לקח לי שבוע אבל הגעתי...

לקח לי שבוע אבל הגעתי...

זה התחיל בסוף אוקטובר, בשיחת מסינג'ר תמימה... דיברתי עם ידיד שלי, במהלך השיחה הוא התעצבן על משהו שאמרתי ואמר לי "תז#$%ני", אמרתי לו "בכיף, רק תדאג לי למישהו" והוא כתשובה ענה "האמת שיש לי מישהו בשבילך.. בחור מה זה טוב" (אני מחפשת קשר רציני, והוא יודע את זה) בירור קטן שערכתי איתו כדי להבין אם הוא צוחק או רציני העלה שהעניין רציני לגמרי. לאחר כמה ימים הוא הביא לי את כתובת המסנ' של אותו בחור (חבר שלו), בתחילת נובמבר התחלנו לדבר... היינו מדברים שעות במסנ', תוך יומיים עברנו לטלפון (שאותו "השגנו" אחד מהשני בדרך מקורית ומצחיקה) דיברנו במסנ', ובסוף השיחה היינו מתקשרים אחד לשני "רק ללילה טוב" ומדברים עוד שעה שעתיים השיחות היו זורמות, מרתקות, מצחיקות, הקצב של שנינו היה זהה (אני ביישנית קצת בטבעי, ולכן גם מסננת בחורים שישר מתחילים לדבר על חדר המיטות, החתונה, הנכדים, או סתם "משתפים" אותי בביצועים שלהם...) בחור מושלם! הוא בצפון, אני איי שם ליד ים המלח, אבל לא מיהרנו להפגש, רצינו להמשיך לדבר, להמשיך להתגעגע... לא יודעת איך להסביר את זה... פשוט להמשיך כך עוד כמה ימים... סיכמנו על יום שאגיע לצפון, שיחה אחת אחרי ביקשתי ממנו (כמעט בכיתי
) שאולי ניפגש עוד קודם לכן היה יום, היתה שעה, התכנון היה לאסוף אותי מהעבודה ולנסוע לירושלים (שם יש חיים...) שבוע אחרי שהתחלנו לדבר, שלושה ימים לפני שהיינו אמורים להפגש היתה השיחה האחרונה איתו... הוא התקשר אלי, היה עם חבר שלו, הם נסעו לאיפשהו, דיברנו הרבה אני הייתי בסופר, התייעצתי איתו על מעיל שראיתי שם, ואני זוכרת מהשיחה הזאת שני דברים שאמר לי: 1. לא לקנות שני מעילים (רציתי לקנות שנים בצבעים שונים, הם היו מאד זולים), ובכלל לא לקנות בגדים יותר ממה שצריך 2. לא ללכת לבד בחושך (אין לי אלוהים בנושא הזה, אני אלך בכל מקום בכל מצב, והסכנה לא ממש מדברת אלי) וזהו... כשהגעתי הביתה שלחתי לו סמס שהגעתי (זה היה הסיכום), מאוחר יותר ניסיתי להתקשר להגיד לו לילה טוב, והוא לא ענה. הנחתי שהוא כבר ישן. למחרת ניסיתי להתקשר, ושוב לא ענה, שלחתי סמסים, וכלום... לא היתה לי הרגשה טובה עם זה, אבל לא אמרתי כלום... ביום השני החלטתי שאם הוא לא עונה- אז אני אגרום לו להתקשר... לא התקשרתי, לא נידנדתי, (זה היה קשה...), וחיכיתי כל היום זמינה במסנ' ושוב כלום... ביום השלישי התקשרתי לידיד שלי, הוא גם אמר לי שהוא לא מצליח לתפוס אותו, וזה כבר הריח לי מסריח מאד! לאחר כמה ימים הצלחנו לגלות שסבתא שלו נפטרה, הוא היה מאד קשור אליה, וניחוש שלי- הוא לקח את זה קשה מאד... שלחתי לו סמס על זה... (אני גם עברתי מקרה דומה- סבתא שלי שהייתי מאד קשורה אליה, נפטרה, אז אני יכולה להבין פחות או יותר מה הוא עובר...) אחרי כמה ימים שלחתי לו הודעה במסנ', כדי שברגע שהוא יכנס היא "תקפוץ" לו: "מאמי... אני מתגעגעת אליך
אני כל כך רוצה לתת לך את החיבוק הכי גדול שאפשר, אבל אתה לא עונה לטלפון, ולא לסמסים, ולא זמין במסינג`ר לא יודעת איך לבוא אליך, ואם בכלל אתה רוצה שאבוא, או שאתה רוצה בינתיים להיות עם עצמך... ואני כאן משתגעת, מתגעגעת, כואבת ועצובה...
בינתיים שולחת לך מכאן חיבוק ענק ותתקשר אלי כשתראה את זה... אפילו בשביל להגיד לי "לא בא לי לדבר עכשיו, אבל ראיתי"... מתגעגעת מאד מאד מאד!" אחרי כמעט שבוע (לפני 4 ימים...) הוא חזר אלי בסמס שהוא מצטער על מה שקורה, מקווה שיהיה בסדר ויוכל לדבר איתי, והוא מתגעגע... ושוב הוא נעלם ולא עונה לטלפונים ולא מתחבר למסנג'ר... ** ביום האחרון שדיברנו נסעתי לת"א להפגש עם ידיד טוב שלי אני עושה את זה מידי פעם כדי "לנקות את הראש", ולראות חיים אחרים מהחיים המשמימים כאן (עבודה-בית, והנוף מסתכם בהרים קרחים) יום לפני כן סיפרתי לבחור שאני נוסעת לת"א ונפגשת שם עם ידיד שלי (סיפרתי עליו כמה דברים כדי שיבין שאני לא יוצאת איתו, אלא סתם נפגשת כדי להעביר את הזמן, לרכל על כל הדברים שאנחנו חוסכים בשיחות טלפון, ולדבר איתו על איזו בחורה שהוא יצא איתה והיו לו כמה בעיות... הוא הבין) והוא אמר לי "מאמי, תיזהרי שהוא לא יתחיל איתך!" כמובן שאמרתי לו ש-מה פתאום, אינמצב, הוא אף פעם לא התחיל איתי, וגם אם הוא יחליט שכן- אני יעמיד אותו במקום שלו... השיחות עם ידיד שלי מאד מצחיקות, מלאות בהומור קצוץ, וכשסיפרתי לו המבט שלו נהיה רציני, הוא הסתכל לי לתוך העיניים ואמר לי "הוא באמת רוצה אותך! לכי על זה!" ** למה כתבתי את זה? מה אני בעצם רוצה? לא יודעת... (אותו, אבל מה הרצון הזה יעזור לי עכשיו...) לא ראיתי אותו מעולם, אבל בשיחות איתו הרגשתי כאילו אני מכירה אותו המון זמן...
 
בינתיים..

אני אישית לא רואה לאן יש להתקדם עד שאת פוגשת אותו. אני מבינה אותך ממש עם כל הרצון והגעגועים והרגשה שאת מכירה את הבנאדם ומתחילה להתאהב בו וכל אלה, אבל עדיין את לא פגשת אותו ואולי את סתם בונה מגדל באוויר. אני חושבת שדווקא יש מצב שזה כן יעבוד, אבל בשביל שקשר בכלל יתחיל צריך להיפגש. אין מה לעשות בקשר לזה, אחרי שתיפגשו את כבר תדעי בעצמך לאן זה מוביל ומה יקרה עם הקשר הזה.
 
האינטואיציה שלי אומרת...

שלמגדל הזה יש קרקע... אופי של בנאדם הרבה יותר "מדבר" אלי מהחיצוניות שלו (נו, שלא יהיה מכוער... ביקשתי הרבה?) ואת זה הספקתי "לטעום" קצת מהשיחות הממושכות במסנ' ובטלפון. לצערי למדתי מהחיים לקרוא/ לשמוע "מבין השורות" ולא רק בתוכם, לקלוט אנשים ע"פ טון דיבור, צורת דיבור, נושאי שיחה, תגובות לדברים שלי... ואני באמת לא יודעת במה זכיתי שהוא הגיע אלי! דיברנו המון, ניסיתי "להפיל" אותו בדברים הקטנים (בלי שהוא יידע) ושום דבר, אני מצליחה לשמוע את העדינות והכבוד שלו דרך הטלפון, הוא לא השאיר לי סיבה הגיונית אחת לעזוב את הקשר שעדיין לא התחיל (ואני מבחינתי כרגע מרגישה תפוסה שזה לא ייאמן, בד"כ גם אחרי פגישה שניה אני עדיין "פנויה"...)
 

sh53

New member
הבחור עדיין כואב את מות סבתו

ונראה לי שהוא עדיין לא חזר להיות עצמו ולחיים הרגילים. אני מניחה שייקח לו זמן (כמה זמן? לא יודעת כי כל אדם הוא אדם שונה). אני מציעה להיות שם בשבילו ולתמוך בו כי הוא עובר תקופה קשה. בינתיים את הפגישה אפשר לדחות קצת ולהנות מהקשר איתו. אולי מבחינתו כל בילוי הוא בבחינת פגיעה באבל על סבתו ולכן אולי בחודש הקרוב אפשר לדבר בלבד ולא להציע לצאת ולבלות יחד (יש אנשים שבאבל גם ישיבה במסעדה או בבית קפה זה בניגוד למצפון שלהם).
 
כן... הוא עדיין שם...

וכמו שהצלחתי לקלוט אותו- יקח לו זמן... יותר משבועיים-שלושה... דיברתי היום עם ידיד שלי (חבר שלו), גם לו הוא שלח סמס שהוא לא מסוגל לדבר, אבל הוא בסדר... התייעצתי איתו מה לעשות בינתיים... להתקשר ולהרגיש שאני מנדנדת? לא להתקשר ולהרגיש שאני מתעלמת? לשלוח סמס ולהציק? לא לשלוח? ושוב כאילו אני מתעלמת? הוא אמר לי שמה שאני עושה זה נראה לו מאד בסדר, וגם הוא מנסה "לשדר" לבחור מידי פעם כדי לשמור על הקשר שלהם באש שקטה (הם חברים מאד טובים) לרגע לא חשבתי ללכת לבלות איתו על הקבר הטרי של סבתא שלו, ויותר מזה- אני גם לא מצפה ממנו שנצא לבלות בחצי שנה הקרובה... (גם לא לשבת בפיצריה) אם הוא היה מרשה לי עכשיו להגיע אליו, ורק לחבק אותו, אפילו בלי לדבר- הייתי קמה ונוסעת אליו, אבל הוא לא רוצה, ורצונו זה כבודו. אני משערת שהוא פשוט לא רוצה להדביק אותי בעצבות שלו (למרות שהוא הצליח, אבל הוא לא יודע), הוא רוצה שאשאר עם הצחוק שלי, עם החיוך, עם הפרחים והפרפרים הצבעוניים... ולכי תסבירי לו שלא איכפת לך לראות אותו אבל וקודר וכל שאת רוצה זה רק לחבק אותו, כשאת רק מנחשת שהוא קורא את הסמסים שאת שולחת לו וכרגע אין לך דיבור איתו כי הוא פשוט לא עונה...
 
אין לי מה להוסיף,

אבל מסקרנות מעניין אותי איפה באיזור ים המלח את גרה? [אני לומד באיזור ולכן מסקרן אותי?]
 
למעלה