לפני כמה זמן ....

[לורליי43]

../images/Emo140.gif

 

[ליאל10 המיוחדת]

את רעה.....

אין צורך בתשובות ממך יותר חבל לי על האנרגיות הבריאות שלי עלייך........

 

[נץ666]

הבנו אותך בפעם הראשונה

אנחנו מקווים שיש לך משהו נוסף לתרום לדיונים פה חוץ מאשר לשפוט את המשתתפים. זה לא לרוחנו התגובות האלו שלך.

 

[ליאל10 המיוחדת]

דומים

אני לא שופטת אף אדם בעולם.מקבלים הורים בכל מצב על תשכחי שגם לכם יש ילדים .וכמו שתתנהגו להורים שלכם. כך תקבלו בחזרה מהילדים שלכם. ימים יגידו. ואני לא מעוניינת בתשובות. תריבו לבד.

 

[לורליי43]

בשתי הודעות שלך אלי ניתחת אותי

ואת היחסים שלי עם אמי (ניתוח זב דם ממש). מעניין מה נקרא אצלך לא לשפוט מישהו. ושוב- יש הבדל בין לקבל מישהו- שזה סוג של השלמה שלאחר מעשה/זמן, לבין מערכת יחסים קרובה- שזו מערכת שנבנית לאורך זמן ולפחות במקרה של הורים וילדים נמצאת בשלב הראשון שלה, באחריות ההורה (לדעתי).

 

[לורליי43]

שחור ולבן ../images/Emo8.gif

 

[השד מבגדד]

למיקי 78..

אני מצד שני.. האם אנו ההורים אכן מקבלים זמן עם ילדינו אחרי שלהם יש ילדים משלהם? לי יש לפעמים תחושה שאל ההורים באים לאכול ואילו לחברים למשל הולכים לבקר ולהיתארח? מה דעתך? אני למשל אוהבת מאד לפעמים לבלות עם ילדי לבד ללא הקטנים. עם הבת אני מצליחה כי אנחנו עושות את זה לפעמים וזה אחרת לגמרי, כי זה אני והיא כשני מבוגרות שמשוחחות,ואילו כשהילדים הקטנים נמצאים אז הכל סביבמ, עם האחרים, הבנים זה לא הולך עובדים עד מאוחר ובאים לאישה ולילדים וזה ברור וטוב.

 

[תשוקת האמיצים]

ההורה כחבר ומחנך

אמא שלי היא החברה כי טובה שלי. אני שומרת על תקשורת פתוחה עם הילדים שלי, גם אמא וגם חברה וזאת בגלל שאני רוצה שיניה להם נוח לדבר איתי על הקשייםש להם והרגשות. פעם נרשמתי לסדנא להנחית הורים, ובמפורש אמרתי לילדים שאני הולכת ללמוד איך להיות אמא טובה יותר...כי גם אמא טועה, שוגה ולא תמיד יודעת איך להגיב. כהורה אני רואה את האחריות שלי לכוון ולהדריך את הילדים שלי לדרך הנכונה. ולא רק הנכונה מבחינתי אלא גם הנכונה מבחינת אופיו של הילד. אם לילדים חשוב שנבלה זמן איכות איתם אז גם להורים שלי זה חשוב שאבלה איתם זמן איכות. לצערי זה מתאפשר רק עם אמי, כי עם אבי המערכת קצת עכורה. שבוע טוב

 

[לוני פוני]

אצלי..

אני רואה בהורות משהו שמשלב את החבר - שניתן לבוא ולשוחח איתו ולהתייעץ לבן מישהו שמדריך ומכוון אבל גם לומד להכיר את הילד ולעזור לו להכיר את עצמו...עד גיל 18 בערך לדעתי הדומיננטיות של ההורים היא משמעותית, אחרי גיל של 18 אני חושבת שחייב להווצר שינוי ביחסים של ההורים שינוי של הורים בוגרים מול בן אדם בוגר (הבן\הבת) כשהמעורבות בחיים שלהם היא כמעט בלתי נשלטת על ידי ההורים אלא יותר באה מהכיוון של הילד. אני חושבת שכדי שישאר קשר טוב בין הורים לבן\ בת שלהם הורים חייבים ללמוד לתת לילדים לעזוב את הבית ואפילו לעודד אותם לעשות את זה כדי לאפשר לעצמם וגם לילדים מרחב מחייה בריא ולהתחיל בחיים עצמאיים משלהם. לגבי החיים הפרטיים שלי: לצערי ההורים שלי הם מאוד קשים , עדיין אינם רואים בי בת בוגרת.. מצפים ממני שאני יעשה את מה שהם רוצים ...וכשהדברים לא נעשים כמו שהם רוצים הם מאיימים בפיצוץ ומלחמות... זמן האיכות שהיה לי עם אימי היה בעיקר כוסות קפה אצלה בבית- חד צדדי (מעולם היא לא הגיעה אלי לשתות קפה) . הקשר שלי עם אמי עד שעזבתי את הבית היה קרוב ברמה בינוינית...כשעזבתי את הבית התחלתי להבין דברים בצורה אחרת ללמוד עליה יותר איזה בן אדם היא ועד כמה אין לנו דברים במשותף, לפעמים אני אפילו מרחמת עליה שהיא כזאת.... היום אני שומרת ממנה "מרחק בטוח" מדברת איתה פעם בשבועיים שלושה, ככה אני מצליחה לשמור על שיחה נעימה בלי כעסים שהיא מביאה מעצמה ומצליחה לעורר בי. עם אבא שלי הקשר מעולם לא היה קרוב חוץ מגיליים צעירים שהיה לי זמן אבהי איתו, בהתעקשות שלי להצטרף אליו....מעבר לזה הוא בן אדם מאוד בוגר שהייתי רוצה קשר יותר קרוב, ...אבל מאיזו שהיא סיבה לא קיים. אולי המצב עוד ישתנה... לשאלה האם אנחנו אמורים לבלות זמן איכות עם הורינו? אני חושבת שזה מאוד אינדיבידואלי, בעיקר תלוי בקשר שנוצר במשך השנים ועד כמה יש כוונות משני הצדדים... וגם מאוד תלוי בהורים עצמם...עד כמה הם פתוחים לשינוי של לקבל את הבן\בת כאדם בוגר ואותה רמת בגרות כמוהם - יש אנשים שככל הנראה זה מאיים עליהם מאיזו שהיא סיבה . ד.

 

[נץ666]

אני מאוד מסכים לסיום

של הפוסט שלך: עד כמה הם פתוחים לשינוי של לקבל את הבן\בת כאדם בוגר ואותה רמת בגרות כמוהם - יש אנשים שככל הנראה זה מאיים עליהם מאיזו שהיא סיבה . האפשרות למערכות יחסים אחרות עם ההורים תלויות בהם לא פחות מאשר בנו, ובראש ובראשונה קבלתנו כבוגרים. כהורה אני יכול לומר לך, שזה לא ממש קל, במיוחד כשיש ילדים אשר מסרבים להתנתק מחבל הטבור או לצאת מתחת לסינור

אינני חבר של ילדיי, כי הם צעירים עדיין. אין זה אומר שאני מתיחס אליהם כמו אל ילדים. הבת שלי משוחחת בקלות רבה יותר עם אמהּ ולא אתי. ממני היא רוצה לקבל תמיכה אבהית חזקה, למרות גילה, ואני מעניק אותה בלי לחשוב פעמיים בכלל. הבן בוגר מאוד, למרות שהוא צעיר, והיחסים אתו אינם חבריים אלא "יחסי כבוד הדדי", כפי שהוא בשלב הזה מגדיר אותם. הוא לא רוצה שאהיה חבר שלו, הוא רוצה שאהיה פרטנר לשיחות אינטלקטואליות, שאהיה מדריך ומנחה, אבל עדיין אין הוא מעוניין בי כחבר.

 

[לורליי43]

לקח לי זמן (והרבה רגשות אשם...)

להבין, שזה שמערכת היחסים שלי עם אמי לא דומה לפנטזיות שלה, היא לא בגללי. ההורים הם המיסדים והבסיס לקשר עם הילדים שלהם, ואם יש בעיה הילד לא אחראי להווצרות שלה, הוא רק יכול לנסות ולתקן את מה שהתקלקל, כשהוא עצמו הופך לבוגר.