בכמה מילים בלבד.
א. בולשיט. החברה הדתית לאומית ביסודה היא לא חפיפניקית היא די שמרנית, וכמו השבבניקים גם שם יש זרם שהוא יותר פתוח. ב. אני תמיד נוטה להקביל חלקית את היציאה בשאלה ליציאה מהארון. הפחד, החברה, מה יגידו, העניין של ללכת בדרך חיים הפוכה מזו שגדלת אליה. אז מה, מחר אני אהיה חילוני...? למה אתה שואל על מחר? תתמקד בהיום. תכלס העניין של הבנות הוא רק תרוץ. אתה יודע טוב מאוד שרסמי אתה לא רוצה דת. אבל אתה מפחד. אז תימנע מהגדרות. אל תגדיר את עצמך כל עוד התהליך לא הושלם, החוצה ופנימה. לי, לקח יותר מחצי שנה מאז שעזבתי את הבית עד שהגדרתי את עצמי כחילונית. בהתחלה זה היה לא דתיה כל כך, לא שומרת שבת, יוצאת בשאלה וכו, עד שתפסתי את עצמי ביום אחד אומרת לאמא בהקשר מסויים שאני חילונית. (אני שונאת הגדרות אבל בחברה אתה צריך הגדרה אחרת לא יבינו) ואז שמעתי את עצמי אומרת את זה ונמלאתי אושר. לא, לא ``מחר אני אהיה חילוני`` אלא בבוא העת, תגיד ``אני חילוני``. ובהקבלה- לסבית. חדשה. עכשיו גילתה את רזי האישה. יושבת ואומרת לעצמה ``אז מה, מחר אני אהיה לסבית?`` וזה נשמע נורא מפחיד בעיני עצמה. ולא, עזבו מחר. היום היא אוהבת נשים, לא רוצה גברים, שוכבת עם נשים, בארון, ועוד הגדרות פחות מפחידות. כשזה יהיה שלם היא לא תגיד.. מחר. היא תגיד אני לסבית. מתלבט, אל תפחיד את עצמך עם הגדרות גרנדיוזיות. זרום עם הרגע, לך עם השלמות, עם האמת הפנימית. קודם תאהב את עצמך ואז תספר לעולם כולו (למי שירצה לשמוע) מה אתה בדיוק. אל תמהר להגדיר את עצמך. חילוני זה משהו מפחיד מדי. ומצד שני אל תפחד להתקדם, ``לצאת מהארון`` להשתחרר מכבלי הדת. לך עם הלב שלך, ללא סייגים. בהצלחה!