"לפתוח את הלב "

[שירז***]

"לפתוח את הלב "

איש אל עולמו של רעהו. חומר שהעברתי השבוע בעקבות דיון או יותר נכון ויכוח קטן בנושא, החלטתי לכתוב על משהו ולהעביר כמו שזה. מבחינתי לא פחות חשוב מדברים הרבה יותר שטחיים שבני האדם עסוקים בהם, תקראו, תתרשמו, נסו לקחת משהו מזה. חלקו שייך גם לעולם הוירטואלי "כוחו של השם" אני סבורה שהקשבה היא הקשבה של ממש, רק כאשר היא כורה אוזן באמת לכל קול שנישמע בעולם . ושפיתיחות היא פתיחות איך ורק אם היא כלפי כל אדם וכלפי כל תופעה, על -כן, לדעתי, כל שם וכינוי שייכות הוא בבחינת מכשול להקשבה, מפני שבבד בבד עם קריאת השם לתופעה, נולדת אצלנו באופן אוטומטי גם החומה הפנימית , החוסמת אותנו כלפיה מן הרגע שסיוגנו חומר, אדם , או תופעה, כיהודי , מוסלמי, חילוני או דתי , כבר קבענו לו(בפנים)..מגירה קטנה, שעליה הזדרזנו (באופן לא מודע לרוב) להדביק תויות , ותויות זו הריהי כחומה, שאין לעוברה בינינו ובין הדבר עצמו. מדוע אנו צריכים להבחין בין חומר שמגיע מארון הספרים היהודי או הלא יהודי ,החילוני או הדתי ,הציוני או הלא ציוני ?... מדוע איננו מסוגלים להקשיב או לדבר ללא כל תויות , גם אם הוא נאמר בפי צעיר בין ימינו , בדיוק כמו אנו מקשיבים מתוך יריאת כבוד לסיפור עתיק יומין ? מנקודת הראות שלי כחוקרת , כותבת (ואלו כמובן "תויות "שאלמלא הייתי משתמשת בהן אולי איש בעולמנו לא היה מקשיב לי) אם יש ערך כלשהו למקורות שאני לומדת מהם או מלמדת - הרי זה אך ורק אם יש בכוחם לפתוח את ליבי שלי ואת ליבם של אלו שמקשיבים להם כלפי האחר "וכלפי "האחרות", ללמדנו כי אפשר להטות אוזן במלוא תשומת הלב לרחוק , לזר, ולמאיים עלינו כל כך רק מפני שהוא בילתי מוכר. ואפשר שזה גם הדבר היחיד , שהוא בעל ערך אמיתי בכל העיסוק הטרחני המלומד שאנו מכנים "לימודים הומניסטיים "..אם הקריאה בהם תלמדנו איך לפתוח את הלב איש אל עולמו של רעהו. אני יודעת שזה יכל להיות שייך לפורום אחר שעוסק גם בנושא , אבל אני רוצה שיכנס לכאן קודם כל כל דבר שיוצא ממני ללא ניסוחים מיותרים או שיפוצי כתיבה אם נקרה לזה כך. אני חושבת שדווקא כאן זה יכול להיות הרבה יותר רלוונטי לחברים שלנו ,לותיקים, חדשים, ומזדמנים. מקווה שנהנתם מזה קצת ....

 

[e-magine]

שירז

קודם כל לא ראינו אותך די הרבה זמן בפורום. שנית, אני חושב שבני האדם משתמשים בתיוג של אחרים ושל עצמם, לכל מיני מתרות ואכן אנו משתדלים להלחם באותו חלק שמכונה דעות קדומות. אני אישית מאמין בנכונות תורת הסטיגמה, תתיגי ילד כמופרע, הוא יהפוך ל,מופרע" בכח, תתיגי אותו כ"עבריין" יהפוך לעבריין, הוא יגשים ציפיות שליליות שהן הרבה יותר קלות להגשמה מהחיוביות. לי אישית יש הרבה מה להגיד בנושא התיוג והדעות הקדומות, ואני בוודאי חושב שצריכה להיות הקשבה אקטיבית לזולת, אחרת לא הייתי כאן. באשר לפתיחות והריסת חומות, אנחנו כנראה פחות מסכימים, אני שומע את הדבר הזה לא מעט מאנשי מקצוע, אך לא ממש יודע איך לקבל את זה, אני חושב שכמעט אין אדם אחד שלא הוריד מידי פעם את ההגנה, במציאות או באינטרנט, ונפגע מזה, חלקנו כאן באים מתוך ניסיון די מר. אולי את יכולה לפתח קצת את הנקודה הזאת, לאור דבריי. בינתיים, שבת שלום.

 

[שירז***]

השרשה בתת המודע,

יש משהו בדבריך, נכון שמה שאנו שותלים בסופו של דבר זה מה שיהיה , או יותר נכון אותו ילד יגדל לפי הערכים שעליו חונך. אם מגיל קטן נגיד "אתה אפס"עבריין" הרי שאותם מילים בסופו של דבר יהדהו לו בראש, ויפתח ערכים עצמאיים בהתאם, יחד עם זאת אם נעשה פעולה הפוכה,אם קשה לו להתמודד עם דברים שונים בחייו, הרי אנו אמורים לחזק ולעודד אותו לצד הטוב ביותר . סביר להניח שאחוז הצלחה תהיה הרבה יותר גדולה מזו. עכשיו לדבריך אימאג´ין, אין ספק שבגלל שחלקנו הורידומסכה והגיעולמצב של גילוי עצמי בפני האדם שעימו הוא משוחח ניפגע לא מעט פעמים , בן בגלל שקרים שניתגלו בהמשך, והן בגלל פגיעה בדמות שלא היתה קיימת, וגם פגיעה בסיסית באמון האדם, מה שאני טוענת הוא, שלפעמים אנשים למדים אפילו בתת המודע שלהם ליחס חשיבות רבה מדי, לשם, לדת, לאום, מראה, קול,לפיו ניקבעים רמת השיחה, אם בככל לשוחח או להקשיב,או לפנות לאדם ההוא . הדוגמא הקלאסית בנושא יכול להיות (דמות ערבית למשל) אדם מתחיל לפתח שיחה לא משקר, ואומר את האמת גיל, מצב משפחתי, וכ"ד אבל פרט אחד שלא השלים זה את הלאום שלו, עם הזמן השיחה מתפתחת כל אחד משתף את השני בכמה חוויות שעבר, במשך היום או בחיים בכלל, אותם שני האנשים לא שאלו בשיחה אם אתה יהודי, חילוני, ערבי או דתי,אחרי כמה שבועות של שיחה, עולה אחד הנושאים הכאובים בארצנו, ובהמשך הדיון מתברר שהגבר ערבי, והאישה יהודיה, מה קורה לדעתך באותו הרגע?....הלם, אכזבה, פגיעה כל שהיא יכול להיות באמון שצברו אחד כלפי השני, השיחה מתנתקת כל אחד מרגיש לא בנוח עם מה שקרה, כל מה שכתבתי עכשיו זה דוגמא , אני לא מכלילה אף אחד בזה , אבל זו הדוגמא הכי קלאסית משיחות מסוג זה.(מדובר על שיחות וירטואליות לצורך העיניין) עכשיו למה לדעתך החומה הזו ניבנתה ?...הרי אם היה להם טוב בשיחות ולא ביקשו לפתח מערכת כל שהיא , אלה רק למטרה וירטואלית של שיחות כל שהם , למה נוצרה הפגיעה ?..בגלל אותם דיעות שציינתי פעם קודמת. סביר להניח שאם היו יודעים מי זה כל אחד מהם,השיחה 90% שלא היתה מתקיימת בדיוק בגלל אותה החומה שאנשים נוטים להקים , עוד לפני ששמעו או ראו את איש השיחה מולם. במציאות היום יומית פני הדברים ניראים די אחרת כי שם איאפשרלהסתיר את הלאום,דת, הכל אפשר לראות ושם למרות שיש חומה כל שהיא אתה בוחר גם אם לפתח שיחה או להתעלם, זו יכולת ההקשבה שלא קיימת בהרבה אנשים אחרים. הרבה פעמים אומרים "קבלו את השונה" מהו בעצם שונה?...למי זה שונה?..ולמה?..האם אני שונה מאחרים?..האם אדם שניראה פחות מרשים שונה או רע יותר? הרי אדם שניראה טוב, משכיל, בעל מוניטין , יכול להיות הרבה יותר מסוכן מאדם או דוחה, לא בר שיחה, מאדם שלא ניראה טוב, פחות משכיל ומבוסס. אבל האנשים נוטים להכיר אנשים אחרים קודם כל ע"י מראה , התרשמות חיצונית מידית שם יש חומה מסויימת , חומה שיכולה לגדול ישר, או להעלם מיד , אנשים כן הורידו את ההגנה הזו , כי כולם אנושיים , בעלי רגשות כל שהם, אדם שיש לו יכולת הקשבה , פתיחות מסויימת בשיחות, זהו אותו אדם שיכול בקלות רבה להפגע , אני לא אומרת את זה על כולם , אבל הסיכון רב בגלל אותו רגישות של ההקשבה, הרצון לנסות לעזור בצורה כל שהיא, ולו רק להקשיב , הרי עצם ההקשבה עצמה היא העשיה, מה שמזכיר לי את מילותיו של איינשטיין...."עצם הנתינה היא העשיה , ועצם העשיה היא הנתינה "... אבל כמובן שלא כולם יכולים לעשות את זה וגם אלה שעושים את העשיה הזו שכאן אני יכולה לקרוה לזה "הקשבה".ללא תנאים, זו החומה שאנו בחרנו בתת המודע שלנו לרוב.אותה חומה שאנו באמת צריכים לשנות אותה לא מעט פעמים, זו אותה החומה שפוגעת בנו בהמשך.יש תויות על כל אדם, תלוי רק איזה שימוש עושים איתו . יש לי עוד כמה דברים להגיד . בוא נשמע את דעת חברי הפורום וארחיב שוב בהזדמנות על זה. אז אספר למה זה גרם באותו דיון שהזכרתי כאן.

 

[silkpink]

כתבתי המון ונימחק לי ......אוףףףףףף

אז אנסה שוב, אבל כבר אחרת. חשבתי כשראיתי את ההודעה הראשונה שלך למה בעצם רלבנטי לפורום הזה...... וקשרתי את זה לדברים שאמר לי מישהו ברשת שהתמקדות יתרה מדי במילים מעידה לטענתו על חוסר בטחון, שכן יש איזה שימוש במילים על מנת ליצור יתר הגנות. דבר נוסף שאמר היה שהמילים שנועדו במקורן ליצור גשר של הבנה בין בני אדם - יוצרות בעצם פער שכן המשמעויות שאנחנו יוצקים במילים שונות מן הסתם מהמשמעויות שמתפרשות על ידי השומע. הפער הזה בעצם מועצם ברשת, שכן במציאות יש לנו עזרים להבנה של טון דיבור, הבעות פנים , שפת גוף , הנגנה של המילים וכד´. מצד שני אנחנו מוגנים ברשת ממסיחי דעת כמו מראה חיצוני והתוויות מהסוג שאת דברת עליהן. מה עדיף ? אין עדיף. חשבתי גם שאולי אנחנו משתמשים ברשת על מנת ליצור לעצמנו מציאות מדומה מוגנת מעט יותר שכן כאן אנחנו יכולים ליצור לנו תדמית אחרת משהו. בכל מקרה היא מעוצבת וניתווית על ידינו ומעידה על עצמנו לא פחות מאשר התדמית הלא וירטואלית שלנו. "ערבי" כמו שאמרת יכול להיות אדם ללא התוויות לאום, שמנה יכולה להיות נשית ונחשקת, וכד´. ואם נשכיל להשתמש ברשת בתבונה נוכל לצאת מורווחים מאוד מההיכרויות החדשות האלו. איפה עוד יכולה אישה יהודיה לשוחח שיחה מעניינת ומהנה עם גבר ערבי, להכיר אחד לשני את העולמות אחד של השני, סטרייט לפגוש הומו, אשה שתדמיתה בעיני עצמה נמוכה להרגיש יפיפיה ונחשקת. כל זמן שלא נאבד פרופורציה ולא ניפגע אחד בשני ונקפיד לא להיפגע בעצמנו, לא רואה את הרע - רק את הטוב. כמה קל לדבר..........

 

[מבעבעת]

פרדוקס אמיתי

לקח לי קצת זמן להבין את הפרדוקסליות בנושא שהעלית, שירז. אני מסכימה עם סילק בעניין שאדם שיודע שיש לו בעיה עם תגובות כלפיו (אני קוראת להם מסננים, ולא חומות. לכולנו מסננים אישיים) יכול להעדיף להשאר וירטואלי. לדעתי זה תיאורטי בלבד. כי אדם שרוצה ליצור קשר עם אנשים לא ישאר לעולם וירטואלי, במיוחד אם הוא חש מנודה חברתית מסיבה זו או אחרת, בין אם אמיתי או רק נדמה לו. תמיד בסוף הדרך, הוא ישכנע את עצמו שהמסנן לא יסמן אותו באיקס אדום גדול, וירצה להחשף. להתנסות. והוא לוקח צ´אנס, כמובן. אני עדיין רואה את הנושא באור חיובי!! אם קודם היו פוסלים אדם בבליינד דייט (או פשוט לא היה נוצר שום קשר!) כיום יש לו הזדמנות להעמיק את הקשר הוירטואלי, לפני החשיפה/המפגש. היי, אנשים! זה לפי המזל כמו תמיד. או שרואים את היופי שבפנים, או שנשארים במסננים שטחיים. זה עניין מאד סובייקטיבי, הרי. אך וירטואליות נותנת תנאי פתיחה טובים יותר עבור אנשים שלמדו להתאים את עצמם למדיה המשגעת הזו.