לראות ולא להאמין

whitewidow

New member
את חושבת שהיא נהנתה לבכות שם מול המצלמה?

ומול הקהל המשועשע?
 
לא צפיתי ב~כל~ הסרטון

לכן, אולי, לא ראיתי אותה בוכה. לא יודעת מה הרגישה כשבכתה, לא יודעת מה הרגישה בכלל. יודעת שאני הייתי מרגישה מושפלת (אבל מאידך, לא הייתי מביאה את עצמי למצב כזה), אבל לא יודעת לגבי רגשותיה שלה. לא אמרתי שהיא רצתה בכך, אבל זו אפשרות. והקהל המשועשע - בחיי, אני לא מבינה מה היה משעשע.
 

uri80

New member
גם בהוצאות להורג בטהרן הקהל משועשע.

האספסוף תמיד משועשע מההצגות שמתרחשות לפניו, בלי קשר לתוכן ההצגה. כל עוד ההצגות לא קורות לו אישית כמובן.
 
כן אבל כאן זה שעשוע מסוג אחר

לענ"ד, ומהכירותי את הנפשות הפועלות, העומדים מאחרי הספסלים, במיוחד הצעירים, התרגשו למראה "מצווה נדירה זו". חלק התאספו שם סתם כי לא היה להם כל ללמוד אותו יום וטוב שיש סיבה למסיבה ועוד באמתלה של "מצווה נדירה", וחלק באמת חשבו והאמינו שזה מצדיק ביטול תורה באיכות אם לא ביטול תורה בכלל , כי לא כל יום רואים דבר כזהשאפשר ללמוד ממנו הרבה, עם כל הדקויות ההלכתיות שהם לחם חוקם. מה שמסביר גם את עצם עובדת הצילום שהוא ממש תמוה בעיני למה לצלם ועוד להפיץ בפומבי, אלא אם נצא מנקודת הנחה שמאמינים שזה פרסום מצוה וזה חשוב לתועלת הרבים. ברור שחלק גדול מההצטופפות שם, שאי אפשר למדוד באחוזים הוא יצר המציצנות, הקיים אצל כל אדם ברמות שונות, והוא זה שמקבץ גם עשרות ילדים אל מאחרי האמבולנס, ולכן בציבור החרדי הצטופפות למקרה מאורע מעניין תקרה באחוזים גבוהים יותר מאשר הצטופפות והתגודדות והקמת אוהלים אל מול חנות אפל לרגל השקת האיפון החדש. אף פעם לא הבנתי מדוע אנשים הצטופפו בקהל כדי לראות הוצאה להורג. אבל פעם זה היה ארוע מקובל. אני מזדזע מעצם המחשבה, אבל בעולם הפרימיטיבי זה היה מקובל, ולכן גם ארוע כזה נשחשב ל"מצווה" מקובל בעיני הפרימטיביים האלה חשוכי ימי הביניים. קשה להאמין שזה במרחק 5 ק"מ ממקום מגוריך.
 

uri80

New member
אין לי ספק שהם כולם רצו לראות את המצוה הנדירה

בשעת מעשה בהתרגשות ובאושר. רק שהלבנת פניהם של בני הזוג שהיו מושא ההצגה כנראה לא עמדה לנגד עיניהם. אם היה מדובר בבתו של אותו "הרב גרוס", ספק רב אם כל עם ישראל היה זוכה לראות אותה כך.
 

rigoletto111

New member
הסר דאגה מלבך

בתו של המוישה גרויס הזה לא תתחתן עם אף אחד שהולך ליפול במלחמת לבנון הראשונה, השנייה או השלישית.
 
יש לה ברירה?

אני לא מבין אותך. את לא קוראת את המפה? היא ספרדיה מתחזקת כזו, גיסה חזונאישניק תמים, ושניהם מאמינים שהרב הזה עם הזקן יודע הרבה הרבה יותר מהם, ולכן אם הוא יגיד להם להשמיע קול של אנקה הם גם ישמיעו, וכל זה כי הם מאמינים. העול, שהם מאמינים, ובגלל זה הם צריכים לסבול, העול שאנשים תמימים כמוהם ממשיכים להיות, וגם אני הייתי במקצת, ורק עכשיו אני תופס כמה פתי פתטי.
 
אני חושבת שזה פאתטי.

אבל היא חושבת שלא, והרב, מסתבר, חושב גם כן שלא. היא לא מסכנה, אלו החיים שהיא בחרה עבור עצמה. היא ספרדיה מתחזקת, שיערב לה אם כן, הציות לרבנים גורם לה אושר אלוהי. הוא חזונאישניק תמים, הוא יחוש ברע אילו לא יקשיב להם. הם, מרגישים שאלוהים מדבר מתוך גרונם, ומנסים לדייק ברצונות שלו (האם הוא רוצה מעט רוק? לא.. אולי הוא רוצה הרבה רוק. תאספי הרבה רוק! לדעתי, אלוהים לא יהיה מרוצה מכמות הרוק הזו, הוא סופר את הליטרים. טוב, תרקי שוב!) שפוט אותם לפי אמות המידה שלהם, לא שלך.
 
עוד פעם

לך יש הזדמנות לחשוב. ולכן את יודעת כמה זה פתטי. לה בכלל אין הזדמנות לחשוב, היא לא מסוגלת לחשוב. כל מה שהיא חשובת זה שהיא לא יודעת כלום, ואם היא חושבת משהו היא מייד מסלקת את זה בפחד. הרהורי כפירה. היא לא יודעת כלום, אבל השחורים המפחידים האלה כן יודעים.
 
למה אין לה הזדמנות לחשוב?

אתה מעליב אותה בזה. אם היא בוחרת שלא לחשוב, אם היא בוחרת להעלים מחשבות ושאלות מתוך מחסום פנימי, אם היא חושבת שהשחורים המפחידים האלו יודעים טוב ממנה, אלו חייה, והיא תחליט מה לעשות עימם. כל אחד מגיע לרובד אחר של מחשבה. זו זכותה ואחריותה לבחור לאיזה רובד היא מגיעה. מזכיר לי שאלה שפעם עלתה לנו בדיון על הוראה; שיעורי בית בכיתה א, נניח: האם זו אחריותה של המורה או אחריותו של התלמיד? כלומר, אם ילד לא הכין שיעורי בית. הוא אמור להיענש, או שהמורה אמורה להמציא שיטה חדשה שתגרום לו להכין. אין תשובה החלטית, כי על התלמיד ללמוד אחריות, ועל המורה לתת לו את הכלים, ואיפשהו בשילוב של השניים התהליך ייעשה כראוי. פה, נראה לי, שזה אותו רעיון, האם זו "אחריותך" (לא במובן של אחריות, אני מקבילה מהדוגמה שהבאתי) שהיא לא חושבת, ולכן אתה מרחם עליה, או שזו אחריותה שלה? בניגוד לדוגמה, היא לא ילדה בכיתה א'.
 

whitewidow

New member
היא בצום, איזה מים לשתות

האם לצילום הסרט והפצתו יש רובד נוסף, של התנגחות בין בית הדין של קרליץ לבית הדין של גרוס? בכל מיקרה, טקס דוחה. שמחה וגאה שיצאתי מהחור השחור הזה. קישור לדיון בחדרי חרדים
 
יהדות ההלכה והפרטים הקטנים

הרבה דברים מקוממים יש בטקס הזה אבל מה שלי הכי הפריע זה הירידה לפרטים, כמה סיבובים הרצועה של הנעל, כמה רוק,ומסביב להכל רבנים מזוקנים שמקריאים טקסטים לא ברורים. אין מילה או נסיון להבין את מהות הטקס או התיחסות לרגשות המשתתפים,רק טקס מרובה פרטים. לצערינו היהדות הפכה לרשימה אין סופית של הלכות בלי שום משמעות.
 
למעלה