למה אין לה הזדמנות לחשוב?
אתה מעליב אותה בזה. אם היא בוחרת שלא לחשוב, אם היא בוחרת להעלים מחשבות ושאלות מתוך מחסום פנימי, אם היא חושבת שהשחורים המפחידים האלו יודעים טוב ממנה, אלו חייה, והיא תחליט מה לעשות עימם. כל אחד מגיע לרובד אחר של מחשבה. זו זכותה ואחריותה לבחור לאיזה רובד היא מגיעה. מזכיר לי שאלה שפעם עלתה לנו בדיון על הוראה; שיעורי בית בכיתה א, נניח: האם זו אחריותה של המורה או אחריותו של התלמיד? כלומר, אם ילד לא הכין שיעורי בית. הוא אמור להיענש, או שהמורה אמורה להמציא שיטה חדשה שתגרום לו להכין. אין תשובה החלטית, כי על התלמיד ללמוד אחריות, ועל המורה לתת לו את הכלים, ואיפשהו בשילוב של השניים התהליך ייעשה כראוי. פה, נראה לי, שזה אותו רעיון, האם זו "אחריותך" (לא במובן של אחריות, אני מקבילה מהדוגמה שהבאתי) שהיא לא חושבת, ולכן אתה מרחם עליה, או שזו אחריותה שלה? בניגוד לדוגמה, היא לא ילדה בכיתה א'.