פפריקה יקרה, להלן תקציר....
של תאורית הצרכים של מאסלו = היררכית צרכים בה מאסלו מדגיש את כוחותיו של האדם ואת יכולותיו. לעומת קודמיו שראו את האדם כיחיד שעושה מאמצים למנוע כאב וסבל, מאסלו ראה את האדם כיחיד שנוקט באמצעים להשגת אושר והנאה. הוא דיבר על שמחה, אהבה, הרגשה טובה, על החצי הבהיר והטוב שבאדם, בזמן שקודמיו הדגישו את הקונפלקט, הבושה, האיבה וכו' (החצי האפל). מאסלו דיבר על האדם הבריא מבחינה פסיכיאטרית: "לאדם טבע משלו, שלד נפשי אותו ניתן להקביל למבנה הפיזי. יש לו צרכים, יכולות ונטיות שהם כלליים. כמה מהם אופיינים למין האנושי, מעבר לתרבויות וכמה מהם ספציפיים לאיש עצמו" הוא הציג היררכיה בעלת 5 שלבים (מהנמוך לגבוה): צרכים פיזיולוגיים/בסיסיים, צרכי בטחון, צורך בשייכות ואהבה, צורך בהערכה וצורך בהגשמה עצמית. הפוטנציאל לכל הצרכים קיים מרגע הלידה (מוטבעים בנו גנטית) אך הם יופיעו ויתפסו את "אורות הבמה" לפי הסדר, מהנמוך לגבוה. ברגע שצורך אחד, נמוך יותר בהיררכיה זו מסופק די צרכו(את זה מאסלו לא הגדיר) הוא יפסיק להיות מרכזי והצורך הבא יופיע ויתפוס פיקוד. מאותו הרגע הצורך הקודם מוצלל. כך למעשה מתאפשרת תנועה לשני הכוונים (במעלה במורד הסולם). כלומר, במקרה של תנאי חיים מגבילים, של לחץ ואיום, תיתכן הופעה חוזרת של צורך שבעבר סופק ונעלם מ"אורות הבמה". ובכן, צרכים פיזיולוגיים, בסיסיים - צורך באויר, מים, אוכל, שמירה על טמפ' הגוף, רבייה. צורך בבטחון - להרגין מוגן, יציבות (רגשית ופיזית), צורך בסדר, במבנה, בגבולות. הצורך בתחושה שניתן לסמוך. זהו צורך שכבר מתחיל להגדיר את יחסי האדם עם העולם וזה יכול להופיע רק מרגע שהוא ידע "לחקור" אותו. יש כאן התחלה של זיהוי וניהול יחסים. צורך בשייכות ואהבה - צורך בחברים, כלומר נולד הצורך לחלוק, לתקשר ולתכנן דברים יחד. זהו צורך ביחס חם, אוהד, בחיבה ושיתוף. צורך להיות מקובל, צורך ביחסי קרבה ותמיכה. צורך בהערכה - צורך להתבדל ולהחליט בעצמך. מאסלו הבחין כאן בשני תת- שלבים כאשר הנמוך יותר הוא צורך בהערכה מאחרים. זהו צורך בכבוד מאחרים, צורך בסטאטוס, פרסום, הכרה, מוניטין, כבוד,חשיבות, יוקרה ומעמד. זה דורש יצירה ועשיית דברים בצורה מקצועית ומיומנת. התת שלב הבא, הגבוה יותר בעיני מאסלו הוא הצורך בכבוד עצמי. זהו צורך באמון, סמכות, השגיות, מיומנות, עצמאות וחופש. (השלב גבוה יותר כיוון שמרגע שלאדם יש כבוד עצמי - דבר קשה להשגה - קשה יותר לאבד אותו). ארבעת השלבים שמיניתי עד כה כונו בפי מאסלו צרכים של חוסר = אם אין מספיק ממנו האדם במצוקה. אם יש לו כל מה שצריך הוא לא ירגיש כלום. פשוט צורך זה כבר לא יהווה גורם מוטיבציוני. הצורך האחרון, הצורך בהגשמה עצמית שונה מהצרכים האחרים בכך שאותו לא נפסיק להרגיש. זהו צורך תמידי בהגשמת הפוטנציאל, ב'להיות כל מה שאתה יכול להיות'. להיות שלם, להיות "אתה". צורך במיצוי המשאבים, בייחודיות. מידת ההגשמה העצמית תלויה במידת הצלחת הפרט להעריך את התנסויותיו. כמובן זה על קצה המזלג וגם כך יצא ארוך מכפי שחשבתי. יש הרבה מה לומר לגבי מה יוגדר כהגשמה עצמית ואיך בדיוק מגדירים אותה. לפי מאסלו רק כ-2%מהאנשים מגיעים לכך כי כמובן כדי להגיע לזה צריך לספק על בסיס קבוע ורציף את כל שאר הצרכים הנמוכים יותר ובעולם כמו שלנו זה לא דבר של מה בכך. כמובן ניתן גם להרחיב על הביקורת המופנית כלפי התיאוריה אבל בשביל זה כדאי לקרוא ספר תאוריות אישיות. בהצלחה!