אסביר לך למה אני חושב שיוזמי החרם
הם אנטישמים: גם אלה מבריטניה וגם אלה מקנדה לא רק בעד מה שהם מגדירים "סיום הכיבוש", סיום הכיבוש מבחינתם הוא שורה של דברים: פינוי של רבע מיליון איש מבתיהם ללא תנאי וללא ערבויות שזה אכן יביא שלום, בלתי ניתן להבטיח את זה, אפשר רק להניח הנחות, ריבונות מלאה פלשתינית על מזרח י-ם וכן זכות השיבה, כלומר הצפת ישראל, לא פלשתין, ישראל במיליוני פלשתינים (זכות השיבה הא חיסול ישראל, לא דיעה, עובדה). הם דורשים ציות מוחלט לכל החלטות האו"ם ללא קשר למה זה עושה לנו ובכלל לא אכפת להם, למשל החלטה 194 על "זכות השיבה", ציות מוחלט לחוק הבינלאומי וגם כאן לא ממש אכפת להם דעתינו ומה יש לנו להגיד, ההשלכות ובכלל הגישה הכללית היא "זו בעיה שלנו". חרם גורף ומוחלט של כל המוסדות הישראלים, לרובם אין שום קשר לכיבוש כזה או אחר כך שהחרם הוא על ישראל כישראל. אותם מחרימים לא מחרימים אף מדינה אחרת, לא את אירן, מדינה פודמנטליסטית המתחמשת בגרעין (אני בטוח שכאן הם דווקא מאד סלחנים), לא מדינות שאין בהן כלל זכויות אדם בסיסיות, לא עושים כלום נגד סין, צפון קוריאה, המלחמה בעירק נחשבת מאד שנויה במחלוקת והמדינה שלהם משתתפת בה יחד עם ארה"ב, היכן החרם?, מה קרה? הם בסדר וכווולם לא, סליחה רק ישראל לא? אז כנראה שכן, יש כאן צביעות אדירה, יש כאן אנטישמיות טהורה, על מעולם לא עבדו כל מיני הצתדקויות מלומדות והסברים "אינטלקטואלים", שאני רואה אנטישמיות אני מזהה אותה ישר, זו לא ביקרות, זה לא לחץ, זה הרבה מעבר, זו החרמה גורפת של מדינה ורק של אותה מדינה שבמקרה היר גם מטרה קלה לחרם מאחר והיא לא מעצמה מדינית, לא מעצמה כלכלית ואין לה נפט. חוץ מזה, אני יודע לעשות אחד ועוד אחד, ההתחסדות האירופאית האופיינית, ה"נאורות" עלק, החיים בתוך בועה + העובדה שיש במדינה הזו המון מוסלמים, רבים מהם אקדמאים ופעילים מאד לעיניין הפלשתיני במסווה של דאגה חצדק ושיוויון (יש כאן לא יותר מאינטרסנטיות צרה), ברור לי שיש להם חלק נכבד בשיח האקדמאי בכלל וכאשר אתה שם בפני יפה נפש מתחסד החי בבועה ומתחיל לשחק לו על ה"ריגשי" ולהגיד לו כמה הפלשתינים משכנים לאחר מכן אתה שולף כמה ציטוטים מאמנות שונות, חוק בינלאומי והאו"ם אז קנית אותו, זה מאד קל, יותר מידי קל, רק צריך לדעת מה להגיד ועל מה לשחק.
