לקוחות "מיוחסים"
הנוסעים בטרמינל מתחלקים לכמה סוגים עיקריים: 1. אנשי עסקים זרים. אנשים שבאים לישראל במטרה לעשות עסקים, אנשים מתורבתים בדרך כלל שיעמדו בשקט בתורים, לא יצעקו ולא יעשו בעיות. 2. יהודים זרים - הם מתחלקים לשניים - הצפרוקאים תושבי ברית המעצות לשעבר ודומיהם - הטרמינל שייך למשפחה שלהם, לכן כשהם טסים כל המשפחה בתוך התור, 60 איש וכששואלים מי נוסע קופץ לי אדם אחד לראש התור וכולם מצבעים הנה הוא. כששואלים מי כל השאר - "מלווים" (הנהג מונית שמדבר קצת רוסית), "חברים" (מישהו שהם פגשו אתמול על חוף הים), "משפחה" (חברים מאוד קרובים או משפחה מאוד רחוקה) ולפעמים אפילו מפתיעים בקרוב משפחה באמת קרוב. הסוג השני הוא כאלו שמגיעים לפה מידי פעם, לפעמים גם כל הזמן, אוהבים את הארץ אפילו יותר מידי. היום נכנסה לי נוסעת לתור שכששאלתי אותה את השאלה הפשוטה - מה עשיתם פה בארץ היא פתחה בסיפור על זה שהיא באה לפה לארגון הדסה ובדרך חגגו לנכד שלה בר מצווה בכותל ועל כמה פעמים היא כבר ביקרה בישראל והכי חשוב היא ציינה שביקרה חברי ילדות - רב ואישתו לארוחת שבת. בקיצור הרבה מידע לא מועיל, אבל אני סוטה מהנושא... 3. ישראלים "רגילים" - כאלו שטסים בכמויות לאנטליה/וארנה/בודרום וכו' חושבים שקנו את הטרמינל ואת אישתו, שאני משרתת שלהם וכמובן המודיעין האישי שלהם כי ברור שאני אדע איפה בדיוק הטיסה שלהם לאנטליה (כי גם אין עוד 9 כאלו על לוח הטיסות בדיוק באותה שעה) ולאן הם צריכים ללכת ולמה לעזאזל עקפו אותם בתור (והשבוע נושא צרח עלי כי אישה עקפה אותו בתור וניגשו אליו בדיוק שניה אחרי...) 4. ישראלים שנוסעים בביזנס. אז יש את אלו שבאמת אנשי ביזנס והם אחלה אבל יש את כל אלו שקיבלו שידרוגים והם כבר מתלהבים ולא מבינים איך לא מוותרים להם על הבדיקה הבטחונית כי הם ביזנס - אנחנו שילמנו הוא המוטו שלהם. איך יכול להיות שחברת התעופה לא דאגה לעדכן אותנו שצריך לפרוס את השטיח האדום ולצנוח בפניהם בשניה שהם מגיעים. היום היגע לי נוסע "ביזנס" של ישראייר (שרק לשם ההסבר. ישראייר היא כיום מוגדרת כחברת צ'רטרים, יש לה מעט מאוד קווים סדירים. אין להם מחלקת עסקים, מקסימום יושבים יותר קדימה). וכשניגשתי לטפל בו (כי מה לעשות שהוא נכנס לתור אחרי עדר של 20 ישראלים) הוא טרח לצעוק עלי שלא בסדר שכולם נדחפים לו לתור ושזה בעצם תור של ביזנס ואני אמורה לדאוג לו. הסברתי לו יפה מאוד שאנחנו ביטחון אנחנו לא חברת התעופה, הם אלו שדואגים לביזנס. כמובן שאז הוא נפנף באני שילמתי. הודעתי לו חד משמעית שאת המשכורת שלי וגם את של כל השדה הוא לא משלם, הוא שילם לחברת התעופה ואני הביטחון. כמובן שהוא ממשיך לצעוק, לבסוף כשלא היה לי כוח לשמוע אותו יותר (יש גבול כמה האוזניים שלי סובלות) שאלתי אותו אם הוא רוצה לעבור ביטחון או לא. כמובן שאז הוא החליט שאני מאיימת עליו והמשיך לצרוח. אני לא אוהבת נוסעים כאלו, הם נוטים לעשות לי כאב ראש. לקחתי את הדרכון והכרטיס שלו וניגשתי לראש צוות, הוא כמובן ניגש אליו והעביר אותו ביטחון
עד כאן הוצאת הזעם שלי. גם לכם יש לקוחות כאלו מיוחסים? שחושבים שבגלל שהם בתוכנית מסויימת אז מגיע להם הכל? (ואני לא מדברת על אותם לקוחות שבגלל שהם חושבים שהם משלמים הרבה זה הופך אותם ל VIP בחברה)
הנוסעים בטרמינל מתחלקים לכמה סוגים עיקריים: 1. אנשי עסקים זרים. אנשים שבאים לישראל במטרה לעשות עסקים, אנשים מתורבתים בדרך כלל שיעמדו בשקט בתורים, לא יצעקו ולא יעשו בעיות. 2. יהודים זרים - הם מתחלקים לשניים - הצפרוקאים תושבי ברית המעצות לשעבר ודומיהם - הטרמינל שייך למשפחה שלהם, לכן כשהם טסים כל המשפחה בתוך התור, 60 איש וכששואלים מי נוסע קופץ לי אדם אחד לראש התור וכולם מצבעים הנה הוא. כששואלים מי כל השאר - "מלווים" (הנהג מונית שמדבר קצת רוסית), "חברים" (מישהו שהם פגשו אתמול על חוף הים), "משפחה" (חברים מאוד קרובים או משפחה מאוד רחוקה) ולפעמים אפילו מפתיעים בקרוב משפחה באמת קרוב. הסוג השני הוא כאלו שמגיעים לפה מידי פעם, לפעמים גם כל הזמן, אוהבים את הארץ אפילו יותר מידי. היום נכנסה לי נוסעת לתור שכששאלתי אותה את השאלה הפשוטה - מה עשיתם פה בארץ היא פתחה בסיפור על זה שהיא באה לפה לארגון הדסה ובדרך חגגו לנכד שלה בר מצווה בכותל ועל כמה פעמים היא כבר ביקרה בישראל והכי חשוב היא ציינה שביקרה חברי ילדות - רב ואישתו לארוחת שבת. בקיצור הרבה מידע לא מועיל, אבל אני סוטה מהנושא... 3. ישראלים "רגילים" - כאלו שטסים בכמויות לאנטליה/וארנה/בודרום וכו' חושבים שקנו את הטרמינל ואת אישתו, שאני משרתת שלהם וכמובן המודיעין האישי שלהם כי ברור שאני אדע איפה בדיוק הטיסה שלהם לאנטליה (כי גם אין עוד 9 כאלו על לוח הטיסות בדיוק באותה שעה) ולאן הם צריכים ללכת ולמה לעזאזל עקפו אותם בתור (והשבוע נושא צרח עלי כי אישה עקפה אותו בתור וניגשו אליו בדיוק שניה אחרי...) 4. ישראלים שנוסעים בביזנס. אז יש את אלו שבאמת אנשי ביזנס והם אחלה אבל יש את כל אלו שקיבלו שידרוגים והם כבר מתלהבים ולא מבינים איך לא מוותרים להם על הבדיקה הבטחונית כי הם ביזנס - אנחנו שילמנו הוא המוטו שלהם. איך יכול להיות שחברת התעופה לא דאגה לעדכן אותנו שצריך לפרוס את השטיח האדום ולצנוח בפניהם בשניה שהם מגיעים. היום היגע לי נוסע "ביזנס" של ישראייר (שרק לשם ההסבר. ישראייר היא כיום מוגדרת כחברת צ'רטרים, יש לה מעט מאוד קווים סדירים. אין להם מחלקת עסקים, מקסימום יושבים יותר קדימה). וכשניגשתי לטפל בו (כי מה לעשות שהוא נכנס לתור אחרי עדר של 20 ישראלים) הוא טרח לצעוק עלי שלא בסדר שכולם נדחפים לו לתור ושזה בעצם תור של ביזנס ואני אמורה לדאוג לו. הסברתי לו יפה מאוד שאנחנו ביטחון אנחנו לא חברת התעופה, הם אלו שדואגים לביזנס. כמובן שאז הוא נפנף באני שילמתי. הודעתי לו חד משמעית שאת המשכורת שלי וגם את של כל השדה הוא לא משלם, הוא שילם לחברת התעופה ואני הביטחון. כמובן שהוא ממשיך לצעוק, לבסוף כשלא היה לי כוח לשמוע אותו יותר (יש גבול כמה האוזניים שלי סובלות) שאלתי אותו אם הוא רוצה לעבור ביטחון או לא. כמובן שאז הוא החליט שאני מאיימת עליו והמשיך לצרוח. אני לא אוהבת נוסעים כאלו, הם נוטים לעשות לי כאב ראש. לקחתי את הדרכון והכרטיס שלו וניגשתי לראש צוות, הוא כמובן ניגש אליו והעביר אותו ביטחון
