deltaZer0
Well-known member
השאלה היא לאן כל זה הולך. האם המלחמה אכן נגמרה, כפי שהצהיר טראמפ? סביר להניח שכן. אבל יכול להיות שלא. הוויכוח המטופש בשאלה עד כמה ישראל הייתה מעורבת בתוכנית 20 הנקודות של הנשיא, נטול ערך אמיתי. ברור שלרון דרמר היה חלק בניסוח הנקודות הללו. האם הוא לוקח קרדיט גם על הסעיף הדן ב"נתיב אמין להקמת מדינה פלסטינית"? האם הוא אחראי גם על כל החורים המובנים בתוכנית? האם הוא נתן יד להכנסת האחים המוסלמים (טורקיה וקטאר) לניהול הרצועה ולחזרתה של הרשות הפלסטינית?
דבר אחד בטוח. ברגע האמת, נתניהו כפה את התוכנית על נתניהו. אסור לשכוח שנתניהו כבר אישר תוכנית אחת, בימי הנשיא ביידן, ומיהר להימלט ממנה. ביידן הוציא אותו מהארון ופרסם את עיקריה, מה שלא שינה דבר: נתניהו נבהל מסמוטריץ' ובן גביר והתכחש לתוכניתו. כמו נתניהו.
טראמפ הוא אקזמפלאר של פעם במאה שנה. אין אצלו כללים, אין איזונים, אין בלמים, אין חוקים, ואין קווים אדומים. אין כלום. יש רק אותו, וזה מספיק. הוא מתייחס לכל דבר כאל עסקת נדל"ן מניב פוטנציאלית. כשחמאס ענה לאולטימטום שלו ב"לא" ולשכת ראש הממשלה מיהרה להפיץ שמדובר בסירוב ואין על מה לדבר, טראמפ הודיע שזה "כן" וגרר את כולם לשארם, לחתום על משהו שלא הוסכם מעולם. השטן שנמצא בפרטים הקטנים יצטרך לחכות, ולא בטוח שהוא ישמח לפגוש את טראמפ.
אבל בסוף, יש גם מציאות. טראמפ מחמיא לכל מי שנקרה על דרכו, מהאיראנים במהלך המו"מ ("הם חכמים") דרך חמאס ("הם קשוחים" וחכמים) וכמובן שאר הכוכבים, מנתניהו, שזוכה לחלק הארי של השבחים דרך הנשיא ארדואן וא־סיסי ואמיר אוחנה (אם כי טראמפ התלונן על אורך נאומו) ויאיר לפיד, שזכה ללא מעט מילים חמות, והקטארים, שתמיד נמצאים בראש הרשימה, ועוד היד נטויה. מחמאות, מי כמו טראמפ יודע, זה בחינם. לאסונו, הוא שכח להחמיא לזו שחייבים להחמיא לה. נראה אם ישרוד את האירוע. נאחל בהצלחה לכולם.
אלא שאחרי המחמאות של טראמפ, מגיע זמן התשלום. הקטארים והטורקים הביאו את חמאס לעסקה. יש גם תמורה: הקטארים יקבלו הסכם הגנה, הטורקים יקבלו מפציצי אף־35, המצרים יקבלו סיוע ואולי את תעלת סואץ בחזרה, טראמפ יקבל בשנה הבאה פרס נובל, וביבי, ביבי ייאלץ להסתפק בחנינה. השאלה היא אם זה יספק אותו. לו נועץ טראמפ במרים אדלסון, שלה החמיא ארוכות במהלך נאומו בכנסת, היא הייתה אומרת לו מה שאמרה בתמלילי החקירה בתיקי נתניהו: "את הזוג הזה, שום דבר לא יכול לרצות".
דבר אחד בטוח. ברגע האמת, נתניהו כפה את התוכנית על נתניהו. אסור לשכוח שנתניהו כבר אישר תוכנית אחת, בימי הנשיא ביידן, ומיהר להימלט ממנה. ביידן הוציא אותו מהארון ופרסם את עיקריה, מה שלא שינה דבר: נתניהו נבהל מסמוטריץ' ובן גביר והתכחש לתוכניתו. כמו נתניהו.
טראמפ הוא אקזמפלאר של פעם במאה שנה. אין אצלו כללים, אין איזונים, אין בלמים, אין חוקים, ואין קווים אדומים. אין כלום. יש רק אותו, וזה מספיק. הוא מתייחס לכל דבר כאל עסקת נדל"ן מניב פוטנציאלית. כשחמאס ענה לאולטימטום שלו ב"לא" ולשכת ראש הממשלה מיהרה להפיץ שמדובר בסירוב ואין על מה לדבר, טראמפ הודיע שזה "כן" וגרר את כולם לשארם, לחתום על משהו שלא הוסכם מעולם. השטן שנמצא בפרטים הקטנים יצטרך לחכות, ולא בטוח שהוא ישמח לפגוש את טראמפ.
אבל בסוף, יש גם מציאות. טראמפ מחמיא לכל מי שנקרה על דרכו, מהאיראנים במהלך המו"מ ("הם חכמים") דרך חמאס ("הם קשוחים" וחכמים) וכמובן שאר הכוכבים, מנתניהו, שזוכה לחלק הארי של השבחים דרך הנשיא ארדואן וא־סיסי ואמיר אוחנה (אם כי טראמפ התלונן על אורך נאומו) ויאיר לפיד, שזכה ללא מעט מילים חמות, והקטארים, שתמיד נמצאים בראש הרשימה, ועוד היד נטויה. מחמאות, מי כמו טראמפ יודע, זה בחינם. לאסונו, הוא שכח להחמיא לזו שחייבים להחמיא לה. נראה אם ישרוד את האירוע. נאחל בהצלחה לכולם.
אלא שאחרי המחמאות של טראמפ, מגיע זמן התשלום. הקטארים והטורקים הביאו את חמאס לעסקה. יש גם תמורה: הקטארים יקבלו הסכם הגנה, הטורקים יקבלו מפציצי אף־35, המצרים יקבלו סיוע ואולי את תעלת סואץ בחזרה, טראמפ יקבל בשנה הבאה פרס נובל, וביבי, ביבי ייאלץ להסתפק בחנינה. השאלה היא אם זה יספק אותו. לו נועץ טראמפ במרים אדלסון, שלה החמיא ארוכות במהלך נאומו בכנסת, היא הייתה אומרת לו מה שאמרה בתמלילי החקירה בתיקי נתניהו: "את הזוג הזה, שום דבר לא יכול לרצות".



















