לשמח את בתי החולה....

[danichoo]

אמא יקרה,

רק רציתי לומר שאת אמא מדהימה שדואגת לבתה כך..... אני מאחלת לכם כל טוב ואולי אציע לך לנסות להעביר את בתך לבית ספר אחר שם תוכל להכיר אנשים אחרים,חדשים.

 

[m o o n l ig h t1]

קודם כל החלמה לבתך../images/Emo24.gif

לדעתי הדבר שישמח את בתך זה מסיבה לכיתה ולחברים יותר טוב אם זה יהיה הפתעה חשבתי על לעשות את זה במקום שכולם אוהבים ללכת כמו לחלקה על הקרח, או טיול על סוסים או אופניים לדעתי יכול להיות מאוד נחמד בהצלחה והחלמה מהירה!!!

 

[dance of life]

יקרה

דמעות בעיני כשקראתי את זה. קודם כל, תמסרי לה חיבוק ונשיקה, והכי הרבה החלמה מהירה, פיזית ונפשית. במצב רגיל, היו אומרים שהחברות האלה הן לא באמת חברות, ושהיא צריכה לחפש אחרות. אבל המצב נובע מזה שהן בסה"כ בנות 14, מחלת הסרטן היא דבר הענק מהן בכמה וכמה מספרים. אני בת 17, חוויתי דבר דומה מאד, אך אני מודה לאלוהים שאצלי לא היה מדובר בסרטן. על מנת להחלים מהמחלה לגמרי, על הבת שלך להרגיש קודם כל טוב מפבנים, אושר, רצון לחיות. את אמא מדהימה שאת כותבת על זה פה, ומנסה כל כך לעזור לה. אם הבת שלך גולשת באינטרנט, אני אשמח להתכתב איתה (תוכלי לתת לי את האימייל או האיסיקיו, ואני אצור איתה קשר, מבלי שהיא תדע שאני יודעת עליה דבר) או שאשמח לתת לך את האימייל ו\או האיסיקיו שלי. מעבר לכך, אני מעבירה הרבה זמן בכתיבת מכתבים בדואר רגיל, דבר שהוא הרבה יותר אישי ומחמם את הלב מהאינטרנט. אני אשמח לכתוב לה, בין אם זו התכתבות מתמשכת ובין אם זאת תהיה פעם 1 בלבד, שתעלה לפחות חיוך אחד בפניה של הילדה. אני פה, באמת, לכל רעיון שיעלה על דעתך תפני אלי בהודעה אישית בבקשה, כי אני בטח לא יזכור שכתבתי פה. מעבר לכך, אני חושבת שהדבר הכי נכון לעשות, (במידה והבת שלך עדיין מעונינת בחברות עם אותן בנות, ובמידה וההורים והילדות הם אנשים מבינים ומתחשבים לרוב) תוכלי להעלות את הנושא באסיפת הורים, או בפני המחנכת. על מנת לא להביך או לפגוע בילדה, צריך לוודא שהכל יעשה בעדינות... ואני בטוחה שתוכלי לעשות את זה, שכן כתבת פה בצורה כל כך מרגשת ועם זאת סודית ומתחשבת בכל צעד. אני באמת מאחלת לך את כל האהבה וההצלחה שבעולם הרבה הרבה החלמה מהירה ואושר פנימי לילדה חיבוק בשמי

 

[niritcat]

שרק תהיו בריאים, קודם כל...

אני מוכרחה להסכים על קודמיי שהמליצו על הסברה בביה"ס. מלבד זאת, אולי תוכלי לעזור לה למצוא חברה חדשה, דרך פר"ח, פרוייקט חונכות. מדובר בדרך כלל בסטודנטים המבקרים אצל הילד בבית פעמיים בשבוע ומקבלים בתמורה מלגת לימודים. נסי לבדוק באתר אם יש משהו כזה קרוב אליכם - http://www.perach.org.il/ או אולי יש אגודה למתבגרים חולי סרטן שהיא יכולה להצטרף אליו. מאחלת לכם בריאות שלמה,

 

[adagar]

המון חיוכים..

שלום לך, אני אמא שעברה חווית המחלה הנוראית עם בני, הוא היה בן 9 כשהמחלה התגלתה. קודם כל התכנסנו בבית הספר וסיפרנו לכולם את הקורה ומה משמעות המחלה המון עזרה קיבלנו מהמורה שלא שכחה להזכיר את בני בכל הזדמנות וכל חוויה שהילדים בבית הספר עברו הם שיתפו את בני במשלוח מכתבים ותמונות. הגיל של ביתך קצת יותר קשה כי הוא גיל ההתבגרות, לפי דבריך ביתך סיימה את הטיפולים בהצלחה והיא חוזרת לחיי שיגרה, פשוט להמשיך לנסות בכל דרך שהיא לעודד מבלי שתרגיש שאתם מרחמים עליה, זהוי העצה הכי חזקה ויעילה שאנחנו תמיד קיבלנו, לא לתת לילד/ה להרגיש שמרחמים עליה כי זה גלגל חוזר רחמים שלכם מביאים אותה לרחמים עצמיים ומפה מתחיל הדיכאון, תמיד נהגנו לומר שהוא קיבל את החים במתנה, מי כמונו יודעות, והשאר פשוט יסתדר לו במשך הזמן, כדאי ליצור המון פעילויות ,חוגים ולא הייתי ממליצה על התכנסות על ילדים אחרים שחלו. פשוט לנסות להתנתק מהסיפור ולחשוב עליו כעל דבר שקרה וכעת יש לנו חיים חדשים ואנחנו צריכים לנצל אותם ולהבין שקיבלנו את החיים ב מ ת נה !!

 

[אהוב יקר מוכר]

כמה דברים

ובראשם המון בריאות !! דבר שני, המצב הזה אולי מדכא אותך לא מעט ולא פחות כמו שזה מדכא אותה. אז ככה : אני לא יודע אם יצא לכם לעבור דירה ולהחליף מוסדות חינוך. אבל המצב דומה לזה מאוד. הזמן יעשה את שלו - היא תבנה לעצמה שוב את החברים, הם יתקרבו אליה, יהיו לצדה וירצו בקרבתה. היא רק צריכה לנסות ולהתקרב ולא לפחד ולא לוותר !! ככל שהיא תתקרב, היא תצליח . אם לא מנסים לא יודעים. המון בריאות והצלחה אהוב..

 

[jhon86]

ליבי יוצא אליכן מרגש זה העולם המאכז

ב שבו אנו חיים אין פפשר לחידה הגדולה והעצב אל תתנו למלא את ליבכן אני מפנה אותך לספר שנקרא פסיכולוגיה מדוברת של ענת פרי פיאמנטה לפרק בו היא מסבירה את נושא האושר ועניין המחלות הסופניות זה פרק קצר אבל היא נותנת שם מקרה של אדם שחלה ותובנה נפלאה לגבי עצב ואושר תקראי ובכלל ליבי איתכם

 

[shulam]

לורנה11

אנשים בדרך כלל פוחדים ומתרחקים מדברים שאינם מוכרים להם, בפרט שהם מקבלים בבית מסרים ש"סרטן" זה סוף הדרך. באמת כדאי לערוך שעת מחנך בנושא, מבלי להתייחס למקרה הפרטי שלך. אולי אפשר להזמין מישהו מהאגודה למלחמה בסרטן שיסביר במה מדובר. לא נראה לי כי יש כאן כוונת זדון אלא פשוט פחד מהבלתי מודע. רק בריאות שיהיה לכולכם ו ס ב ל נ ות.

 

[WarFight]

למרות שאני לא הורה יש לי רעיון

קחי את הבת שלך וקחי את בעלך לבלות במקומות אהובים עליה תצאי איתה לטיולים(פרטיים)(אישיי) ותצחיקי אותה וגם כן בעלך אולי כדאי שאת ובעלך תקחו אותה לחול לשבועיים חודש כדי שהיא תשכח את האחרות היא צריכה להבין ששהחברות ההלו באמת לא חברות! הן מגעילות או שעליך לקחת את בתך לקבוצה של חולי סרטן לילדים קטנים ושמה היא תכיר אנשים חברות זה רק לזמן קצר או שמא עליך לקחת את ביתך לבהס אחר לאחר הטיפול ולאחר שיותר אין סרטן

 

[המיוחד של הצאט]

חשוב להבין את סיבת ההתרחקות של החבר

לואנה, שלום. האם ניסיתם את או בעלך או אפילו הבת החולה, לנסות לדבר עם אותן חברות שהפכו פתאום לקרירות עם היודע להן דבר מחלה של ביתך? האם ניסיתם בצורה כל שהיא, אם באופן ישיר ו\או ע"י שליח לנסות להבין מדוע הן התרחקו מהבת? אולי ההתרחקות שלהן נובעת מבורות מסויימת או מפחד מסויים שהן עלולות להידבק? אם זו הסיבה כדאי אולי לדבר איתן או עם הוריהן שיסבירו להן שאין להן כל סיבה לחשוש ושהמחלה לא תעבור אליהן. אולי סיבת ההתרחקות נובעת מהחשש שלהן להיות קשורות ריגשית ונפשית לחברה שעלולה, לדעתם, להיעלם(חס-וחלילה) להן פתאום ביום בהיר מהנוף? אולי הן לא מרגישות נח בחברתה ? הן צריכות להבין שהמחלה אמנם שינתה את מהלך החייה של חברתן אך לא את אופיה ואישיותה, דבר שבטח בגללו הן התחברו איתה מלכתחילה. שוב אם כך כדאי לדבר איתן, לנסות להבין את הפחדים שלהן, לענות להן על השאלות המציקות להן, והכי חשוב, פשוט להסביר להן שהחברות שלהן איתה בעת הזו היא חשובה ואף אולי, קריטית להצלחת הריפוי שלה והחלמתה המהירה. כבר ידוע שסיכויי ההחלמה גדולים ליתר לחולה שיש לו סביבה תומכת, אוהבת, ומפרגנת. פשוט הוא מרגיש לא לבד ושיש לו חברים שאוהבים להיות בחברתו. חשוב שתידענה הבנות הנ"ל שתמיכתן בחברתן בתקופה קשה זו, תסיע לה להחלים ולהמשיך לחיות. חולה שנמצא בבידוד חברתי, סיכוייו להחלים ולחיות קטנים יותר- הוא פשוט לא מרגיש כל סיבה להלחם במחלה ולנצח אותה. בברכת החלמה מהירה, ונא עדכני את חברי הפורום בהתמודדות בהמשך במחלה והיענות החברות להשקיע יותר זמן עם חברתן. המיוחד.

 

[b i g b o y]

וואו

20 ומשהוא שנים לא חשבתי על זה, על הרגע הנורא הזה, בכיתה ה´, כשחזרתי אחרי חצי שנה לכיתה (לא היה לי סרטן, אבל סבלתי ממחלה קשה לא פחות) המורה אמרה שהייתי חולה, מה שכולם ידעו, הוסיפה איזה משפט מהוסס על מחלתי (היא בעצמה כנראה לא ממש הבינה מה היה לי)וביקשה שיתחסו אלי יפה ולא יצפו ממני לשחק כדורגל בהפסקה (מה שהרופאים אסרו עלי), אני שלא ראיתי את החברים במשך כל הזמן הזה , שמחתי לראות אותם וכועסתי על זה שלא באו לבקר אותי(היום אני מבין שחצי שעה נסיעה מהבית שלי לבית החולים זה המון עבור ילדים בגיל הזה), אמרתי איזה משהוא מצחיק, כנראה שכבר אז השתמשתי בהומר בשביל לא לדבר על מה שמטריד אותי באמת. עוד יום שנזכרתי בו עכשיו, היה ל"ג בעומר, כשהייתי בבית החולים, מהחלון של החדר שלי אפשר היה לראות מדורות של ל"ג בעומר, והמראה היה באמת יפה, אמא שלי רצתה לשמח אותי, ושארגיש איך שהוא חלק מהחג הזה, שהוא החג הכי חשוב כשאתה ילד, יצאתי למרפסת של המחלקה, והתחלתי לבכות, זאת הייתה הפעם האחרונה בחיים שלי שבכיתי באמת, לא יכולתי להפסיק לבכות, הבדידות העצב והכעס הכל התרכז לתוך הדמעות האלה... לפני שאושפזתי היתי מאוד חברותי, לאט לאט נעלמו לי אותם חברים ישנים, למזלי בעיר שלי יש חטיבת ביניים, ובסוף השנה הייתי חייב לעבור בית ספר, שם החלו חברויות חדשות, וקצת אח"כ גם אהבות ראשונות, והחיים חזרו למסלולם, פחות או יותר. אני כבר לא אהיה שמח כמו אז, לפני האישפוז, עד היום קשה לבטוח בחברויות ובהצהרות חיבה, אני מרגיש כל הזמן שחלק מאוד חשוב מהילדות נגנב ממני, ממש כך!, אבל לומדים לחיות, מתבגרים ומתגברים (לא סתם המילים הללו דומות). אני לא ממש יודע איך לעזור לך, כשאני הייתי ילד (כאמור לפני 20 שנה) איש לא חשב שצריך לדבר עם היועצת, ועל פסיכולוג ממש לא היה מה לדבר (לא לי ובטח ובטח לא להורים), בטופס השיחרור מבית החולים נכתב:"ללא טראומה", וזה הספיק לכולם. אבל עברו מאז יותר משני עשורים, והיום הדברים הם אחרים, כדאי גם לכם, וגם לילדה לדבר עם פסיכולוג, חשוב מאוד לעדכן את הגורמים המתאימים בבית הספר, חשוב גם להוציא אותה מהבית, אפילו רק עם ההורים, להפגיש אותה עם קרובי משפחה בגילה (לי כמעט ולא היו כאלה), תקפידו שתיהיה תלמידה טובה ותתרכז בלימודים (לא כל כך קשור אבל יש לילדים נטיה להפוך בעיות חברתיות ונפשיות כאלה לבעיות לימודיות). נדמה לי שלהעביר אותה בית ספר ישדר לה מסר לא נכון, כאילו משהוא בה לא בסדר, מעבר לזה, תתפלאי כמה מהר דברים כאלה עוברים בין בתי ספר... זה הוא, פתאום גילתי שקצת קשה לתת על עצות מבוגרות של איש מבוגר, חזרתי לרגע לגיל 9 בעצמי

 

[doodi3]

לשמח את הבת שלך

קודם לורנה היקרה ברכת רפואה שלימה.לדעתי מה שמושך ילדים בגיל 14 15 זה רק מסיבות אז לדעתי אם אתם רוצים פפולריות בלי התחנפות בלי תחנונים תתחילו עםפ מסיבות .ושוב החלמה מהירה.

 

[טראנס]

רעיון. החלמה מהירה .

קראתי את המכתב , והמצב בזוועת ויש לי כמה רעיונות (מתוקף תפקידי כמדריך נוער): 1. לקנות לה כלב(בידיעה שאין לה), בעלי חיים יכולים לתרום הרבה אושר למצב הנפשי(ואם את מהמתנגדים לרעיון , תחשבי מה באמת חשוב לך בחיים , קקי של כלב על השטי או דיכאון של בתך . 2. הציעי לילדה להשתייך לתנועת נוער, בה תוכל לפגוש המון בני נוער , אם תדברי עם המדריכים לפני הפעולה הראשונה , הם בהחלט יטפלו בבעיה וימנו כמה בני נוער שיפתחו איתה בקשר, ומי יודע? 3. תבררי בכתה מי (חייב להיות בכל כתה) הוא המוביל/ה החברתי ותארגנו לה מסיבת הפתעה , תמיד עוזר ומפתיע . 4. חשוב שהמשפחה עצמה תתאחד , אז תארגנו מפגשים תכופים. 5. חוג אומנותי(ריקוד, פיסול, ציור, סדנאות כתיבה) בהחלט יכול להפחית מהצער הנפשי , מנסיון אולי תשדלי אותה לנהל יומן . באמת מכל הלב בחלמה מהירה, רק בריאות ואושר לשתיכן . עידן