לפעמים מגיע שלב שהכל נשאר מאחור ומחר יהיה שונה ואתמול לא קיים ורק אתה נשאר בדממה של שמים שחורים ונשמה אבודה מחר השמש תזרח יום חדש יבוא האם תקרא אותי גם מחר כשחיוך ימחק משפתיי
ביום בו יצלצלו פעמוני חצות התציעי לי כתפך החשופה ? התניחי לי להניח ראשי על חזך ? ביום בו יצלצלו פעמוני חצות היהיה בך הכח לנחמני ממסע חיי...? רואה ? גם אני חושב על זה...
כשיצלצלו פעמוני חצות שמסכות ירדו מפנים אהיה לך בכל גופי לתת מחום אהבתי פעם אחר פעם בכל נפילה אתן יד להתחלה חדשה על מרבד פרחים אסמן שבילים המובילים אל לבי
אולי... ניצור לנו רחבת ריקודים פרטית רק שלנו ורדים אדומים סביבנו ואנחנו כמו שני חצאי לבבות הפועמים בקצב מותאם ואז... נאחד את גופנו נשזור שפתנו אהבתנו תלהיט תשוקתנו ונשאר כך כשני חצאים...
אנו תמיד נהיה כשני חצאים... של אותו שלם אם או בלי רחבת ריקודים מי כמוך לדעת חסרונות של רחבת ריקודים למרות אותם ורדים... הן תדעי מה קשה קנאת סופרים מה רבה שנאת צופים... אז אולי ניצור לנו רחבת ריקודים פרטית פרטית רחוק מעיניים זרות... אולי בין סדינים ?
כבחלום נתמזג אני ואת וכבחלום אני שלך ואת שלי לשונך מציירת תאווה ולבך מתנועע וליבי...הו ליבי... כולי נרעד כעלה נידף ברוח קשת בענן שבשולי הרקיע הופיעה כבזמן הגשם במלוא הדרה ויופיה ונעלמה עת פסק כנראה שזה טיבן של קשתות.... תמיד יש רק קשת אחת בשמים ובתנאי שיש שמש וגש ם גם אחרת...היא נעלמת...
בחלומי הרגשתי אותך מניח את עצמך לצידי מרחף עם ידיך על גופי נושק לצווארי בחלומי היית רק שלי ליטפת את פני לחשת אהבה רק לי היית רק שלי בהתעוררותי, הרגשתי נשיקותיך הרגשתי את שפתיך אך לא הרגשתי אותך לאן נעלמת, אהובי האם אתה עכשיו לא שלי...