לתת או לא לתת?

primetime1

New member
מה שהתכוונתי

זה שהאנשים שעובדים אצלה לא רוכבים על הסוסים שלה או שאצלה באימון. היא נותנת שיעורים לאנשים עם הסוסים הפרטיים שלהם, ויש שם גם כאלה שבאים להתאמן (עם הסוסים שלהם) מארצות אחרות. (אגב היא מצליחה מאוד גם בתור מאמנת ולא רק בתור רוכבת). האנשים שעובדים אצלה עובדים רק בתור גרומים והם רוכבים רק אם יש להם סוסים פרטיים.
 
זה גם נכון

אני יודעת שיש לי פריווילגיה עצומה להיות בעלת משפחה, בעלת מקצוע, ולעסוק ברכיבה כתחביב. אלה שעות הפנאי הכי מעשירות, ממלאות, מרגיעות, מאתגרות וממכרות שאני יכולה להינות מהן. מצד שני - כשאת רוכבת פעמיים בשבוע, את תמיד חיה בתחושה שזה לא מספיק, שאת רוצה יותר. אולי בעצם זה טוב, להיות ככה עם ה"טעם של עוד"?
 

primetime1

New member
יש לנו תמיד נטייה להסתכל על מה שאין

 

PinkHorse

New member
אני דווקא חושבת שזה תלוי עד כמה זה

חשוב לך ועד כמה הסביבה שאתה נמצא בה משפיע עליך לטובה/לרעה.. כרגע אני נמצאת בחווה מיום ראשון עד שישי מ8 ורבע בבוקר עז איזה 8 וחצי בערב.. ואני חוזרת הביתה ותמיד אומרת לעצמי "תודה לאל שנגמר זה היה כ"כ מעייף.." אבל אז אני נשכבת במיטה ואני חושבת על כל הדברים הנפלאים שעשיתי בחווה ומחייכת חיוך עצום.. ואז אני חושבת על מה שאני הולכת לעשות מחר וזה מעביר בי מין זרם של אושר וגאווה.. ואז אני אומרת לעצמי "צריך להרדם מהר שיגיע כבר מחר.." זה מצחיק כי אני באמת חוזרת מתה כל יום ברצון של רק לנוח אבל זה משהו שבעצם מרכז וסובב לי את החיים ואולי זה כן התמכרות שעלולה להתשלט לך על החיים אבל את נהנת לחיות אותה.. אא הייתי חייבת להכניס את זה איפושהו
.
 

Ontario R Z Y H

New member
עוד שאלה....

איך האורוות נראות איפה שעבדת ורכבת על נלסון? הכל כזה בצבע ירוק בפנים? ויש אינדור כיפי כזה?
 
למעלה