איציק ברצון רב
סוֹנֶטָה, סוֹנֶט - צורה שכיחה וחביבה של שיר לירי מרוכז, הבנוי מארבעה-עשר שורות. בעברית מכונה הסונטה "שיר זה"ב" בזכות יוקרתה ואומנות מחברה ועפ"י מספר שורותיה. בגימטריה זהב=14. מן המוסכמות הוא, שעל הרעיון הסונטיאלי להיות מיוחד וראוי ללְבוּש יפה ומהודר. ראשיתן ורובן של הסונטות בשירי אהבה, אבל אח"כ נִתגַונוּ נושאיהן. מקור הסונטה באיטליה וצורתה הבסיסית נקראת ע"ש מחבר הסונטות האיטלקי פטרארקה, במאה הי"ד. הסונטה האיטלקית בנויה מארבעה בתים של 3+3+4+4שורות. שני הבתים הראשונים , הקווארטטים, מתלכדים בתוכן ובתבנית החריזה שלהם לאוקטט ושני האחרונים (טרצטים) מתלכדים לססטט. מבנה בסיסי אחר יש לסונטה האנגלית הקרויה גם "שיקספירית" (שייקספיר כתב יותר ממאה וחמישים סונטות אהבה). מבנה הבתים בסונטה הזו: 2+4+4+4 , שלושה קווארטטים וקופלט מסיים. תוך שמירה על יסוד ה-14 שורות נתגוונה מאד החלוקה הפנימית של השורות ואנו מוצאים סונטות עם חלוקות שונות של שורות ובלבד שנשמרה המסגרת של 14 שורות. לאה גולדברג חיברה סונטות ברוב הצורות הידועות וגם המציאה צורה חדשה וקראה לה "סונטת אהב"ה" זו בנויה משלוש עשרה שורות (אהב"ה בגימטריה=13) ומתחלקת לארבעה בתים של 2+3+4+4. הרעיון של הסונטה (הנושא) - נמצא באוקטבה, ואילו בססטט חל מפנה והוא מכיל את המסקנה, הפתרון, הייחוד או ההפתעה. גם מהקווארטט הראשון לשני ומהטרצט הראשון לשני חלה כמובן התפתחות. הטרצט האחרון (בשיטה הפטרארקית) או הקופלט (השייקספירית) מביא את הסונטה לשיאה. גם מתווה החריזה של הסונטה דורש שינוי בססטט, כדי ללכד את שתי הטרצטים. תכנית החריזה של הקווארטטים היא בד"כ: אבבא אבבא, או אבאב אבאב ואילו תבנית החריזה של הססטט מחייבת חרוז-בריח והיא יכולה להיות: גגד ההד או גדג הדג או גדד גהה או גדה גדה. יש עוד הרבה חומר אבל אני חושבת שזה יספיק לשלב א', אני ארכז חומר ואעלה אותו למאמרים למעוניינים. מתווה החריזה של הסונטה האנגלית הוא: אבאב גדגד הוהו זו. תבנית המשקל הוא ברוב המקרים - שורה פנטאמטרית (חרוז בן 5 רגליים). המקורות: אשר ריבלין- עיבוד ועריכת החומר קסנדרה.
