שבורה לרסיסים
New member
לקראת פרידה
שלום, מבלי ששמנו לב איך זה קורה, הגענו לשלב הריבים המטופשים ולמצב בו את מה שרובץ לי על הלב אני יכולה לבטא רק במכתב. בטוח שלא כך זה התחיל. התחלנו באהבה גדולה, עם המון שיתוף הבנה ותקשורת, גם כאשר לא הסכמנו על דברים. דיברנו על לשמור את הריבים רק לדברים העקרוניים ובסה``כ נראה כי תפיסת העולם שלנו היתה דומה, אף אם לא זהה, והמטרות שעמדו לנגד עיננו משותפות. אני יודעת שלמרות שהפיצוץ היה סביב משהו טיפשי למדי, מדובר בדברים הרבה יותר עמוקים ועקרוניים, אותם פספסנו ולא הצלחנו להבהיר ביננו, ועל כך יש לי רק להצטער, שכן אני עדיין חשה המון אהבה אליך והערכה על מי שאתה ובן הזוג שהיית לי, ולא הייתי רוצה שזה הרושם האחרון שישאר לנו האחד מהשני. אבל כנראה רק היום אני יכולה להצביע על מקור הכעס האמיתי ולבטא במילים את מה שמפריע לי באמת. ברור לי שאף אדם אינו מושלם ואף מכסה לא מתאים בדיוק לסיר. הרי כל אדם מצייר לעצמו תמונה כיצד יראו חייו הבוגרים וכיצד יראו חייו הזוגיים ומצפה לצייר את התמונה המשותפת על פי אותם קווים. אולם, בסופו של דבר, את התמונה הזו לא מצייר אדם אחד ולכן לעיתים נאלצים לשנות את הקווים וגם המציאות מזמנת לנו לעיתים אירועים שונים שמסיתים אותנו וגורמים לקווים לעשות עיקופים גדולים. אבל לא נראה לי שבכך מדובר הפעם. לזכותך יאמר שהדברים שאותם אני מחשיבה היום לעקרוניים היו שם תמיד, וזאת הייתי אני שהערכתי כי הם בגדר פאזה או דברים ברי שינוי, שכן נראה לי טריוויאלי שלבסוף אותם דברים יהפכו למטרות משותפות. ואכן, שיתפתי פעולה כל עוד הם נראו לי סבירים וברי הצדקה, נכון לאותה תקופה. אך, לא חשבתי שגם כעבור זמן, לאחר שהשתנו התנאים האובייקטיביים, הם לא יהיו ברי-חלוף. ועתה, כאשר אני נוכחת שכך הוא, אני לא יכולה לשתף עימם עוד פעולה. כיום, אני מרגישה שמדובר בפערים תהומיים שכנראה לא נוכל לגשר עליהם כי הם קשורים כנראה למי שאנחנו. בעיקר צר לי שאיבדנו את התקשורת הכל כך יפה שהיתה ביננו. כאשר ידעתי שאני רוצה לחיות את שארית חיי במחיצתך, היוותה תקשורת זו שיקול מרכזי, מתוך ההבנה שגם כאשר אנשים ונסיבות משתנים ניתן לגשר עליהם באמצעותה, ולכן נראינו לי הרכב מנצח. אולם היום אני מרגישה שאנו לא מתקשרים, אלא מתנצחים. אולי הייתי צעירה וקלה לשכנוע ולכן נטתי להתרצות, ייתכן שהיום אני יותר מגובשת ומפוקחת ואני הוא המקור לשינוי, אבל אם אכן היתה תקשורת, אזי היינו מתבגרים ביחד זה לצד זה ולא זה נגד זה. יתכן שהסיבה לכך שהתפתחנו לכיוונים שונים טמונה בעובדה שאין לנו זמן נטו האחד במחיצת השני וייתכן שהצרכים שלנו הם כל כך שונים, שלהיענות לצרכיו של השני כרוך בויתור גדול מדי, ואם כך הוא אז מדובר במצב של אל-חזור. אם שיתוף פעולה עם צרכיו של השני אינה באה ברצון ובשמחה, גם ליוזם זה הופך מהנאה לטורח ואין לכך סיכוי להצליח. עצוב לי לאבד אותך בתור חבר, כי באמת היית החבר הכי טוב שלי. היית האדם היחיד בעולם אותו שיתפתי בסודות הכי כמוסים שלי. גם אם אני נתפסת בעיניך כאדם קומוניקטיבי שמסוגל לדבר על הכל - לא על הכל אני יכולה לדבר עם כולם. אתה היית האדם היחיד שהכיר את כל כל כולי ובכל זאת אהבת אותי. מכאן אני מסיקה שהאהבה ביננו היתה מאד גדולה. עם זאת, היום אני נמצאת בתחושה שאני לא מכירה את כל כולך ולאחרונה מתחזקת בי המחשבה שרב הנסתר על הגלוי. גם תחושה זו הצליחה להדוף אותי למקום בו אני נמצאת. בעיקר אני מרגישה אכזבה וכישלון שלא יכולתי למלא עבורך את אותו תפקיד שאתה מילאת עבורי. גם לגבי תכנון העתיד המשותף שלנו לא הצלחנו להגיע לעמק השווה. משום מה אתה משדר לי כי הכי רחוק שאתה מוכן להסתכל הוא עד ליום המחרת ולא מעבר לכך. מפתיע אותי שבתחילת דרכינו כל כך רצית להקים משפחה ולהביא ילדים לעולם, הגם שהבנת שזה לא התאים באותה תקופה. אך כדי להגיע לתקופה בה זה יתאים יש צורך להיערך לה. לה ולבאות אחריה. אני מרגישה את חוסר הנוחות וחוסר הסבלנות שלך כל פעם שעולה הנושא. ושוב אני מרגישה התנצחות ולא שיתוף. גם אם קיימת מצדך נכונות לרעיונות שאני מעלה, מכאן ועד ליישומם המרחק הוא גדול. ייתכן שאתה לא נמצא מספיק כדי שנוכל ללבן נושאים אלה כדי עומקם ועל כך יש לי רק להצטער, משום שאני לא בטוחה אם זה נובע מחוסר רצון או מהיעדר זמן. אבל מאידך, אני סבורה שכשרוצים מוצאים את הזמן. אני לא יודעת מה אתה חש למקרא שורות אלה, וייתכן שגם אתה רואה פספוס היכן שיכול היה להיות טוב יותר. ייתכן שגם עתה אינך מבין על מה אני מדברת ואז לא שגינו ברצוננו לסיים את הקשר אלא רק באופן שעשינו זאת. אבל חשוב לי לציין כי אם אתה חש שיש עדיין על מה לדבר ומה ללבן, אני עוד כאן ואשמח לנסות לשקם את הדברים שנראים לי ברי-תיקון. עדיין אכפת לי. אפילו מאד. ובאיזה דרך שלא נבחר היא לא הולכת להיות קלה. השאלה היא כיצד אנו רוצים להתמודד עם זה ועד כמה יש בנו את הכוחות. אני נ.ב. מהמכתב צונזרו סימנים מזהים. המכתב הוסיף לחיים המשותפים שבועיים בערך והיום אנחנו גרושים
שלום, מבלי ששמנו לב איך זה קורה, הגענו לשלב הריבים המטופשים ולמצב בו את מה שרובץ לי על הלב אני יכולה לבטא רק במכתב. בטוח שלא כך זה התחיל. התחלנו באהבה גדולה, עם המון שיתוף הבנה ותקשורת, גם כאשר לא הסכמנו על דברים. דיברנו על לשמור את הריבים רק לדברים העקרוניים ובסה``כ נראה כי תפיסת העולם שלנו היתה דומה, אף אם לא זהה, והמטרות שעמדו לנגד עיננו משותפות. אני יודעת שלמרות שהפיצוץ היה סביב משהו טיפשי למדי, מדובר בדברים הרבה יותר עמוקים ועקרוניים, אותם פספסנו ולא הצלחנו להבהיר ביננו, ועל כך יש לי רק להצטער, שכן אני עדיין חשה המון אהבה אליך והערכה על מי שאתה ובן הזוג שהיית לי, ולא הייתי רוצה שזה הרושם האחרון שישאר לנו האחד מהשני. אבל כנראה רק היום אני יכולה להצביע על מקור הכעס האמיתי ולבטא במילים את מה שמפריע לי באמת. ברור לי שאף אדם אינו מושלם ואף מכסה לא מתאים בדיוק לסיר. הרי כל אדם מצייר לעצמו תמונה כיצד יראו חייו הבוגרים וכיצד יראו חייו הזוגיים ומצפה לצייר את התמונה המשותפת על פי אותם קווים. אולם, בסופו של דבר, את התמונה הזו לא מצייר אדם אחד ולכן לעיתים נאלצים לשנות את הקווים וגם המציאות מזמנת לנו לעיתים אירועים שונים שמסיתים אותנו וגורמים לקווים לעשות עיקופים גדולים. אבל לא נראה לי שבכך מדובר הפעם. לזכותך יאמר שהדברים שאותם אני מחשיבה היום לעקרוניים היו שם תמיד, וזאת הייתי אני שהערכתי כי הם בגדר פאזה או דברים ברי שינוי, שכן נראה לי טריוויאלי שלבסוף אותם דברים יהפכו למטרות משותפות. ואכן, שיתפתי פעולה כל עוד הם נראו לי סבירים וברי הצדקה, נכון לאותה תקופה. אך, לא חשבתי שגם כעבור זמן, לאחר שהשתנו התנאים האובייקטיביים, הם לא יהיו ברי-חלוף. ועתה, כאשר אני נוכחת שכך הוא, אני לא יכולה לשתף עימם עוד פעולה. כיום, אני מרגישה שמדובר בפערים תהומיים שכנראה לא נוכל לגשר עליהם כי הם קשורים כנראה למי שאנחנו. בעיקר צר לי שאיבדנו את התקשורת הכל כך יפה שהיתה ביננו. כאשר ידעתי שאני רוצה לחיות את שארית חיי במחיצתך, היוותה תקשורת זו שיקול מרכזי, מתוך ההבנה שגם כאשר אנשים ונסיבות משתנים ניתן לגשר עליהם באמצעותה, ולכן נראינו לי הרכב מנצח. אולם היום אני מרגישה שאנו לא מתקשרים, אלא מתנצחים. אולי הייתי צעירה וקלה לשכנוע ולכן נטתי להתרצות, ייתכן שהיום אני יותר מגובשת ומפוקחת ואני הוא המקור לשינוי, אבל אם אכן היתה תקשורת, אזי היינו מתבגרים ביחד זה לצד זה ולא זה נגד זה. יתכן שהסיבה לכך שהתפתחנו לכיוונים שונים טמונה בעובדה שאין לנו זמן נטו האחד במחיצת השני וייתכן שהצרכים שלנו הם כל כך שונים, שלהיענות לצרכיו של השני כרוך בויתור גדול מדי, ואם כך הוא אז מדובר במצב של אל-חזור. אם שיתוף פעולה עם צרכיו של השני אינה באה ברצון ובשמחה, גם ליוזם זה הופך מהנאה לטורח ואין לכך סיכוי להצליח. עצוב לי לאבד אותך בתור חבר, כי באמת היית החבר הכי טוב שלי. היית האדם היחיד בעולם אותו שיתפתי בסודות הכי כמוסים שלי. גם אם אני נתפסת בעיניך כאדם קומוניקטיבי שמסוגל לדבר על הכל - לא על הכל אני יכולה לדבר עם כולם. אתה היית האדם היחיד שהכיר את כל כל כולי ובכל זאת אהבת אותי. מכאן אני מסיקה שהאהבה ביננו היתה מאד גדולה. עם זאת, היום אני נמצאת בתחושה שאני לא מכירה את כל כולך ולאחרונה מתחזקת בי המחשבה שרב הנסתר על הגלוי. גם תחושה זו הצליחה להדוף אותי למקום בו אני נמצאת. בעיקר אני מרגישה אכזבה וכישלון שלא יכולתי למלא עבורך את אותו תפקיד שאתה מילאת עבורי. גם לגבי תכנון העתיד המשותף שלנו לא הצלחנו להגיע לעמק השווה. משום מה אתה משדר לי כי הכי רחוק שאתה מוכן להסתכל הוא עד ליום המחרת ולא מעבר לכך. מפתיע אותי שבתחילת דרכינו כל כך רצית להקים משפחה ולהביא ילדים לעולם, הגם שהבנת שזה לא התאים באותה תקופה. אך כדי להגיע לתקופה בה זה יתאים יש צורך להיערך לה. לה ולבאות אחריה. אני מרגישה את חוסר הנוחות וחוסר הסבלנות שלך כל פעם שעולה הנושא. ושוב אני מרגישה התנצחות ולא שיתוף. גם אם קיימת מצדך נכונות לרעיונות שאני מעלה, מכאן ועד ליישומם המרחק הוא גדול. ייתכן שאתה לא נמצא מספיק כדי שנוכל ללבן נושאים אלה כדי עומקם ועל כך יש לי רק להצטער, משום שאני לא בטוחה אם זה נובע מחוסר רצון או מהיעדר זמן. אבל מאידך, אני סבורה שכשרוצים מוצאים את הזמן. אני לא יודעת מה אתה חש למקרא שורות אלה, וייתכן שגם אתה רואה פספוס היכן שיכול היה להיות טוב יותר. ייתכן שגם עתה אינך מבין על מה אני מדברת ואז לא שגינו ברצוננו לסיים את הקשר אלא רק באופן שעשינו זאת. אבל חשוב לי לציין כי אם אתה חש שיש עדיין על מה לדבר ומה ללבן, אני עוד כאן ואשמח לנסות לשקם את הדברים שנראים לי ברי-תיקון. עדיין אכפת לי. אפילו מאד. ובאיזה דרך שלא נבחר היא לא הולכת להיות קלה. השאלה היא כיצד אנו רוצים להתמודד עם זה ועד כמה יש בנו את הכוחות. אני נ.ב. מהמכתב צונזרו סימנים מזהים. המכתב הוסיף לחיים המשותפים שבועיים בערך והיום אנחנו גרושים