לשניים
אני מנסה כבר שבוע לכתוב לכם. אני לא מצליחה. אתם פגעתם בי. היתי קשורה אליכם יותר מאשר לעצמי, אהבתי אתכם יותר מאשר את ההורים. כשכולם אמרו לי שהקשר שלי איתכם הוא לא בריא,אני לא הקשבתי,אני ניסתי להוכיח לכולם אחרת,שהוא כן עושה לי טוב,שאני חייה ואני יוצאת. *לא פעם אמרו לי שבלשים על עצמי מסיכות אני אלופה* כשפגעתם בי אני המשכתי בחיי,היתי מתקשרת,היתי רודפת אחריכם, אני כותבת לכם,ואני נגעלת מעצמי. כמה צחוק יכולתי לעשות מעצמי. לאיזה שפל הגעתי כדי ששניכם תסתכלו עלי,תדעו שאני קיימת. הלוואי ויכולתי למחוק את מה שהיה,הלוואי ויכולתי למחוק את כל הזכרונות שהיו לנו,את כל הרגעים הטובים-כי עכשיו אני מבינה כמה הם לא היו אמיתיים. כ"כ הרבה דברים בחיי שינו את צורתם וכ"כ היתי רוצה שאתם תיהו שם ושמחו בשמחתי ואם לא לשמוח אז לבכות איתו או לשתוק איתי,העיקר שתיהו שם. גם זה כבר יותר מידי.. כשהייתי שם כמה חודשים טובים הייתם עושים לי טובה שהייתם באים לשם,פעמיים ביקרתם אותי שם ואני נפגעתי עד עמקי נשמתי.ושתקתי. וכשכבר שאלתי את תרצתם ואמרתם שקשה לכם לראות אותי במקום סגור. יופי,החיים קשים. גם לי היה קשה לראות את עצמי במקום סגור. אני סלחתי על זה.אני העברתי את זה כאילו כלום לא קרה. והטלפונים? היתם נזכרים להתקשר אם הייתם רואים אותי כשאתם חוזרים מביצפר ואני יורדת מהאוטו עם כל התיקים ביום שישי,רק אז ידעתם שאני בבית אז זה היה בסדר להתקשר..כי למה לא התקשרת למחלקה?היה לכם קשה לשמוע אותי מדברת ממקום סגור? פאטתים שכמותכם. אתם יודעים שכבר התחלתי במשא המטורף שלי? כן,שרפתי כבר כמה תמונות שלכם. אולי זה יעזור להשכיח את העבר הכ"כ מר שהיה לי בחברתכם. ילדים קטנים. הדמעות שאני בוכה בכל לילה עליכם לא שוות בכלל אתכם. אתם עלובים.שניכם. גיוס נעים לכם%&*$@^&)
אני מנסה כבר שבוע לכתוב לכם. אני לא מצליחה. אתם פגעתם בי. היתי קשורה אליכם יותר מאשר לעצמי, אהבתי אתכם יותר מאשר את ההורים. כשכולם אמרו לי שהקשר שלי איתכם הוא לא בריא,אני לא הקשבתי,אני ניסתי להוכיח לכולם אחרת,שהוא כן עושה לי טוב,שאני חייה ואני יוצאת. *לא פעם אמרו לי שבלשים על עצמי מסיכות אני אלופה* כשפגעתם בי אני המשכתי בחיי,היתי מתקשרת,היתי רודפת אחריכם, אני כותבת לכם,ואני נגעלת מעצמי. כמה צחוק יכולתי לעשות מעצמי. לאיזה שפל הגעתי כדי ששניכם תסתכלו עלי,תדעו שאני קיימת. הלוואי ויכולתי למחוק את מה שהיה,הלוואי ויכולתי למחוק את כל הזכרונות שהיו לנו,את כל הרגעים הטובים-כי עכשיו אני מבינה כמה הם לא היו אמיתיים. כ"כ הרבה דברים בחיי שינו את צורתם וכ"כ היתי רוצה שאתם תיהו שם ושמחו בשמחתי ואם לא לשמוח אז לבכות איתו או לשתוק איתי,העיקר שתיהו שם. גם זה כבר יותר מידי.. כשהייתי שם כמה חודשים טובים הייתם עושים לי טובה שהייתם באים לשם,פעמיים ביקרתם אותי שם ואני נפגעתי עד עמקי נשמתי.ושתקתי. וכשכבר שאלתי את תרצתם ואמרתם שקשה לכם לראות אותי במקום סגור. יופי,החיים קשים. גם לי היה קשה לראות את עצמי במקום סגור. אני סלחתי על זה.אני העברתי את זה כאילו כלום לא קרה. והטלפונים? היתם נזכרים להתקשר אם הייתם רואים אותי כשאתם חוזרים מביצפר ואני יורדת מהאוטו עם כל התיקים ביום שישי,רק אז ידעתם שאני בבית אז זה היה בסדר להתקשר..כי למה לא התקשרת למחלקה?היה לכם קשה לשמוע אותי מדברת ממקום סגור? פאטתים שכמותכם. אתם יודעים שכבר התחלתי במשא המטורף שלי? כן,שרפתי כבר כמה תמונות שלכם. אולי זה יעזור להשכיח את העבר הכ"כ מר שהיה לי בחברתכם. ילדים קטנים. הדמעות שאני בוכה בכל לילה עליכם לא שוות בכלל אתכם. אתם עלובים.שניכם. גיוס נעים לכם%&*$@^&)