לשינוי מצב הרוח....
יפה. אנחנו מתרגשים. סוף סוף ``מסך הברזל`` (יותר נכון מסך המחשב חיחיחי) עומד להישבר בינינו. חביב ביותר
. אני מרגיש כמו לפני פגישת המחזור של התיכון שלי שעוד לא הייתה אבל אני מצפה לה בקוצר רוח . בכל אופן, החלטתי להכניס פה הודעה מהדור הישן. סתם על מאורעות היום ואתמול אצלי בבית ``איפה שתמיד מעניין`` (פרומו לסידרת טלויזיה משנות השמונים, אל תתעמקו.) אז הנה, אני מתחיל: אני שונא שאבא שלי צודק!!!! זה כל כך מרגיז אותי לפעמים!, ברור שאני לא מראה לו שאני מתעצבן (זה הרי רק יעשה לו את היום) אבל זה מרגיז אותי מפנים אז אני שופך פה . אתמול הוא אומר לי: ארז, אני צריך שתחפור בגינה. יופי אבא. אני אחפור. אין בעיה (יש לו את המפתח לאוטו הרי סתם, בכל אופן הייתי חופר אני אוהב לעזור לו). ארז, אתה צריך להשוק את המקום לפני שאתה חופר. (אני)למה???? כי האדמה מאוד יבשה ויהיה לך קשה לחפור עם המכוש. לא רוצה להשקות חבל על המים. (וגם על הזמן שלי כי בדיוק הייתי עסוק בפעולה חשובה ביותר - לשכב על הגב ולהתסכל על התקרה). בכל אופן הוא אומר לי יהיה לך יותר קשה ככה. בסדר. בכל אופן אתמול יצא שלא חפרתי. היום הוא שולף אותי מהמחשב ואומר אתה חופר עכשיו. אני יוצא החוצה, לוקח את המכוש, הוא מראה לי כמה אני צריך לחפור - לא הרבה 5 מטרים לאורך בעומק של 20 ס``מ. לא רציני. מכה ראשונה, יופי!!! המכוש עף אלי חזרה לפנים במהירות של כדור מאקדח, ואני שידוע בחושי הזריזים מספיק להעיף את עצמי ולמנוע פגיעה תמידית בחיוך היפה שלי LOL. והא עומד ומגחך לו. יופי, לקחתץי את חפירה הרמתי את כל הדשא בקו חפירה שלי. ואני מנסה שוב. היי הפעם המכוש לא הרג אותי. אבל גם לא עשה כלום. ככה זה לא עובד הא? ואז כמו ילד טוב. אמרתי לו (איך הוא חיכה לשמוע את זה, הוא ישב שם בחצר על כיסא יחד עם אימא שלי והריצו צחוקים) טעיתי. והוא כמובן אמר... ומה אתה צריך לעשות עכשיו? להשקות. יופי. השקתי. חזרתי אחרי חצי שעה. וסיימתי את כל החפירה תוך 5 דקות. שונא להיות טועה, כמו כולנו לא? ארז. נ.ב. מה נסגר עם הפגישה הא? יום ראשון, דיזינגוף בחמש? מקווה שאני אקבל אישור ביטחוני. (כלומר אם אבא יסכים שלא לשלוח איתי חצי מהמאבטחים של השב``כ)
יפה. אנחנו מתרגשים. סוף סוף ``מסך הברזל`` (יותר נכון מסך המחשב חיחיחי) עומד להישבר בינינו. חביב ביותר
. אני מרגיש כמו לפני פגישת המחזור של התיכון שלי שעוד לא הייתה אבל אני מצפה לה בקוצר רוח . בכל אופן, החלטתי להכניס פה הודעה מהדור הישן. סתם על מאורעות היום ואתמול אצלי בבית ``איפה שתמיד מעניין`` (פרומו לסידרת טלויזיה משנות השמונים, אל תתעמקו.) אז הנה, אני מתחיל: אני שונא שאבא שלי צודק!!!! זה כל כך מרגיז אותי לפעמים!, ברור שאני לא מראה לו שאני מתעצבן (זה הרי רק יעשה לו את היום) אבל זה מרגיז אותי מפנים אז אני שופך פה . אתמול הוא אומר לי: ארז, אני צריך שתחפור בגינה. יופי אבא. אני אחפור. אין בעיה (יש לו את המפתח לאוטו הרי סתם, בכל אופן הייתי חופר אני אוהב לעזור לו). ארז, אתה צריך להשוק את המקום לפני שאתה חופר. (אני)למה???? כי האדמה מאוד יבשה ויהיה לך קשה לחפור עם המכוש. לא רוצה להשקות חבל על המים. (וגם על הזמן שלי כי בדיוק הייתי עסוק בפעולה חשובה ביותר - לשכב על הגב ולהתסכל על התקרה). בכל אופן הוא אומר לי יהיה לך יותר קשה ככה. בסדר. בכל אופן אתמול יצא שלא חפרתי. היום הוא שולף אותי מהמחשב ואומר אתה חופר עכשיו. אני יוצא החוצה, לוקח את המכוש, הוא מראה לי כמה אני צריך לחפור - לא הרבה 5 מטרים לאורך בעומק של 20 ס``מ. לא רציני. מכה ראשונה, יופי!!! המכוש עף אלי חזרה לפנים במהירות של כדור מאקדח, ואני שידוע בחושי הזריזים מספיק להעיף את עצמי ולמנוע פגיעה תמידית בחיוך היפה שלי LOL. והא עומד ומגחך לו. יופי, לקחתץי את חפירה הרמתי את כל הדשא בקו חפירה שלי. ואני מנסה שוב. היי הפעם המכוש לא הרג אותי. אבל גם לא עשה כלום. ככה זה לא עובד הא? ואז כמו ילד טוב. אמרתי לו (איך הוא חיכה לשמוע את זה, הוא ישב שם בחצר על כיסא יחד עם אימא שלי והריצו צחוקים) טעיתי. והוא כמובן אמר... ומה אתה צריך לעשות עכשיו? להשקות. יופי. השקתי. חזרתי אחרי חצי שעה. וסיימתי את כל החפירה תוך 5 דקות. שונא להיות טועה, כמו כולנו לא? ארז. נ.ב. מה נסגר עם הפגישה הא? יום ראשון, דיזינגוף בחמש? מקווה שאני אקבל אישור ביטחוני. (כלומר אם אבא יסכים שלא לשלוח איתי חצי מהמאבטחים של השב``כ)