ל-Renjintso

[טללי בוקר]

ל-Renjintso

תודה על שפע המידע. Dumplings will br fine אני לא מתנצל על ההתנפלות כי אני פשוט מרותק מהעולם בו את נמצאת, בהזדמנות, אם תרצי, נוכל להרחיב בעניין הקשר שלי לתרבות סין, אבל בינתיים יש לי כל כך הרבה שאלות ואני לא יודע מאיפה להתחיל. כל עוד אני לא מעיק אשמח להמשיך, כשהשאלות שלי תתחלנה להעיק פשוט תהיי מנומסת ותעשי את עצמך שהכל בסדר ושזה מה שתמיד חלמת לעשות מאז שהיית קטנה. כלומר: אני מבין שהתארחת בבתים סיניים, איך זה התנהל? האירוח היה טקסי? איך? איך מתנהל היומיום? מה אוכלים בארוחת בוקר? באיזו שעה? יש תרבות של פנאי? הולכים לטייל בחוץ? יש פארקים? אנשים עושים בחוץ ספורט במובן המערבי? (ג'וגינג, הליכה, תרגילי התעמלות על הדשא), עושים טאי צ'י וכיו"ב? מה היחס למערב? עד כמה המערב חודר אל היומיום? עד כמה הוא האידיאל שאליו הם שואפים? מה המקום של המורשת הסינית? את נתקלת במסורות קונפוציאניות בחיי היומיום? יש מקדשים דאואיסטיים? בודהיסטיים? אנשים חיים את הדתות הללו?

 

[Idan91]

וואלה, באמת שאלות מעניינות.

 

[renjintso]

אה, זה ממש בסדר, לא צריך להתנצל

גמני מרותקת מהעולם שבו אני נמצאת, תרגיש חופשי לשאול. לא האירוח בבתים סיניים לא היה טקסי בכלל, אלא פשוט חם ונעים (וטעים, לא נמאס לי להגיד את זה). בד"כ כשהוזמנתי זה היה ע"י אנשים שפגשתי באוטובוס, או סתם על הדרך באמצע טיול. ארוחת בוקר: בדרך כלל דמפלינגס או באו-דזה (מין לחם מאודה), ודייסת אורז לפעמים. בעוונותי, מאז שיש לי מקום משלי נטשתי את התפריט הזה וחזרתי לטוסט ולקפה. אני לא כ"כ יודעת להגיד לגבי השעה, נראה כאילו אנשים אוכלים בכל שעה. תרבות פנאי, או, על זה אני יכולה לדבר שעות. זה ההיבט הכי מרתק של החיים כאן, ותחום שבו הסינים לוקחים בהליכה כל תרבות אחרת. יש המון פארקים בכל עיר, וזה מאד נחוץ כי הערים צפופות ומזוהמות להזוויע. בכל שעה, בכל יום בשבוע, אפשר למצוא אנשים בפארק. הם באים להעיף עפיפונים, להשיט סירות על האגם, לעשות טאי-צ'י, ג'וגינג, לשחק כדורגל, לשיר, להחליק על הקרח בחורף, או סתם לשבת לקרוא (טוב, בתקופה הזאת כבר לא, קצת קריר מדי בשביל זה). עוד פעילות מאד פופולרית היא ריקודים: סינים מסורתיים, וגם סלוניים. זה קורה לא רק בפארקים, אלא גם באמצע הרחוב, בכניסות לחנויות כלבו, ועל איי תנועה. אין לאנשים שום בעיה להתעמל, או לרקוד, או לשיר בפומבי, וזה יוצר תרבות רחוב פשוט מרהיבה. מדי פעם אני נתקלת בשיעור אירובי למשל, על המדרכה, עם ליווי של טייפ גדול. אין להם דפיקות כזאת, כמו שלנו, שמחייבת מנוי יקר למכון, בגדים מיוחדים, והמון שואו-אוף. הם פשוט נהנים מהעניין. בכלל, הסינים הם אלופי העולם בליהנות מהחיים. היחס למערב נורא מורכב, קשה לי לענות על זה, כי זה נושא שאני עדין מגלה, עדין אין לי תשובות ברורות, וספק אם יש כאלה בכלל. יש חדירה מאד מאד גדולה, אין ספק, והיא מתקבלת במעט מאד ביקורתיות. מצד שני, יש לי תמיד הרגשה שההשפעה המערבית נשארת על פני השטח וכמעט לא משנה תפיסות עמוקות יותר. אני ממש לא מציינת את זה כדבר חיובי, אגב, לפעמים נדמה לי שהם רצים באטרף לאמץ את כל מה שרע בתרבות המערב, ולא לוקחים שום דבר מהטוב. המורשת הסינית? אוי, עוד שאלה מכשילה. זה קשור לסעיף הקודם. על פני השטח לא נשאר ממנה הרבה, ברבדים העמוקים נראה שהיא נשארה כמעט בלי שינוי. כן, נתקלים בערכים קונפוציוניים, בהחלט: קידוש של ערך הלימוד וההשכלה, כבוד עצום למבוגרים, וכבוד מופרז בהחלט לבעלי סמכות. יש הרבה מקדשים בודהיסטיים בסין. הם קצת הפכו לאתרים תיירותיים, אבל אנשים חוזרים למסורת הזאת. מפתיע לראות הרבה צעירים מודרניים ומשכילים קופצים למקדש להבעיר כמה מקלות קטורת בדרך לעבודה. בהרבה בתים ובתי עסק יש סמלים בודהיסטיים, או מקדש ביתי קטן. בכל השיטוטים שלי בסין נתקלתי במקדש דאואיסטי פעיל אחד בלבד. זה היה בקאי-פנג ("העיר של היהודים"), וזו היתה חוויה מדהימה. זהו להפעם, ומה הקשר שלך לתרבות סין? או במילים אחרות: כן, כן, כן, תרחיב.

 

[טללי בוקר]

כנראה שאין ברירה

אצטרך גם אני לאמר משהו, אבל לא לפני שאזכיר לך שאת לא זזה מכאן בלי לספר כל מה שקרה בביקור במקדש הדאואיסטי בקאי-פנג (אמרתי "כל"). הקשר שלי לסין הוא קשר של משיכה מתמשכת וחזקה ואין לי הסבר ממה זה נובע, כשאני נתקל בחדשה על סין אני מניח את העיתון הצידה ומתמקד בה קודם כל, במסגרת לימודי התואר הראשון שלי מחשבת ותולדות סין היו אחד משני תחומי ההתמחות שלי והיו לי גם שני מרצים שראו אותי רץ בתחום הזה לקריירה אוניברסיטאית. באופן ספציפי התעמקתי במיוחד במחשבה הדאואיסטית ובמשבר של חשיפת סין למערב במלחמות האופיום ואחריהן (לאחרונה היתה תקופה קצרה בה אימצתי ציטוט של לאו צו כחתימה שלי בפורום), ואפילו רכשתי לי יסודות בקריאה סינית לצורך פרשנות של טקסטים פילוסופיים. סין גורמת לי לזקוף אוזניים של חמור בכל פעם שאני נתקל בה, זה הבישול הסיני, ההסטוריה, הפנג שואי, הרפואה ומעל לכל חיי היומיום. מעולם לא הייתי בסין גופא. העבודה שלי הביאה אותי מספר פעמים למלזיה והונג קונג ועיקר ההתעסקות שלי היתה עם בני המיעוט הסיני במלזיה שהם המובילים בכלכלה המלזית, יצרתי שם גם קשרים קרובים מאוד עם מהנדס מקומי בשם קו קנג-ווי שהופתע מההתעניינות שלי בתרבות שלו וגילה לי פנים מרתקים בחיים הסיניים. חיי המיעוט הסיני שונים מאוד מדברים רבים שאת רואה בחארבין, אולי בגלל שמלזיה היא ארץ טרופית, אולי בגלל שמדובר במיעוט, אולי בגלל שהסינים החיים שם מוצאם מגואן-דונג שבדרום. בכל אופן, קשה ליצור איתם קשרים חברתיים קרובים, על הזמנה הביתה אין מה לדבר, זה גם לא נעשה בינם לבין עצמם, אין להם כמעט תרבות של פנאי בחוץ, ואולי זה קשור ל-32 מעלות בצל עם 90 אחוזי לחות לאורך כל השנה ששוררים שם. ביקרתי גם בהונג קונג ודי נבהלתי מהתרבות המטריאליסטית הדורסנית בה נתקלתי שם, אנשים הזכירו לי שהונג קונג זה לא ממש סין אלא מושבה בריטית לשעבר שהביאה אליה המוני סינים שואפי רווחים קלים המוכנים להתנתק לשם כך מאדמותיהם המקוריות, מה שיצר סינון שלילי משהו, אבל המפגש עם הונג קונג נתן לי רושם של יד קפוצה ושמירת מעות קפדנית על חשבון כל צורך אנושי והומני. כל זאת צריך להאמר בערבון מוגבל כי שהיתי שם זמן קצר ביותר. יש דברים שמושכים אותי בתרבות סין כמו השילוב הכל כך מאוזן של פרקטיות ומעשיות ועומק ההתבוננות בטבע, יש דברים שמאוד מפריעים לי כמו היחס לבעלי חיים. זהו. שאלות המשך? בבקשה. אה... כן, לא לשכוח את המקדש הדאואיסטי ההוא.

 

[renjintso]

דווקא שמעתי תיאוריה

שמזג אוויר חם מייצר אנשים פתוחים יותר (דרון אמריקאים לעומת אנגלים, למשל). לא נכון? טוב, אז לא. תראה, בסין יש פשוט סקרנות עצומה כלפי העולם החיצון, ובעיקר המערבי. זו כנראה תגובת נגד לכל השנים בהן הם היו מנותקים. המון אנשים שפגשתי כאן, זו היתה הפגישה הראשונה שלהם עם מישהו שאינו סיני, וזו טרקציה רצינית בשבילם, אבל לא בשביל ההונג-קונגים (וכנראה גם לא במלזיה, אבל שם לא הייתי). Nutmug תיארה יפה את ההתלהבות והתמימות שבה הם שואלים שאלות, או מזמינים זרים להצטרף למשחק שלהם, בלי הרבה עכבות ומחסומים. התחומים שהתעמקת בהם נשמעים מרתקים, והייתי שמחה לדעת עליהם יותר. יש לי הרגשה שהחשיפה למערב בעקבות מלחמות האופיום, היתה אולי אבן הדרך הכי חשובה בהיסטוריה (לפחות המודרנית) של סין, ועם המשבר ההוא הם עדין מתמודדים עד היום. אני צודקת? אז רגע, אתה קורא סינית? וואו. אני אשמח לשמוע על הדברים שאתה לא אוהב דווקא. אוקיי, יחס לבע"ח זה מובן מאליו, וזה עניין רגשי יותר. מה עוד? ועכשיו: כל (אמרתי "כל") מה שקרה במקדש הדאואיסטי בקאי-פנג: קאי-פנג היא עיר בצפון סין, כמעט לגדת הנהר הצהוב. היא שימשה כבירה קיסרית של כמה שושלות, תקופת הזוהר שלה היתה בזמן שושלת סונג. המלצונת למי שמתכנן ביקור בסין: לוותר על שי'אן ואתר צבא הטרה-קוטה העמוס לעייפה, ולרוץ במקום זה לקאי-פנג, שהיא הרבה יותר מסורתית מכל עיר אחרת שביקרתי בה בסין. המקדש הדאואיסטי הוא אתר מוזר מאד. המבנה המרכזי שלו הוא מין פגודה קצת מצ'וקמקת שנבנתה בהשראת אוהל יורט מונגולי (היא מתוארכת לתחילת שושלת יואן: השלטון המונגולי). בקומה העליונה של הפגודה יש פסל גדול של קיסר הירקן, הקומה התחתונה שקועה כמה מטרים מתחת לאדמה (זו הגנה מפני שטפונות, החואנג-חה ידוע בנטייתו לעלות על גדותיו כל כמה שנים). זה חדר די גדול, מסוייד לבן,וריק לגמרי מקישוטים, ובמרכז יש פסל של קיסר משושלת מינג על במה מוגבהת (זה קיסר שהפך לאל, אני לא זוכרת את הפרטים). בתוך החדר היו בערך 10 אנשים. הגברים ישבו על הרצפה, פיצחו גרעינים, עישנו ושיחקו קלפים (אם יש משהו שבגללו אני ממש מעריצה את הסינים, זה היחס הנונשלנטי ונעדר הקדושה שלהם לכל צורה של פולחן). הנשים הכינו סירות וקישוטים מנייר זהב. שתי נשים הבעירו קטורת ושרו בקולות מאד עמוקים. היה בכל המעמד הזה משהו מרתק וקצת מפחיד שעורר בי אסוציאציה של טקס מאגיה שחורה. מחוץ לפגודה פגשתי כהן דאואיסטי (נשארו מעט מאד כאלה בסין), שמיד השתלט על כף היד שלי וקרא בה. באולם צדדי זכיתי לראות עוד טקס: היו שם גבר ואשה שכתבו קליגרפיות על נייר צהוב, ועוד אשה מבוגרת שביצעה מין ריקוד מסובך, בתנועות דומות לשל טאי-צ'י. היא ליוותה את עצמה בשיר מאד מונוטוני, ובאיזשהו שלב ירדו לה דמעות, אבל היא המשיכה בדיוק באותו קצב. קשה לי לתאר את זה, ואנ'לא יודעת אם זה בכלל נשמע מעניין כשמנסים להעלות את החוויה על הכתב, אבל אני הייתי מהופנטת לגמרי. ישבתי שם בערך שעה ופשוט בהיתי בה, היא לא הפסיקה לשניה, אגב, ומדי פעם, תוך כדי התנועות הכ"כ מסוגננות שלה היא הרימה יד, מחטה את האף בקול תרועה וניערה את התוצרת על הרצפה. מגעיל נורא, אבל אם תרצו, גם איזושהי המחשה של עקרון האיזון בין יסודות מנוגדים: הנה לכם התנועות הכי מעודנות, עם ההתנהגות הכי דוחה, אצל בנאדם אחד.

 

[טללי בוקר]

Xie Xie

לא, אני לא קורא סינית במובן שבו אני קורא עברית או שפות אירופיות, אבל למדתי את הטכניקה הנדרשת על מנת לקחת טקסט, לפענח בזו אחר זו את המלים בעזרת מילון (קודם כל צריך לדעת להגדיר את הקראקטר על מנת שאפשר יהיה לחפש אותו) ואז לדלות את משמעות המשפט, כי כידוע אין הטיות ואין מילות או אותיות תחביר. וכדי להשלים את התמונה חשוב להזכיר שמדובר בטקסטים פילוסופיים. בביקורים שלי במזרח מעולם לא ניסיתי ליישם את הטכניקה הזאת על טקסטים יומיומיים. אני מבין שקראו לך בכף היד במקדש הזה. באיזו התכוונות נעשתה הקריאה? גם שם התעסקו בעתיד ומבנה האישיות כמו במערב? נתרלת באנשים המגדירים עצמם כדאואיסטים? את יכולה לתת לי פרטים על המשמעות של זה בחייהם השוטפים? ועוד משהו: היתה לך נגיעה מתי שהוא לפולחן של קואן יין?

 

[renjintso]

bu ke qi

אה, זו טכניקה מסובכת, אני עוד לא ממש השתלטתי עליה. תשמע, אני נבוכה. כשהייתי בקאיפנג דיברתי ממש מעט סינית, ואת רוב מה שהכהן אמר לא הבנתי בכלל. הוא אמר משהו לגבי העתיד, ומשהו על יסוד אש חזק, אבל זו היתה קריאה חפיפניקית בעמידה, זה לא שהלכתי מיוזמתי לקורא, אני באמת לא יודעת איך זה נעשה. לא נתקלתי באנשים המגדירים את עצמם כדאואיסטים. בד"כ במקדשים סיניים יש פסל בודהה בחזית המקדש המרכזי, לואו-חואן (ארהאטים) בצדדים, וגואן-יין מאחור. ממה שהתרשמתי, בפולחן שלה עוסקות בעיקר נשים, אבל זו התרשמות שטחית. באמת, בנושאים האלה אני יכולה רק לספר מה ראיתי, אני לא מבינה בזה הרבה. פולחנים זה פופטיץ.

 

[טללי בוקר]

פולחנים

זה לא פופטיץ, אמאל'ה! פולחנים בדתות המונותאיסטיות זה שורה של מחוות שבמקרה המסורתי משרתים את התחושה ובמקרה הקבלי נוגעים בענינים פרקטיים. בתרבות הסינית ספק אם יש משהו שאינו פרקטי. יש לי בקשה אלייך: אנא קחי את כתובת האימייל שלי מהכרטיס שלי, אם יום אחד יצא לך להשתתף בטקסים (להבדיל מלהיות נוכחת) כתבי לי על זה. למקרה ותפוז תחדל להתקיים עד אז.

 

[טללי בוקר]

עוד

אני שוכח לענות על השאלות שלך כי מה שאני יכול לספר נראה לי הרבה פחות מעניין, אם בכלל. יש לי בעיה קשה עם היחס שלהם אל בעלי חיים ובכלל אל הטבע. גם בתחום הזה כמו באחרים הם משלבים ניגודים. בתרבות הסינית יש ראיה עמוקה מאוד של האסתטיקה של הטבע, לטעמי הציור הסיני המסורתי תופס ומעביר את היופי של הטבע יותר ממה שהצליחה האמנות של המערב אי פעם, יותר מהדיוק הקפדני של פרטי הטבע בציורים של דירר ויותר מהשתלחות הצבעים והתחושות של ציורי התקופה הרומנטיקנית, וכשאני קורא את ספרי הפילוסופים הדאואיסטים המקישים מהתנהגות הטבע אל סדרי העולם יש לי תחושה חזקה בין השורות שמי שכתב עבר חודשים ארוכים בהתבוננות בטבע, הדגש הוא על "התבוננות". מצד שני היחס אל הטבע נעצר כאן, הטבע הוא עדיין המושא של האדם ושאלת שינוי הטבע היא שאלה תועלתנית בתרבות הסינית, אין בעיה להשמיד חיות, להתעלל בהן או כל מעשה אחר, החיה והצמח הם תמיד כלי שרת בידי האדם, כלי שרת פונקציונלי או אסתטי אבל לא ישות חיה ונושמת בפני עצמה. נתקלתי בדברים איומים שנעשים בידי סינים, החל מהסחר הברוטלי באברי חיות למטרות רפואה ומאגיה וכלה בהחזקת חיות בתנאים איומים למטרות שעשוע. ברור שכל זה נכתב מתוך פריזמה של הערכים שלי כאדם מערבי. עד כאן לגבי הטבע. בנוגע למלחמות האופיום אני פשוט לא יודע מאיפה להתחיל. במקרה של האצטקים במקסיקו מפגש התרבויות היה רצח ואונס של התרבות המקומית בידי התרבות האירופאית, במקרה של סין המפגש היה טראומתי ומשפיל לסינים כי הם יצאו מביטחון עצמי של ג'ון גואו - ממלכת המרכז, המקום שכל העולם סובב סביבו ומעלה לו מס, ופתאום הם צריכים להודות בנחיתות ביחס לתרבותם של הברברים האירופאים ולחתום על הסכמי כניעה. האירוע הזה עומד בבסיס קריסת הקיסרות ועלייתו מאוחר יותר של המאואיזם וגם קשור למאמצים האדירים שסין כמדינה משקיעה בימים אלה על מנת לרכוש מעמד של מעצמה. נראה לי שמאז שנכנסו האוניות הבריטיות לשפך היאנג צה סין הופכת עולמות על מנת למחוק את ההשפלה והטראומה. אני מעריך שגם כשהיא תזכה למעמד של מעצמה לכל דבר (ולא מעמד של מעצמת עולם שלישי פלוס שיש לה היום) היא גם לא תירגע, הסינים יפתחו מטוסי קרב וטילים בלייסטיים, הם יישלחו אדם לחלל וחלליות למאדים, הם יעמדו בחוד החנית של הכלכלה והטכנולוגיה והם גם יהיהו הכוח הכלכלי המוביל כי לא ניתן לחשוב על אפשרות אחרת. בתפיסה הסינית יש מקום רק למעצמה אחת. זה חוזר למושג ה"קיסר". המונח המערבי הוא נסיון לתרגם את המונח הסיני המקורי שפירושו הוא "מלך המלכים", כלומר לכל מדינות העולם יש שלטון, אבל כולם כפופים למלך מלכים אחד היושב בעיר האסורה. כפי שציינתי אני לא יודע מאיפה להתחיל אז התחלתי מהאמצע.

 

[renjintso]

וואלה, זה כיוון

בכלל לא חשבתי על זה ככה. יש בסין הרס אינטנסיבי של הסביבה, וקישרתי את זה למירוץ ההיסטרי שלהם להיות "כמו המערב" בלי ללמוד מהטעויות של המדינות המתועשות. קולהזמן נראה לי שאם רק הסינים היו נפתחים מוקדם יותר לעולם, ולא בצורה טראומטית ומשפילה כ"כ, והיו משתתפים בזמן אמת במהפכה התעשייתית, מי יודע? אולי היום היו לנו שיטות להנחת עמודי חשמל באופן שמשתלב בסביבה ועונה על כללי הפנג-שווי. לוגיקה כזו מסוג אם לסבתא היו גלגלים, אבל אני אוהבת להשתעשע ברעיון. מאד מאד מסכימה עם מה שכתבת על תפיסת הממלכה המרכזית (למי שלא יודע, זה עדין השם הרשמי של סין. ברוב המקרים אנשים לא יבינו על מה מדובר אם תגידו "צ'יינה"). המירוץ של ההנהגה היום להפוך למעצמה הוא מפחיד ומופקר ובעיקר מסוכן, בראש וראשונה לסין עצמה. מדהים שנראה שהוא זוכה לתמיכה מקיר לקיר בציבור, למרות שבסין כמובן קשה לדעת מה הציבור באמת חושב. רשמתי לפני את האימייל

אתה רוצה חוויות בלתי מרגשות מטיולים איזוטריים בחורים נידחים באימפריה? רק תגיד, שמורים עמי כמה מיילים כאלה. ואם מישו באמת רוצה להפוך את הפתיל למעניין, שכנעו את נאטמג לדבר על השפה הסינית. יש לה המון מָלַגיד בנידון.

 

[טללי בוקר]

קודם כל

לגבי הטיולים האזוטריים: הנה אני אומר. הכנתי את האימייל, טיאטאתי בפינות והכל מוכן שתשלחי. ולגבי נאטמג, אני מופתע וסקרן. ברווזה, אני מוותר לך על החוב בעניני אמנות פלסטית. מה יש לך להגיד בעניני השפה הסינית?

 

[nutmeg]

מה שיש לי להגיד

על השפה הסינית כמובן שאינו אקדמי ולא מבוסס על שומדבר חוץ מהתרשמותי האישית - שגם היא קצרה עד מאוד. את החווית האינטראקציה עם השפה הסינית אני יכולה לסכם בשתי מילים: "כאילו, דא!" כל השהות שלי שם הסתובבתי עם תחושה שכולם מספרים לי את המובן מעליו ונשארים ברמה הדסקרפטיבית. דוגמאות? בבקשה: מהמילים שאני זוכרת אחרי 4 שנים: גזר = "שורש כתום" מונית = "מכונית להשכיר" סופה = "גשם ורוח עזים"... החווייה הראשונה היתה במוזיאון בשיאן. עמדתי משתאה מול כד ענקי ממתכת, עגול, נתמך על 3 רגליים ומעוטר בדרקונים. התקרבתי לשלט הקטן בצד בתקווה לקבל אינפורמציה כמו: ממתי הכד, למה שימש, היכן נמצא איך עשו אותו... אבל כל מה שהיה כתוב בשלט הוא: "כד מתכת עגול על 3 רגליים בעיטור דרקונים" (כאילו דא?!). כל המוזיאון היה כך. עברנו את כל התצוגות ולא למדנו כלום מעבר למה שעינינו יכלו לראות לבד. יצאתי בתחושה שהם מפגרים או שהם חושבים שאני מפגרת ובגלל זה שמו שלטים כאלו. ביום אחר, ביקרנו במרחצאות הקיסר, שהוא מקום מדהים ביופיו המנצל נביעה טבעית של מים חמים מההר שנותבו אל בריכות שונות חלקן בתוך מבנים וחלקן האחר לא מקורה ומשתלב עם הגינון. מול הבריכה האובלית היה כתוב "בריכה אובלית" ומול הבריכה המלבנית המקורה "בריכה מלבנית מקורה"... וכך הלאה בריכות. בשלב זה אחותי ואני כבר נתקפנו בהתקפת צחוקים בלתי נשלטת. בעוד אנו בקושי מצליחות להתיישר וללכת לכוון שער היציאה, קידם את פנינו שלט בסינית (שלא יכולנו לקרוא) שתורגם לאנגלית: "If you are in trouble, look for a policeman"... כאילו דא?! יש לי עוד מלאן דוגמאות אבל זו שהכי הפילה לי את האסימון התחוללה באוניברסיטה בשיאן. אחותי התנדבה שם יום בשבוע ובאה ללמד אנגלית. היתה לה כיתה של תלמידים - כולם בניהם של המורים באוניברסיטה שבאו להעשרה. כשראו שאחותי באה עם תגבורת, הסקרנות הטבעית פעלה והגיעו כל מיני מורים ותלמידים לראות מי האורחת השנייה. איש אחד הלך אחרי עם ספר מרוט וביקש שאסביר לו משהו שהוא אינו מבין. הוא סיפר לי שהוא תלמיד באוניברסיטה ולומד אנגלית לתואר שני. תוך כדי שהוא מציג את עצמו, הוא הראה לי את הפיסקה בספר שלא היתה מובנת לו. היה זה ספר בלשנות ישן ותוכן הפיסקה נסוב סביב "מהי פונמה". היה כתוב שם שזו היחידה הקטנה ביותר בשפה. הוא לא הבין. "מה זאת אומרת 'הקטנה ביותר'? הוא שאל למה P יותר קטן מ-L? (הדוגמא בספר השתמשה בפונמה P). אני מיד הבנתי מה הוא לא מבין - אבל, נו? איך אסביר לו? ניסיתי להגיד לו שמדובר רק על הצליל בלי המשמעות. אמרתי שמדובר על האפשרות להגות מין צליל כזה P שמשתלב בכל מיני מילים... ???? "אבל, מה זאת אומרת שאין לה משמעות? אם אין לה משמעות מה היא עושה שם?" הרמתי ידיים - גם כי היה צריך להיכנס לכיתה וגם כי לא היה לי מושג איך להסביר לו. שלא תחשבו שרק לי זה קורה: שנה מאוחר יותר, חבר טוב הוציא מהארץ משלחת למכללה סינית בענייני קראטה. היה מדובר על השתלמות "שווה" רק לבני חגורה שחורה דאן 3 ומעלה. בסוף ההשתלמות, חברנו ביקש שהמכללה תנפיק לכל משתתף תעודה עליה יהיה כתוב אלו קורסים למדו וכמה שעות היה כל קורס. 3 ימים תמימים הוא לא הצליח להסביר לסינים איך להכניס שלושה קורסים לתעודה אחת. הם יודעים רק להנפיק תעודה לכל קורס. בסוף הוא צייר דוגמא ואמר "תעשו ככה" - ובא לסין גואל. כל הקונספט של מודולאריות קשה להם מאוד, שלא לדבר על הכללות והפשטות. הרמה הדסקרפטיבית-קונקרטית שמיוצגת בצורה של קונספט בעל קצוות סגורים - מה זה מקרקעת אותם. אולי יום אחד אלמד סינית כדי להתבדות. בינתיים עם הרשמים הללו חזרתי הביתה. כאילו-דא!!

 

[גנגי]

סינית את מדברת אליי?!

אספר לך על אמריקה, על אוניברסיטת הארווארד המהוללה, שבמרפאתה נאלצו בנותיי לקבל חיסונים אחדים שמערכת החינוך כאן מחייבת כל ילד לקבל. תהליך החיסון עצמו לשתי הבנות גם יחד לקח חמש דקות, בערך. אלא שהיה צריך לרשום את החיסון בפנקסי החיסונים של הבנות, ולהנפיק להן אישור לאחיות בבתי הספר שלהן. וכאן התחיל הסיפור שאינו נגמר: הרופאה החביבה לא הבינה מה איך היא אמורה לציין את החיסון (פנקס החיסונים העברי נושא גם תרגום מדוייק לאנגלית לכל מילה שכתובה בו, כולל שמות כל החיסונים, אנגינה, קונצרטינה ורצינה). הצבעתי בפניה על המיקום המתאים, והראיתי לה שכתוב שם באנגלית שם החיסון המתאים, תוך הדגשת העובדה שגם כל החיסונים האחרים שבפנקס רשומים באנגלית. הגברת נראתה מוטרדת ומהססת, וקראה לעזרה לצוות שלם, שהתייצב נבוך, התייעץ איתי ארוכות וממושכות ולבסוף נואש. לאחר כחצי שעה אחת הרופאות אזרה אומץ ומילאה אחר בקשתי, כשהמבע שעל פניה מבהיר לי את גודל ההעזה שליוותה את המעשה. עתה נותרה רק בקשתי השנייה - פתקים לאחיות ביה"ס. נו, זה קל, הייתם חושבים. אכן. הרופאה חייכה בשמחה וכתבה על נייר רשמי של המרפאה שורה בודדת המציינת את התאריך, החיסון ושמות שתי בנותיי (הם לא נוהגים להחתים את האישורים בחותמת רשמית, מפתיע). ציינתי בפניה שהן אינן לומדות באותו בי"ס, ולכן אצטרך אישור נפרד לכל אחת, ותשובתה המחוייכת והמתנצלת היתה: אוי...אין מה לעשות, כבר כתבתי. תצטרכי לרדת לחנות לצרכי-נייר ולצלם את זה.

 

[טללי בוקר]

זה לא אותו דבר

את מתארת מקרים של "מרובעות", דבקות פנאטית בהוראות גם על חשבון המשמעות שלהן, מה שהברווזה מתארת אלה מקרים של פער תרבותי, מקרים בהם אין לנו הכלים לגשת אל זה. הפער התרבותי לא פועל רק לחובתם של אנשי המזרח. ידידה שלי ששהתה תקופה ארוכה ביפאן ניגשה ללמוד רישום יפאני והסתבר לה שהשלב הראשון אינו ציור של ואזה של פרחים או נוף כפרי לעת שקיעה אלא ציור קו. כן, קו. לא יותר. בהתחלה היא חשבה שמתעלקים עליה בגלל שהיא גיי-ג'ין אבל אז היא הבחינה שזה מה שעושה כל תלמיד חדש שם גם אם קוראים לו מריקו או איסומי, ושהתלמידים היפאנים מעבירים בשלב הזה בסביבות שבועיים לפני שהם ממשיכים הלאה. שבועיים להתאמן בציור קו בודד אחד. סיומו של הסיפור זה שהמורה ריחמה עליה ונתנה לה אישור חריג להמשיך לשלב הבא כבר אחרי פחות משבוע כי היא השתכנעה שאין לה ולא יהיו לה הכלים להתמודד עם זה. אני מניח שבבתי ספר לאמנות כמו באשרמים ברחבי המזרח יש מי שצוחק על המערביים המוגבלים שלא יכולים להתמודד עם משימות פשוטות. פערי תרבות.

 

[renjintso]

לדעתי דווקא כן אותו דבר

ז'תומרת: כן, ברור שזה פער תרבותי. גם הסיפור של גנגי הוא מקרה של פער תרבותי. הסינים באמת מזכירים את האמריקאים במרובעות וחוסר היכולת לפעול שלא לפי הוראות, רק שהם עוד יותר קיצוניים. אני מייחסת את זה לעובדה שלחשוב כאן זה קצת מסוכן (לאו דווקא בגלל השלטון הנוכחי, זה תמיד היה ככה). אגב, בעיה מהסוג של גנגי, פותרים אצלנו בקלות, כמו שנוכחתי כשמהעבודה שלי לקחו אותי לבי"ח לעבור בדיקת HIV (שהרי ידוע לכל שהמערביים הדקדנטים, בנוסף לזיהום רוחני, מביאים לסין גם איידס, סארס, ושאר מרעין בישין). כמה ג'ובות ביד של הפקיד, ופתאם כל המסמכים חתומים ומוכנים. אגב, יתכן מאד שבסיפור על קבוצת הקרטה, זה כל מה שהם רצו. בוודאי שהפער התרבותי לא פועל רק לחובת האסייתים (רגע, גם אנחנו אסייתים, לא?). לא רק בבתי-ספר לאמנות, גם בבתי ספר לרפואה. השבוע פגשתי שני מתמחים ברפואה סינית, הם סיפרו לי איך הם עומדים עם הספרים, מנסים לאתר את הנקודה המדוייקת, ואז הדוקטור בא ותוקע את המחט במקום אחר לגמרי. כששואלים אותו למה הוא עונה: לא חשוב, זה אותו מרידיאן, מכאן יהיה יותר קל לכבות את האש בכבד. פערי תרבות. ובאמת בואו נדבר קצת סינית. זה כיף נורא, כדאי לכם, משחק אסוציאציות שכזה דברים (Things, stuff) בסינית: מזרח-מערב. כידוע דברים משונעים ממזרח למערב, ולהיפך, על דרכי המשי. עגבניה: מערב-אדום-אפרסמון. כלומר, אפרסמון אדום שהגיע מהמערב זהירות: קטן-לב. כאן לקח לי זמן להבין את ההגיון, עד שקולגה שלי הציע שהרעיון הוא "תקטין קצת את הלב", יענו: "אל תהיה אמיץ מדי". כן,הכל ברמה דסקרפטיבית-קונקרטית מאד. כמו שטל אמר, הסינים הם אנשים פרקטיים, הם לא מתעסקים בשטויות כמו הפשטות ודקדוק. בשביל מה להם?

 

[טללי בוקר]

נתקלתי בשעתו

בקומבינציות מעניינות: משבר = סיכוי + סיכון שגשוג = בית + חזיר + אישה מריבה = בית + אישה + אישה נוספת אבל לא בחנתי אותן ישיר אלא רק מפי השמועה

 

[renjintso]

בדיקה מהירה

משבר: נכון. סיכוי + סיכון,ותודה. למדתי מילה חדשה מילה אחרת למשבר אפשר לתרגם משו כמו: פניה + נפילה + נקודה לא הצלחתי למצוא את שתי הקומבינציות האחרות. זה בכולופן לא ככה בדיבור יומיומי. יכול להיות שאלו מונחים שבוטלו אחרי המהפכה מפאת פיאודליות. אני אנסה לברר מחר בעבודה.

 

[טללי בוקר]

מסעות בארץ התה והאורז

ריבלתי את אישורה של Renjintso להביא בפניכם את תיאורי המסעות שלה בסין ששבו את ליבי וחשתי שאין זה ראוי לא לחלק אותם עם השאר. היות והתיאורים הם באנגלית והנושא כמובן גם הוא חורג מהגדרות הפורום הכנסתי אותם במקום ראוי יותר.

 

[hillelg]

ועוד על פערי תרבות דומים

כאן.

 

[טללי בוקר]

לכאורה אין קשר

רוצה לשמוע סיפור? יאללה. בשעתו הגעתי יחד עם קרן בדרום צ'ילה לאי די נידח שכל תושביו ממוצא אינדיאני ושחיים בתנאים שנראים כאילו נלקחו מסיפור. כדי לסבר את האוזן אציין שאין בכל האי אפילו מנוע אחד: לא כלי תחבורה, לא גנרטור ולא סירת מנוע כך שהיום עובר רק למשמע צלילי הים וצמרות העצים. ערב אחד התארחנו אצל אחת המשפחות, משפחה שהגיעה מאי אחר ושמתייחסת בהתנשאות אל מרבית התושבים "הפרימיטיוויים" ואל האמונות הטפלות שלהם, אני הסתקרנתי ושאלתי באילו אמונות טפלות הם נתקלו ואז הבעל סיפר לי שיש שם אנשים שמאמינים בכוחות טבע נסתרים ובכל מיני יצורי יער. הןא סיפר שיש אנשים באי שלא אהבו את העובדה שבאה משפחה מבחוץ והם גם ביצעו טקסים כדי לקרוא לכוחות שיתקפו אותם. לילה אחד, כך הוא מספר, הוא חזר ברגל הביתה דרך היער כאשר לפתע התקיף אותו יצור שעיר וקטמטן שארב לו בין העצים, האיש גם הסביר לי במדוייק איפה זה קרה ואיך היצור נראה, היצור הזה קפץ באויר ושלי אליו זרמי חשמל או אש או משהו דומה לזה שפגעו בו והכאיבו לו ואחרי זמן מה עזב אותו ונעלם. מה שהדהים אותי לא היה עצם המקרה הבלתי טבעי שעליו מספר לי אדם בגוף ראשון, אני בדיעה שלא הכל אני יודע ולא הכל אני יכול להסביר, מה שהדהים אותי היתה העובדה שהוא הביא את הסיפור הזה על מנת לתאר לי את האמונות הטפלות חסרות הבסיס השוררות בקרב תושבי האי. כלומר דה?! כפי שציינתי לכאורה אין קשר. פערי תרבות.