לשמח את בתי החולה....
שלום לכל חברי הפורום! אני חדשה כאן ולפני הכל ברצוני להתנצל מראש על המכתב הארוך והמבולבל, מקווה שתהיה לכם הסובלנות לקרוא עד סופו ולייעץ לי. יש לי ילדה מקסימה , בת 14. בשנה שעברה חלתה במחלת הסרטן - עברה ניתוח מסובך וארוך מאוד וכן טיפולים כימוטרפיים במשך 9 חודשים קשים ביותר. במהלך כל שנת הלימודים הקודמת היא לא נכחה בבית הספר בגלל מצבה והחולשה התהומית שהיתה שרויה בה. השנה היא חזרה ללימודים כרגיל, ממש אדם חדש. היא נעדרת מהשיעורים רק כאשר עליה לעבור הדמיות ובדיקות המודאות שהגידול הארור לא חוזר. הבעיה שלנו היא המצב החברתי של בתי. כאשר גילינו את המחלה, בתי סירבה לספר לילדי הכיתה שמדובר בסרטן וזאת כדי שלא ידעו שינשר לה השיער היפה שלה. היא סיפרה שמדובר בדלקת שהסתבכה ודורשת טיפול ארוך וקשה. קנינו לה פאה שהיתה זהה לשיערה הטבעי וכך הצליחה להסתיר את המחלה האמיתית למשך כחודשיים ראשונים, לאחר מכן החליטה לגלות לחברות קרובות, שיידעו גם את שאר הכיתה. החברות המשיכו להיות בקשר טלפוני שדעך עם הזמן עד שפסק לחלוטין. אף אחד מהכיתה לא בא לבקר אותה, בבית חולים ולא בבית. המצב עשה את בתי למדוכאת וכל יוזמה מצידינו או מצד המחנכת לא זכתה להמריא. עד היום החברות מאוד מרוחקות ממנה. מתייחסות אליה בנימוס אך שומרות מרחק. בתי לבד בהפסקות, לבד בבית והיא מאוד מאוד עצובה. מצבה מדכא אותי מאוד, אני יודעת שבמגביל לטיפול הקונבנציונלי, יש חשיבות מכרעת למצבה הנפשי. אך אני ובעלי לא מצליחים להביא לשום שיפור במצבה החברתי. אני מבקשת לציין שמלבד להתחנן לחברות מהכיתה שלה שישמרו איתה על קשר רציף ,עשינו הכל. אנו נימנעים להתחנן ישירות בכדי למנוע מבוכה לבת שלנו. האם יש למישהו מכם רעיון, כיצד לשפר את המצב?? תודה מראש
שלום לכל חברי הפורום! אני חדשה כאן ולפני הכל ברצוני להתנצל מראש על המכתב הארוך והמבולבל, מקווה שתהיה לכם הסובלנות לקרוא עד סופו ולייעץ לי. יש לי ילדה מקסימה , בת 14. בשנה שעברה חלתה במחלת הסרטן - עברה ניתוח מסובך וארוך מאוד וכן טיפולים כימוטרפיים במשך 9 חודשים קשים ביותר. במהלך כל שנת הלימודים הקודמת היא לא נכחה בבית הספר בגלל מצבה והחולשה התהומית שהיתה שרויה בה. השנה היא חזרה ללימודים כרגיל, ממש אדם חדש. היא נעדרת מהשיעורים רק כאשר עליה לעבור הדמיות ובדיקות המודאות שהגידול הארור לא חוזר. הבעיה שלנו היא המצב החברתי של בתי. כאשר גילינו את המחלה, בתי סירבה לספר לילדי הכיתה שמדובר בסרטן וזאת כדי שלא ידעו שינשר לה השיער היפה שלה. היא סיפרה שמדובר בדלקת שהסתבכה ודורשת טיפול ארוך וקשה. קנינו לה פאה שהיתה זהה לשיערה הטבעי וכך הצליחה להסתיר את המחלה האמיתית למשך כחודשיים ראשונים, לאחר מכן החליטה לגלות לחברות קרובות, שיידעו גם את שאר הכיתה. החברות המשיכו להיות בקשר טלפוני שדעך עם הזמן עד שפסק לחלוטין. אף אחד מהכיתה לא בא לבקר אותה, בבית חולים ולא בבית. המצב עשה את בתי למדוכאת וכל יוזמה מצידינו או מצד המחנכת לא זכתה להמריא. עד היום החברות מאוד מרוחקות ממנה. מתייחסות אליה בנימוס אך שומרות מרחק. בתי לבד בהפסקות, לבד בבית והיא מאוד מאוד עצובה. מצבה מדכא אותי מאוד, אני יודעת שבמגביל לטיפול הקונבנציונלי, יש חשיבות מכרעת למצבה הנפשי. אך אני ובעלי לא מצליחים להביא לשום שיפור במצבה החברתי. אני מבקשת לציין שמלבד להתחנן לחברות מהכיתה שלה שישמרו איתה על קשר רציף ,עשינו הכל. אנו נימנעים להתחנן ישירות בכדי למנוע מבוכה לבת שלנו. האם יש למישהו מכם רעיון, כיצד לשפר את המצב?? תודה מראש
