לציבור הישראלי-
קצת מוזר לי, לפנות למכלול- לציבור רחב. גם מבלי להתחשב בעובדה שלא אהיה נשמעת. או בקושי. מאחורי מטרטרת הטלוויזיה. פרשיית חילופי השבויים. האם זו רק אני שמכנה את הנושא "פרשייה", או שאספתי את המילה מפי שדרני החדשות? אז מה רציתי לומר? חזר מהשבי אדם חולה. גזוז שיער. מרוט ציפורניים. חזר מהשבי אדם שבור. ברקע מראים לי את הלווית שלושת החיילים שחזרו מתים מן השבי- המשפחה בוכה, הקרובים מתראיינים. מישהי שרה את "הנסיך הקטן" באינטונציה מעצבנת. הטלוויזיה הישראלית אקסטטית. אם הטלוויזיה משקפת במשהו את הלך הרוח הציבורי, הרי שגם הציבור אקסטטי. ובקרב הציבור, אומרים, קיימת התמרמרות גדולה בקשר לעסקת חילופיי השבויים. עשרות מחבלים שוחררו מן השבי בתמורה לשלוש גופות, ואדם חי אחד. כן, אני אומרת- שלוש גופות עבור עשרות מחבלים? אין לי עניין להתערב בסדרי העדיפויות של אף אחד, אבל בעיני מדובר בחוסר היגיון לשמו. שלושה חיילים מתים. מתים. חייהם מאחוריהם. קחו את זה איך שתרצו. התמודדו עם זה איך שתרצו. כן, אני שמחה שגופותיהם של השלושה חזרו סוף כל סוף הביתה, להקבר באדמת ארץ ישראל, אבל למה, לכל הרוחות, מספרת לי הטלוויזיה (שלא מפסיקה לטרטר ברקע), כי הציבור מפנה אצבע מאשימה כלפי אותו אדם שבור, מרוטש, מרוסק, שחזר בחיים? אמרה מקורבת- הוא לא חזר מחופשה באלפים. וזו אמת לאמיתה. הוא חזר משבי. משלוש שנים שבהן שילם פעם אחר פעם אחר פעם, על כל עוול, אמיתי או הזוי, שלא ביצע. הציבור רוצה להעניש אותו? האם יסתפק הציבור בידיעה שהוא כבר נענש מספיק? רק אתמול התפוצץ אוטובוס בירושלים. נשפך שם די והותר דם על מנת לספק את הצמאון האינסופי שלנו. או שלא?
קצת מוזר לי, לפנות למכלול- לציבור רחב. גם מבלי להתחשב בעובדה שלא אהיה נשמעת. או בקושי. מאחורי מטרטרת הטלוויזיה. פרשיית חילופי השבויים. האם זו רק אני שמכנה את הנושא "פרשייה", או שאספתי את המילה מפי שדרני החדשות? אז מה רציתי לומר? חזר מהשבי אדם חולה. גזוז שיער. מרוט ציפורניים. חזר מהשבי אדם שבור. ברקע מראים לי את הלווית שלושת החיילים שחזרו מתים מן השבי- המשפחה בוכה, הקרובים מתראיינים. מישהי שרה את "הנסיך הקטן" באינטונציה מעצבנת. הטלוויזיה הישראלית אקסטטית. אם הטלוויזיה משקפת במשהו את הלך הרוח הציבורי, הרי שגם הציבור אקסטטי. ובקרב הציבור, אומרים, קיימת התמרמרות גדולה בקשר לעסקת חילופיי השבויים. עשרות מחבלים שוחררו מן השבי בתמורה לשלוש גופות, ואדם חי אחד. כן, אני אומרת- שלוש גופות עבור עשרות מחבלים? אין לי עניין להתערב בסדרי העדיפויות של אף אחד, אבל בעיני מדובר בחוסר היגיון לשמו. שלושה חיילים מתים. מתים. חייהם מאחוריהם. קחו את זה איך שתרצו. התמודדו עם זה איך שתרצו. כן, אני שמחה שגופותיהם של השלושה חזרו סוף כל סוף הביתה, להקבר באדמת ארץ ישראל, אבל למה, לכל הרוחות, מספרת לי הטלוויזיה (שלא מפסיקה לטרטר ברקע), כי הציבור מפנה אצבע מאשימה כלפי אותו אדם שבור, מרוטש, מרוסק, שחזר בחיים? אמרה מקורבת- הוא לא חזר מחופשה באלפים. וזו אמת לאמיתה. הוא חזר משבי. משלוש שנים שבהן שילם פעם אחר פעם אחר פעם, על כל עוול, אמיתי או הזוי, שלא ביצע. הציבור רוצה להעניש אותו? האם יסתפק הציבור בידיעה שהוא כבר נענש מספיק? רק אתמול התפוצץ אוטובוס בירושלים. נשפך שם די והותר דם על מנת לספק את הצמאון האינסופי שלנו. או שלא?