לשתף או לא?

[בדוי זה אחלה כינוי]

היי

היי אני בכיתה י״א כלומר בת 16.
אני חושבת שהיא אפילו הרבה יותר מסתם בוגרת אבל אני מפחדת שאם אני אספר לה היא תכעס שכבר שנתיים היא מכירה אותי ומנסה להתחבר אליי למרות שאני לא ממש חברותית אליה ושרק עכשיו כשפתאום יש לי צורך לדבר אז אני כן נפתחת: כאילו אני מוכנה להיות חברה שלה ולהפתח רק כשיש לי אינטרסים אישיים לכך...
חוץ מזה איך אני אמורה לדבר על זה בעל פה (ולא באימייל או הודעה) אם אני ממש מתביישת בחרדה החברתית שלי? איך אפשר פשוט לבוא לבן אדם ולספר לו על הדפקט הכי גדול שלך?

 

[בדוי זה אחלה כינוי]

לשתף או לא?

יש לי מישהי בכיתה שאני תופסת אותה כחברה שלי אבל אני לא בטוחה שהיא תופסת אותי כחברה שלה כי למרות שהיא נחמדה אליי אני לא כלכך נפתחת אליה מסיבות מובנות...
הייתי רוצה להסביר לה, אפילו לא בעל פה אלא באימייל, מה זה ח״ח ולמה אני לפעמים יכולה להיות מגעילה ולמה אני לא עונה אלא רק מחייכת כשהיא נחמדה אליי ומנסה לפתוח איתי בשיחה. אני ממש רוצה להסביר לה שאני לא סתם סנובית מגעילה ושאני ממש לא מתכוונת ורוצה להיות מי שאני עכשיו...
מצד שני אני מרגישה שאם אני אשתף אותה היא לא תבין מאיפה נפלתי עלייה ולמה אני משתפת דווקא אותה ומתבכיינת דווקא עליה. חוץ מזה אני מרגישה שאם אני אספר לה היא ואני נרגיש נבוכות אחת ליד השנייה והיא כבר לא תהיה חברה שלי, ובמצב שלי אני צריכה לשמור על קשר עם כל מי שמצליח קצת להתקרב אליי כי אין הרבה כאלה...
אז מה אתם אומרים, מה לעשות?

 

[Lichy87]

היי

לדעתי שיתוף לגבי הח"ח צריך לבוא מול אדם שאת מרגישה איתו בנוח ובטוחה שיבין אותך, לא ממקום של התנצלות על ההתנהגות שלך.
גם אני באוניברסיטה בחרתי לשתף חברה על הח"ח אבל ידעתי שהיא תבין ושהתגובה שלה תהיה חיובית ובטח שזה לא יפגע בקשר שלנו, וזה באמת היה ככה.
לדעתי תחכי עם זה עד שבאמת תהיה ביניכן קירבה טובה, אם בינתיים היא לא "מתלוננת" או נעלבת מצורת התקשורת שלך איתה, אולי אין צורך להתנצל על זה. יכול להיות שהיא לא בהכרח רואה אותך כסנובית, אולי היא אפילו קולטת את הביישנות ומקבלת את זה.

 

[פ אוסטרוב]

היי

אני לא חושבת שאת צריכה לקחת את השיתוף כדבר שיעורר אצלה רגש שלילי כלפיך (כלומר שלא תבין למה הנחתת את זה עליה, תראה את זה כהתבכיינות ותרגיש נבוכה לידך). בעיקר אם היא באמת אדם בוגר כפי שאת מתארת אותה. את לא מצורעת, ואם הייתן בקשר עד עכשיו אני לא חושבת שיש סיבה שהוא ינתק.
אבל אני מסכימה עם לילך, אם את מרגישה שלא נוח לך לשתף ושאת כופה את זה על עצמך מתוך התנצלות, אין בזה טעם, כי את פועלת מהמניעים הלא נכונים.
אגב, אם היא נחמדה אלייך כנראה שהיא לא רואה בך את אותם דברים שליליים שציינת כלפי עצמך. אולי היא לא יודעת שקוראים לזה חרדה חברתית, אבל יתכן שהיא מבינה את הסגירות והביישנות.
אתן לך דוגמא מעצמי; אנשים שמקורבים אלי יודעים שאני בעייתית מבחינה חברתית (לא קשה לפספס), כששוחחתי על כך עם שניים מהם, אחד ראה את זה כדבר מובן וגם ניסה לשחרר אותי מעט מהסגירות. השנייה הייתה בטוחה שאין לי שום בעיה ושאני פשוט מתחברת רק לסוג מסוים (ואיכותי לטענתה) של אנשים ולכן בוררת אותם בקפידה. בכל אופן, זה לא היה עניין לדבר איתם, זה אפילו נעשה כבדרך אגב. חרדה חברתית זה לא חטא נוראי שצריך להתוודות עליו.
עדיף שהשיחה תהיה בע"פ לדעתי, אלא אם את חושבת שזה יביך אותך מאוד.
בכל אופן, בהצלחה בכל מה שתבחרי.