שהפוליטיקה תפרוש
טראמפ עבר כאן השבוע כרוח סערה אדמונית, הסתחרר גם דרומה
לשארם א־שייח' והותיר אחריו, כרגיל, בוקה, מבולקה ולא מעט מבוכה. טראמפ חסין מפני מבוכה. האיש בלתי הביך לחלוטין. אם הייתה בו מבוכה כלשהי, הוא היה מביך גם אותה. בהערת אגב לכאורה, בתוך נאומו ההיסטורי, שלפעמים דמה לסטנד־אפ קומדי (או סיט־דאון טרג'די, אם סופרים גם את המתים), הוא פנה לנשיא הרצוג והציע לו לתת לנתניהו חנינה.
כמה מביכה העובדה שנתניהו ביקש מהנשיא להעלות את הנושא הזה בנאום כל כך חגיגי, כל כך היסטורי, בפני כנסת ישראל. טראמפ הסגיר את נתניהו בהנאה רבה כעבור כמה שעות, כשנשאל על כך במטוסו. טראמפ הוא מסגירן ידוע, מסיבה פשוטה: כששואלים אותו, הוא עונה.
אני נזכר בכל הפעמים שבהן הכחיש נתניהו שיפעל בדרך כלשהי כדי לדחות את משפטו, לבטל אותו, להשפיע עליו או למסמס אותו. ה"מה, מה פתאום?!" המפורסם ההוא, שיכול לזכות, בהליכה, בפרס "השקר הגס ביותר בתולדות השקרים מאז בריאת העולם".
ואתם זוכרים את "אני רוצה להתחמק? איזה הבל הבלים! שמונה שנים אני מחכה ליום הזה!!! שמונה שנים אני מחכה להציג את האמת!!!".
כן כן. מחכה בכליון עיניים. בינתיים, הוא מכלה את המערכת, את כל שומריה, את המסגרת הממלכתית שלה, את כל מה שבנו כאן מייסדי הציונות והמדינה, רק כדי "להוכיח את חפותו". אין לו בעיה להשמיד את כל המדינה כדי לחלץ את עצמו מהאישומים. הרי המדינה זה בכלל הוא, לא אנחנו.
מה שראש ממשלת ישראל עושה כאן בשנים האלה, זו מלחמת התשה נגד מדינת ישראל. כן, על תיקיו כתוב "מדינת ישראל נגד בנימין נתניהו". כפי שהיה כתוב בכתב האישום נגד הנשיא קצב, נגד ראש הממשלה (לשעבר) אולמרט, נגד השר דרעי והשר הירשזון ובנקאים ואנשי עסקים בכירים וכל שועי הארץ ומושחתיה. אף אחד מהם לא העלה על דעתו להעלות באש את המדינה. רק ביבי.
מולנו מתרוצצות שתי דמויות תחת אותו שם. האחד הוא נתניהו הגדול. יכולותיו על אנושיות ואינסופיות. כזכור, מה שהוא עושה בשעתיים,
יאיר לפיד לא עושה בחיים שלמים (זה נכון. לפיד היה ראש ממשלה ולא קרה שום אסון). הוא עובד 24/7, הוא משנה את פני המזרח התיכון עם יד אחת קשורה מאחורי הגב, הוא עוקר מנהיגים וטוחנם זה בזה, הוא מסייר בשטח, הוא מורה ומנחה (בתנאי שמדובר במהלכי ניצחון), הוא עם חיילים ועם שוטרים ומגיע לחרמון הסורי וצץ ברמת הגולן וטס לניו יורק ולוושינגטון ולכל מקום עלי אדמות שבו יש ניקוי יבש ריחני ואין צו הסגרה, ממש לא ינום ולא יישן עוכר ישראל.
הדמות השנייה היא הנגטיב: ביבי החולני, הקשיש הנרגן עם הקרעכצן והמיגרנות והסתיידות העורקים, האיש השביר והפגיע הזה שכל אוושת רוח קלילה ממיטה עליו דלקת ריאות או דלקת עיניים, וכל וירוס חלשלוש משית עליו תועפות שלשולים
ועוד לא הזכרנו את הברונכיטיס (שעלתה לגרון במהלך הלילה, רק אחרי שפגש את החטופים שחזרו), והערמונית שהוסרה וקוצב הלב שקוצב, והבקע והתקע והשקע, והכאבים בגב ובגרון והעייפות והפגישות הדחופות שבסוף התבררו כמסעי בחירות. הוא פורח כשהוא מוקף שוטרים וחיילים, הוא דועך, מתמוטט וקמל במהירות כשהוא מול שופטים וחוקרים. והכי מצחיק זה שיש עדיין קונים לסחורה הזאת.