אני
וחוץ מהעובדה שאמרתי לשחקן שדמותו "פשוט חיפשה מישהו להיכנע לו", דבר ששנינו מסכימים עליו, לא נאמר עלי שום דבר. כך שאין סיבה לומר עלי משהו "לא סימטי" (?) באופן כללי, אני נמנע מלהעיר לשחקנים על האופן בו הם משחקים את דמויותיהם. לפעמים אפילו יותר מדי. וכן, זה הגיע לנקודה בה שחקן (אחר) הביא את דמותו לנקודה בה היא עזבה את החבורה בטריקת דלת - היה מדובר, כפי ש Shadowmage אמר למעלה, בדמות שמתאימה יותר למשחק יחיד, לפחות באופן שבו השחקן שיחק אותה, ובכל זאת העדפתי שיקרה הבלתי נמנע לפי אישיותן של הדמויות מאשר לפגוע באותה אישיות באמצעות תירוצים מאולצים שיותירו אותן ביחד; וזאת למרות שהמשחק עצמו נפגע לא מעט באותה תקרית מפורסמת-למחצה. כך שאני חושב שאני די רחוק מלהכתיב לשחקנים איך לשחק את דמויותיהם. באשר למקרה הספציפי הזה, לשחקן היה כמה אופציות, בעודו מסתובב במקדש עם 7 נקודות חוסן שיורדות במהירות. הוא היה יכול לקרוא לאל שלו עצמו לעזרה (דמות דתית, לפעמים במידה מוגזמת); הוא היה יכול להחליט להמשיך הלאה למרות הכל ולהאמין שישרוד את זה (בפועל, אגב, זה מה שקרה - הכוהן לא ריפא אותו). הוא היה יכול לנסות למצוא דרך לנטרל את ההרעלה (היו לפחות שתי דרכים שאני יודע בוודאות שהיו עובדות, אם כי בכנות, לדמות לא הייתה דרך פשוטה לדעת אותם מלבד ניסוי וטעיה, ואכן מדובר במצב קיצוני). או שהוא היה יכול למצוא את אותו כוהן ולהודיע לו חד חלק שאם הוא לא מסיר ממנו בו במקום את הקללה שהוטלה בו, הוא עוקר ואוכל לו את הלב. זה, במיוחד, תואם באופן מושלם את התנהגות הדמות עד כה. במקום זאת, השחקן בחר לחפש את מי שירפא אותו, ואז התחנן בפניו, התרפס, הבטיח הבטחות ללא כיסוי וכו'. לא התערבתי בהחלטה של השחקן. לא אמרתי, "אתה בטוח שזה מתאים לאישיות של הדמות שלך?". לא עשיתי "פוס משחק", לא קשקשתי לו על אין-פליי אוף-פליי, SOD או הגדרות נטיה. המשכנו עם הפעולות שלו As is. אותן פעולות לא הביאו בסופו של דבר למותה של הדמות, למרות שנגרם, כהגדרתו, "פיאסקו" לא קטן. רק לאחר המפגש, המלצתי לו לשקול היטב את מחשבותיה של הדמות לגבי הסיפור כולו, ולהחליט איך הברברי שלו מתכוון לנהוג בקשר אליה. דאגתו שמא יצא מקווי הדמות הייתה בראש ובראשונה שלו, למרות שברמה כלשהי אני מסכים איתו. אני גם חושב שלגיטימי בהחלט שדמות גוססת תתרפס על חייה. אני לא בטוח שזו הייתה צריכה להיות התגובה הטבעית של הדמות הספציפית הזאת, אבל גם לא הצעתי (או הסכמתי) "להחזיר אחורה" את אותו המפגש, ובכך נוצר מצב שבו הדמות פשוט חשפה עוד רובד שלה, לא חזק ומחוספס אלא פגיע ומתחנן לחיים ולעזרה. הטעות שלך, לורד סת' ידידי, היא לא בכך שעשית את הפעולה הזאת, למרות שבמבט לאחור אתה גם מתחרט עליה וגם מחליט שלא התאימה לדמות שלך. הטעות שלך היא בהתכחשות לאותה פעולה ולמניעיה. בהחלט יתכן שהדמות מתביישת במעשיה ותסיק את המסקנות המתבקשות, אבל מה שאני ממליץ לעשות הוא לאמץ את המניעים והמחשבות שמאחוריה, ולדעת שמתחת לשרירים ולזקן ההולך ומתעבה יש אדם שחייו יקרים לו. הוא אולי מתכחש לאותה "חולשה", אבל היא שם. והיא לא הופכת אותך לשחקן תפקידים פחות טוב, אלא רק יותר מחובר לדמות שלו. עלה והצלח. מודעה: אין בכל האמור מעלה בכדי להזים ו/או לפגוע בכל דרך שהיא בזכותו של שה"מ להביא למותן של הדמות ו/או דמויות אחרות בכל דרך שהיא, לרבות נזק חומצה, אש, חנק, הרעלה, נזק מנפילה, ניקוז תכונות או דרגה קבועים ו/או זמניים ובכל דרך נוספת, שרירה או אחרת, וזאת ללא הודעה מראש.
