העניין של לעשות מדורות לא היה קיים
בבגדאד, בשנים שאני הייתי בהם עד עלייתי ב 71. זה ניראה לי מין סיפור שהוא גדול על יהדות בגדאד באותם שנים שנסינו מאוד לא להתבלט ולהלך כצללים. אבל אני חושב שמדורה ענקית כמו שעושים כאן בארץ, לא התרחשה גם לפני שנות החמישים, כי זה ניראה לי אקט יותר מדי ססגוני ומושך הרבה תשומת לב. שנים של חופש פה בארץ אפשרו לנו לחגוג את החג הזה בגלוי. אני חושב שזה מה שקרה. בכל אופן לא חלמתי, ולא ידעתי, ולא תיארתי לעצמי שלנו היהודים יש חג שבמסגרתו אנו עושים מדורה ענקית. אני חושב שבעולם הנוצרי יש לזה סמימנים של עבודת השטן, אני חושב שגם בארצות הנוצריות היהודים לא העיזו לעשות מדורות ענקיות. בכל אופן, אווירת החופש של היהדות כאן בארץ היא כל כך באה בעוצמה אדירה, שזה היה רחוק מאוד מבינתי, כשנחתתי בארץ, הרבה דברים ניראו לי מאוד מפתיעים. בעיניי, בלי קשר, למשמעות האמיתית של ל"ג בעומר, ל"ג בעומר מסמן בשבילי, הצהרה אמיתית של האנשים שבסביבתי שאני חלק מהם והם חלק ממני דבר אשר לא זכיתי בו כאשר גרתי בעיראק, כי בעיראק זה תמיד היה אנחנו והם. בארץ ישראל אין אנחנו והם, כאן יש רק אנחנו. המצב כיום הוא שהילדים מתחרים ביניהם כדי לעשות את המדורה הכי ענקית והכי ססגונית, בעיראק מי היה מעיז לעשות אפילו רבע מדורה. אני תמיד עושה השוואות מי אני ומה הייתי אז ומי אני ומה נהייתי היום, כשאני מתבונן על המדורות אני מגחך פנימה, גיחוך ציוני כזה. את האמת עד היום זה ניראה לי שזה פשע להדליק מדורות, וכל הזמן יש לי תחושה שתכף יבוא השוטר ויכניס אותי לכלא. הא הא הא הא, נולדתי חנון, ונשארתי חנון. באהבה ממני,