את העיר). לא פעם הצטרפתי לקבוצת טאי צ'י שקיבלו אותי בסבר פנים יפות ובשמחה גלוייה ש"זרה" מתעניינת. היה איש אחד - שיום יום צפינו בו הולך בפארק ברוורס. כן, כן - כוווולם הולכים קדימה והוא הולך אחורה. כששאלנו אותו הוא הסביר שקדימה הוא הולך כל היום וכדי לאזן (!!! - מילת מפתח תרבותית) הוא הולך אחורה. מה לא ברור? בשווקים ראינו בעלי דוכנים עוזבים את הדוכן ומשחקים כל מיני משחקים ממשחקי כדור, דרך מה'ז'ונג, ועד כדור נוצה. כשהיה מגיע לקוח - היו מפסיקים ומתפנים לשרת. פנאי גם נוצל הייטב לשינה. לא פעם ראינו אנשים ישנים בעמידה, בישיבה, מתחת לדוכן, בארגזים ובהחלט בכל פוזה אפשרית. ולא מדובר בעצלות, בכלל לא. הם ישנו כי נקרתה ההזדמנות, כי לא היה בזה הרגע מה לעשות. אם חלילה היה מתעורר הצורך לעשות משהו - תיכף ומיד היו מתנערים משנתם ועושים את מה שצריך. אחר הצהריים הפארק התמלא באנשים עם חיות המחמד שלהם. הם היו יוצאים עם כלובי הציפרים או כלובי הצרצרים, תולים את הכלוב על העץ להתאוורר ואילו הם התפנו למשחקים, לטאי צ'י, לריקודים ולשיחות וויכוחים פוליטיים. ערב אחד, מתחת לגשר הצטרפנו לקבוצה שרקדה ריקודים סלוניים - תיכף ומיד הפכנו לטרקציה. הם באו לשאול הראו לנו מה הם יודעים - התום, הסקרנות והדרך הפשוטה והישירה לגשת לעניין היו מדהימים בעיני. בהתחלה תהינו לגבי הלוקיישן. מתחת לגשר היה קצת סואן אבל אחר כך התבררו לנו שתי עובדות חשובות: היה שם שקע חשמל לטייפ ופנס רחוב... מה עוד צריך הבנאדם? להבדיל ממשחקים להם מפנים זמן או ממלאים זמן פנוי, התרשמתי שדווקא ארוחות נאכלות "תוך כדי". בעיקר במשך היום. אין שעות מוגדרות לארוחות, אוכלים אותן תוך כדי עבודה ולא מקדישים להם תשומת לב מיוחדת. באירוח אין זה כך וכנראה גם בבתים - ההתרשמות שלי הזו מוגבלת לשעות העבודה. הייתי חוזרת בכיף