"היה היתה נערה קטנת קומה" מאת שילה
רזה,בעת עינים ירוקות גדולות,וצמה ענקית מגולגת על ראשה,כמנהג הימים ההם. הוריה כאילו חזו את הנולד,על כן שלחו אותה,הקטנה ב8 ילדיהם,לעבור "הכשרה" חקלאית בישוב מרחק.שם למדה את רזי החקלאות,מעט עברית,והתרגלה לחיות ב"קבוצה". וכך היגיע היום המיועד,וה"קבוצה" כוןלה עלתה לארץ.תחילה עבדו בבת שלמה,"אצל איכר אחד שהיה איש קשה",ומאוחר יותר עברו לפתח תקוה,מאחר ושם היו פרדסים רבים.והנערה הצנומה בלטה בחריצותה כ"עוטפת פרי הדר"זריזה ומיומנת. לא עברו ימים רבים,והכירה חלוץ גבוה ותמיר,בעל עיניים כחולות כים,והשניים התאהבו.וכמנהג הימים-מהרו להנשא.היא בשמלה לבנה רקמה,והוא בחולצה רוסית לבנה,רקומה אף היא. בשל מחסור בכסף,גרו בחדר קטן ששכרו,ובו שרותים משותפים לשכניהם ,ואכלו לחם וזיתים,ולעיתים רחוקות מעט גבינה.ואז התחילו להגיע הידיעות המרות.אחת אחת היגיעו..והכבידו מאוד על לבה של הנערה הצעירה.הוברר כי כל משפחתה הענפה,לבד מאחיה ומבת אחותה,נספתה בשואה. הנערה החליטה להעלות לארץ את בת אחותה.בדרך לא דרך יצרה קשר עם שליח ישראלי,וזה נישא לבת האחות באופן פיקיטבי,וכך הועלתה לארץ.אלא שבת אחותה יפה היתה,והשליח התכוון לממש את נישואיו. וכאן שוב-שלחה הנערה את בעלה ובני משפחתו לשוחח עם שליח,וזה עמד בסרובו. בצר לה,מסרה לאיש את כל חסכונותיה וחסכונות בעלה,והנישואים בוטלו.(אגב-מדובר באיש שהתפרסם לימים.ונפטר לא מזמן!) הנערה דאגה לבת אחותה הצעירה,ולימים נשאה גם היא. הנערה ובעלה עברו לחיפה,ושם גוייס הבעל לצבא הבריטי,עבד כנוטר(ביום,וכאיש הגנה רב מעללים-בלילות..)והיא-החלה לעבוד כמנקה בקופת החולים הסמוכה. לאט לא התקדמה בעבודתה,תוך שאינה פוסחת על קורס מקצועי זה או אחר. גם דירה קטנה ב"שיכון"הצליחו לקנות במאמץ רב,ותשלומים ל30 שנה. ובת נולדה להם,ואחריה עוד אחת.. והנערה שהפכה לאם טפלה בהן במסירות,והמשיכה להתקדם בעבודתה עד שהיגיעה לעמדה בכירה. לעולם לא בכתה על מר גורלה,לעולם לא בקרה איש,וסרבה לקבל את כספי ה"שילומים",בטענה כי "אלו לא יכסו על הדם ולא על הכאב". ביתה היה תמיד בית פתוח.אנשים אהבו את החמימות והעליזות ששרתה בו,והיא,שנותרה ללא משפחה-אהבה אותם! וכן רבותיי-אני אחת מהבנות שנולדו לאישה זו,שלדעתי-לעולם לא הרימה ידים,תמידמצאה את הפתרונות הראויים,ועל כך אני גאה בה. זכיתי להיות בת לאם מיוחדת במינה,ולסבתא מדהימה. לזכרה.