לרעייתי הנבגדת.........

[ארבל מהכרמל]

לרעייתי הנבגדת.........

רק לפרקי זמן אעזוב אותך אך עד סוף ימיי אחזור אלייך, בלי לדעת אם אזכה אי-פעם אל אמונך לשוב, ולו רק פעם. עצוב ומיוסר הוא נצחון האבהבים שאין לו, למצפון, שום יסורים ואין ליבנו כואב ודואב, ומובלים אנו ע``י שכרון היצר החולף. זכרונות טובים לי עימך וממך, אך רק מהם אפשר לחיות ,לדעתך? זו, המאהבת, שלצידי, אולי נגדך אך אצלי היא הכינור שהקיץ בלב. אחזור אלייך , רעייתי, כנראה שכן סערות הלב במהותן להיעלם בעת שהן הופכות לשיגרה ומזכירות שוב את הרעייה. וכך, במחזוריות המיוסרת בין מציאות מאכזבת לאהבה סוערת יימשכו חיינו מן הסתם עוד לאורך זמן..... ארבל מהכרמל מנהל פורום חטאים

 

[_tamuz]

הטרובדור המודרני

משהו מסנוור את העין משהו צובט את הלב, משהו מקומם את השכל הישר (וגם את זה שנתברך בגמישות תפעולית) משהו גורם לי לבוז: אתה מנסה לצייר באופן רומנטי את תחושותיו של האנס הבכיין זה הפוגע בעצמו וביקריו ולראות בעצמו את הקורבן מנסה לסחוט רגש מניפולטור, סוחר רגשות. זה אומנם רומנטי להיות ``כנוע לתשוקות, עבד לרגש, יצרים בוערים מניעים, הרגש עולה על השכל, הפיתוי מזמין, המרחב קורא`` אך אני לא מוצא שום דבר רומנטי במה שתארת באופן כה דרמתי בלבגוד באישה שאיתך, בלבגוד באהובתך. בעד 5 שניות של עונג. אתה מעציב אותי, לעולם נידונת לנוע ולנדוד בעולם, ``כך במחזוריות המייסרת`` בחיפוש אחר ריגוש. עבורך, זה אולי נשמע רומנטי, שוב, אך למעשה לא תשאר מסופק לעולם, תנדוד ותנדוד תחפש ותחפש ובכל מקום תזרע צער והרס (אחרי ניצוץ ראשוני). כנראה אלו חייו של הטרובדור זה המודרני שאתה מנסה ליצור. הנסיון להמריא, להתנתק מכבלי האפרוריות, וליפול חלל לרגלי השאפתנות, ליתפוס מרובה ושוב ליפול והכל מלווה בסינפוניית רחמים עצמיים ורגש מפלסטיק חד פעמי. התוצאה היא, כך מסתבר, חלק מהמעשה עשית, לך עם זה: אל תבכה כמו ילד על דברים שעשית כגבר.