לשי
אף פעם לא חווית אהבת אמת, אתה אף פעם לא הבנת, אתה לא מבין, אתה לא תבין, ואם תבין זה כבר יהיה מאוחר מידי. הכל נראה כל כך מושלם, כל כך חיכיתי לרגע להתאהב שוב, וכשהתאהבתי זה היה במישהו שאמר שאני חשובה לו, שפלירטט איתי, שהגדיר אותי כ"ידידה הכי שווה בעולם" מישהו שהכיר אותי בצורה שאף אחד לא הכיר לפניו ושאין לי רצון שמישהו יכיר אחריו. אנשים פיתחו לי ציפיות, אתה פיתחת לי ציפיות, איך אפשר שלא אחרי שאתה כל הזמן שולח לי הודעות חמודות, אומר שאתה מת להיפגש איתי, אומר שכשאתה חושב עליי אתה מרגיש יותר טוב. אבל אז, בבום התנפצו לי כל החלומות הורודים והמתוקים שהיו לי בראש, פתאופ ההודעות נעלמו, פתאום כל הבדיחות, כל השיחות שבשבילי היו חשובות ובשבילך מסתבר היו דרך לשכנע אותי שיש ביננו משהו כדי שנתמזמז, כל אלו נעלמו, לא מזמן גם גיליתי שהיה לך קטע רומנטי עם מישהי בזמן שהייתי "הכי שווה בעולם", וגיליתי שגם בה שיחקת, איך אתה לא מבין את זה? זה הכי מפחיד אותי, שאתה אולי לא מודע לזה, ליחס המזלזל שלך, אתה לא מודע שבכל פעם שאני נזכרת איך קראת לגוף שלי ציוד עולות לי דמעות בעיניים, אתה לא מודע לזה שאולי ברגע זה אני לא יכולה למצוא בך תכונה אחת טובה אתה ברגע זה הבן אדם הכי מושלם שאני מכירה ואתה לא מודע לזה שאני אוהבת אותך אתה שיקרת לי, אתה רימית אותי, הכל בשביל שלך יהיה יותר טוב, שאתה תהנה, כשאמרתי לך שאני לא רוצה שניפגש יותר אין לך מושג קלוש כמה נקרעתי עם עצמי, ואז עוד קיבלתי את היחס שלך, שכל מה שהגבת היה "טוב" בחוסר אכפתיות ושהדבר היחיד שהראה לי שהזיז לך איכשהו הייתה השתיקה שלך. אני יודעת שכל מי שמסביבי אומר שאתה אידיוט, שאתה לא שווה את זה, לא שווה אותי, אבל אף אחד מהם לא היה שם כשהפסקת את ההתמזמזויות שלנו באמצי ואמרת לי "בואי נדבר קצת, אני יודע שאת צריכה את זה", אף אחד מהם לא היה שם אחרי שהענקתי לך את הנשיקה הראשונה בחיים שלי והתחלתי לבכות כשידעתי שזה חד צדדי ואתה התעקשת להסתכל לי בעיניים ולהגיד שהכל בסדר למרות שלא היה לך מושג למה אני בוכה, אף אחד מהאנשים האלו לא היה שם כשנתת לי את הנשיקות הקטנות האלו בלחי והסתכלת לי בעיניים כל הזמן, אני משוכנעת שגם אם הייתי מספרת להם את זה הם לא היו מבינים, היו אומרים שזה היה בשביל שאני אפול בפח. בבקשה, תגיד לי שהם טועים, אולי בקושי עשית לי דברים טובים לעומת כל הדברים האכזריים שעשית לי, אבל אני עדיין נאחזת בהם כמו בקרש הצלה, כמו בחלון אחרון לתקווה. אומרים לי שאתה לא שווה אותי, והם צודקים, בשבילי אתה שווה הרבה יותר, אתה שווה כל דמעה שירדה, אתה שווה את אגם הדמעות שנוצר בגללך, אתה שווה בשבילי את השמש ואת הירח. אתה עבדת עליי לאורך כל הדרך, הייתי ידידה כל עוד נתתי ולא קלטתי את זה, אני יודעת שזה דבר טוב שסיימתי את הקשר החולני שהיה ביננו, שבו אני רק נתתי ואתה רק לקחת, אתה צריך להבין, אני בן אדם שכשמשפילים אותו הוא לא נשאר חייב, אבל אצלך? נשארתי חייבת במשך יותר מידי זמן, זמן שבו לא הייתי מי שאני, זמן שבו השפלתי את עצמי והגעתי לדרגות שפל שלא ידעתי שקיימות, דרגות כאב שאף פעם לא חשבתי שיש, גרמת לי להרגיש כמו כיסא, מנצלים אותו לפי הצורך בלי לערב רגשות, ובכל זאת המשכתי להיות שלך. אתה יודע שי? היום קראתי שני משפטים כל כך נכונים, הראשון מבינהם: "אין בעצם בן אדם מושלם, לפחות עד שמתאהבים" - אבל איזה בן אדם מושלם יכול לגרום כל כך הרבה צער וכאב לבן אדם אחר? רק אתה המשפט השני: "הפצעים לא נרפאים ע"י הזמן, רק ע"י אהבה" המשפט הזה כל כך נכון, אבל אני לא מסוגלת לדמיין לעצמי אהבה שאתה לא נמצא בה. שי, אפשר לקלל אותך בהרבה קללות, וכשכתבתי את המכתב גם כתבתי אותן, אבל כל כך כואב לי לקרוא אותן ואני לא מסוגלת לי לכתוב אותן יותר, אני לא מצליחה להאמין בהן,כואב לי שהן מתקשרות לשם שלך. ולא אכפת לי שיש בנים מהממים שרוצים אותי בגלל האופי שלי בלבד, הם לא אתה, אני רוצה אותך. פירוש השם שלך הוא מתנה, אף פעם לא הייתה מתנה שכל כך רציתי, אף פעם לא ראיתי מתנה שכל כך קשה להיפרד ממנה. אני אוהבת אותך שי אני לא יכולה יותר אני צריכה אותך אני בוכה עכשיו בגללך, אתה הבן אדם הראשון שגרם לי לבכות כל כך הרבה, הראשון שגרם לכך שיהיה לי גוש תמידי בגרון, הראשון שאי פעם התייחס אלי כחפץ, והראשון שככל שהוא פגע בי יותר התאהבתי בו יותר. אני יודעת, לכל מתנה יש זמן מוגבל שאפשר להחליף אותה אבל שי, אולי תוותר על ההגבלת זמן הזאת בשבילי? נמאס לי לסבול ממני שאיכשהו עדיין שלך
אף פעם לא חווית אהבת אמת, אתה אף פעם לא הבנת, אתה לא מבין, אתה לא תבין, ואם תבין זה כבר יהיה מאוחר מידי. הכל נראה כל כך מושלם, כל כך חיכיתי לרגע להתאהב שוב, וכשהתאהבתי זה היה במישהו שאמר שאני חשובה לו, שפלירטט איתי, שהגדיר אותי כ"ידידה הכי שווה בעולם" מישהו שהכיר אותי בצורה שאף אחד לא הכיר לפניו ושאין לי רצון שמישהו יכיר אחריו. אנשים פיתחו לי ציפיות, אתה פיתחת לי ציפיות, איך אפשר שלא אחרי שאתה כל הזמן שולח לי הודעות חמודות, אומר שאתה מת להיפגש איתי, אומר שכשאתה חושב עליי אתה מרגיש יותר טוב. אבל אז, בבום התנפצו לי כל החלומות הורודים והמתוקים שהיו לי בראש, פתאופ ההודעות נעלמו, פתאום כל הבדיחות, כל השיחות שבשבילי היו חשובות ובשבילך מסתבר היו דרך לשכנע אותי שיש ביננו משהו כדי שנתמזמז, כל אלו נעלמו, לא מזמן גם גיליתי שהיה לך קטע רומנטי עם מישהי בזמן שהייתי "הכי שווה בעולם", וגיליתי שגם בה שיחקת, איך אתה לא מבין את זה? זה הכי מפחיד אותי, שאתה אולי לא מודע לזה, ליחס המזלזל שלך, אתה לא מודע שבכל פעם שאני נזכרת איך קראת לגוף שלי ציוד עולות לי דמעות בעיניים, אתה לא מודע לזה שאולי ברגע זה אני לא יכולה למצוא בך תכונה אחת טובה אתה ברגע זה הבן אדם הכי מושלם שאני מכירה ואתה לא מודע לזה שאני אוהבת אותך אתה שיקרת לי, אתה רימית אותי, הכל בשביל שלך יהיה יותר טוב, שאתה תהנה, כשאמרתי לך שאני לא רוצה שניפגש יותר אין לך מושג קלוש כמה נקרעתי עם עצמי, ואז עוד קיבלתי את היחס שלך, שכל מה שהגבת היה "טוב" בחוסר אכפתיות ושהדבר היחיד שהראה לי שהזיז לך איכשהו הייתה השתיקה שלך. אני יודעת שכל מי שמסביבי אומר שאתה אידיוט, שאתה לא שווה את זה, לא שווה אותי, אבל אף אחד מהם לא היה שם כשהפסקת את ההתמזמזויות שלנו באמצי ואמרת לי "בואי נדבר קצת, אני יודע שאת צריכה את זה", אף אחד מהם לא היה שם אחרי שהענקתי לך את הנשיקה הראשונה בחיים שלי והתחלתי לבכות כשידעתי שזה חד צדדי ואתה התעקשת להסתכל לי בעיניים ולהגיד שהכל בסדר למרות שלא היה לך מושג למה אני בוכה, אף אחד מהאנשים האלו לא היה שם כשנתת לי את הנשיקות הקטנות האלו בלחי והסתכלת לי בעיניים כל הזמן, אני משוכנעת שגם אם הייתי מספרת להם את זה הם לא היו מבינים, היו אומרים שזה היה בשביל שאני אפול בפח. בבקשה, תגיד לי שהם טועים, אולי בקושי עשית לי דברים טובים לעומת כל הדברים האכזריים שעשית לי, אבל אני עדיין נאחזת בהם כמו בקרש הצלה, כמו בחלון אחרון לתקווה. אומרים לי שאתה לא שווה אותי, והם צודקים, בשבילי אתה שווה הרבה יותר, אתה שווה כל דמעה שירדה, אתה שווה את אגם הדמעות שנוצר בגללך, אתה שווה בשבילי את השמש ואת הירח. אתה עבדת עליי לאורך כל הדרך, הייתי ידידה כל עוד נתתי ולא קלטתי את זה, אני יודעת שזה דבר טוב שסיימתי את הקשר החולני שהיה ביננו, שבו אני רק נתתי ואתה רק לקחת, אתה צריך להבין, אני בן אדם שכשמשפילים אותו הוא לא נשאר חייב, אבל אצלך? נשארתי חייבת במשך יותר מידי זמן, זמן שבו לא הייתי מי שאני, זמן שבו השפלתי את עצמי והגעתי לדרגות שפל שלא ידעתי שקיימות, דרגות כאב שאף פעם לא חשבתי שיש, גרמת לי להרגיש כמו כיסא, מנצלים אותו לפי הצורך בלי לערב רגשות, ובכל זאת המשכתי להיות שלך. אתה יודע שי? היום קראתי שני משפטים כל כך נכונים, הראשון מבינהם: "אין בעצם בן אדם מושלם, לפחות עד שמתאהבים" - אבל איזה בן אדם מושלם יכול לגרום כל כך הרבה צער וכאב לבן אדם אחר? רק אתה המשפט השני: "הפצעים לא נרפאים ע"י הזמן, רק ע"י אהבה" המשפט הזה כל כך נכון, אבל אני לא מסוגלת לדמיין לעצמי אהבה שאתה לא נמצא בה. שי, אפשר לקלל אותך בהרבה קללות, וכשכתבתי את המכתב גם כתבתי אותן, אבל כל כך כואב לי לקרוא אותן ואני לא מסוגלת לי לכתוב אותן יותר, אני לא מצליחה להאמין בהן,כואב לי שהן מתקשרות לשם שלך. ולא אכפת לי שיש בנים מהממים שרוצים אותי בגלל האופי שלי בלבד, הם לא אתה, אני רוצה אותך. פירוש השם שלך הוא מתנה, אף פעם לא הייתה מתנה שכל כך רציתי, אף פעם לא ראיתי מתנה שכל כך קשה להיפרד ממנה. אני אוהבת אותך שי אני לא יכולה יותר אני צריכה אותך אני בוכה עכשיו בגללך, אתה הבן אדם הראשון שגרם לי לבכות כל כך הרבה, הראשון שגרם לכך שיהיה לי גוש תמידי בגרון, הראשון שאי פעם התייחס אלי כחפץ, והראשון שככל שהוא פגע בי יותר התאהבתי בו יותר. אני יודעת, לכל מתנה יש זמן מוגבל שאפשר להחליף אותה אבל שי, אולי תוותר על ההגבלת זמן הזאת בשבילי? נמאס לי לסבול ממני שאיכשהו עדיין שלך