לפני ואחרי

GreyWarden

New member
לפני ואחרי

שלום אנשים יקרים, אני בן 33, מאיזור המרכז, בעל מקצוע חופשי. עברתי ניתוח טבעת ביולי 2008, אצל ד"ר אבינוח. מעולם לא כתבתי בפורום הזה, אך כמו רבים אחרים גלשתי בו רבות בתקופת ההתלבטות הגדולה של לפני הניתוח, וגם לא מעט לאחר מכן, כאשר הירידה בוששה מהלגיע :) הפוסט הזה יהיה ארוך. אבל הוא מעניין (אני מקווה) ואני בטוח שחלק מכם הרגישו או מרגישים את מה שהרגשתי. כלומר, למי שתהיה בכלל סבלנות לקרוא אותו. אנא סלחו לי - זה במקום כל ההודעות שלא כתבתי ב-3 שנים האחרונות :) אני רוצה לספר בקצרה את סיפור הירידה שלי - בכך אולי אתן מעט מוטביציה לאלה שעשו ניתוח זה לא מכבר ולא הצליחו לרדת כמצופה, או שירדו קצת ונתקעו או עלו. מאז שאני זוכר את עצמי הייתי שמן. בכתה י"א הגעתי למשקל של כ-145 קילו. בגלל אהבה, עשיתי דיאטת "כסאח" וירדתי עד ל-95 קילו, המשקל הנמוך ביותר בחיי הבוגרים. שמרתי על המשקל הזה כשנתיים, עם עליות קלות. מוזר, אך מכיוון שלא ידעתי אז את מה שאני יודע היום, תמיד חשבתי שמספיק שארד במשקל וכל הבחורות בעולם יקפצו עלי :) (הנתונים הפיזיים שם, אני 192 ס"מ ולא מאד מכוער). כמובן שהן לא קפצו; ביחד עם ההורדה במשקל הייתי צריך לעבור תהליכים מקבילים אחרים, שעברתי בשלב מאוחר יותר. בכל מקרה, זו אחת הסיבות שגלשתי בחזרה והתחלתי להשמין. ידעתי שזה קורה, ולעולם לא אשכח את תחושת הייאוש - ידעתי שאני הולך ומשמין, ידעתי שאני במערבולת אך לא ידעתי לצאת ממנה. כך או כך, לצבא הגתייסתי כשאני שוקל בערך 110 קילו. הייתי בשריון. השתחררתי 140 קילו. בקצרה, מאז המשכתי להשמין עוד ועוד. הגעתי באיזור גיל 28 ל-175 קילו. תבינו - אני אדם שמאד אוהב להיראות טוב ולהתלבש. מהבחינה הזו - כאילו נעלמו לי 10 שנים מהחיים, בהם נראיתי רע, הרגשתי רע, הייתי מוזנח (לא מסופר, לא מגולח, לבוש בבגדים נוראיים)... הבחורות שיצאתי איתם בתקופה הזו היו בחורות שלא באמת רציתי, כמובן (מלבד אחת - תודה לאלוהים על זה, אגב). הייתי שנתיים במערכת יחסים שבכלל לא הייתי צריך להיכנס אליה. אבל התחושה הזו, שאני לא שווה ואני צריך להגיד תודה למיש שבכלל שמה עלי, ליוותה אותי כל אותה תקופה. לאדם עם אגו כמו שלי - זו בעיה :). התחושה שאני מבלה את כל שנות ה-20 שלי לבוש בבגדים מכוערים, שלא מתאימים לי או לאף אחד אחר, ועושה קניות בכל מיני חנויות קטנות לאנשים שמנים (היום יש יותר מבחר ממה שהיה לפני 10 שנים), שמביאים את הבגדים הכי מכוערים שיש, ואני כולי מזיע, מחליף בגדים שלא מתאימים לי, למוכר כבר אין סבלנות אלי ואנשים שנכנסים לחנות מסתכלים עלי ברחמים... לא אשכח אותה לעולם. במקביל, אגב, סיימתי לימודים. השגתי התמחות. השגתי עבודה טובה, לאחר מכן. העריכו אותי. אבל תמיד הייתה לי ההרגשה, שהכל היה הולך כל כך יותר בקלות אם לא הייתי כל כך שמן... אני יודע שזה הפריע לאנשים בראיונות. נקודת השבר הייתה דווקא בריאותית. מתישהו בשנת 2007 התחלתי להתנשף. בהליכה - סתם הליכה. רצתי, כמובן לכל הרופאים. עשו לי בדיקות שקשורות ללב ואת כל הבדיקות האחרות שעושים במצב כזה. אף אחד לא מצא בעיה נקודתית, אבל אני - מתנשף בהליכה פשוטה (אפילו לא בעליה) של 100 מטר. החלטתי שדי. דודתי עשתה ניתוח אצל אבינוח 6 שנים לפני כן. ההצלחה אצלה הייתה מעורבת - היא הורידה משהו כמו 50% מהמשקל העודף - עלתה קצת, ירדה קצת... היא הייתה מאד פתוחה עם כולם לגבי הניתוח שלה. אני זוכר שהורי דיברו עליה מאחורי הגב, על זה שהיא בולסת בארוחות משפחיתיות ומקיאה. אבל היא עשתה את זה, 6 שנים לפני. וישבה לי על הראש לעשות את זה גם. כולם היו נגד. הורי, חברתי דאז... אבל אני הרגשתי שזה הקש האחרון. אם זה לא קורה, אפסה התקווה. תבינו, הייתי 175 קילו. לאחר התלבטות ארוכה מאד (וגם גלישה מאד ארוכה בפורום הזה, תוך חיפוש אובססיבי אחר סיפורי הצלחה) של כמעט שנתיים, החלטתי לעשות מעשה. עברתי את הניתוח ביולי שנת 2008. לא סיפרתי לחברי ולא סיפרתי בעבודה. עד היום, הורי יודעים ואולי כמה קרובי משפחה. זהו. אז הגיע המשבר. לא ירדתי במשקל. לא ירדתי במשקל! הירידה הראשונית שלי ("השוונג" המפורסם של אחרי הניתוח) הייתה 5 קילו. 5 קילו! אח"כ עליתי אותם, אגב. המצב הזה נמשך כמעט שנה. כל מי שידע שעברתי את הניתוח הסתכל עלי במבטי תוכחה (הורי) ובמבטים מרחמים (כל השאר). לא יודע למה לא סגרתי כמעט בשנה הזאת, אבל לא סגרתי. לאחר חלוף השנה התחלתי לסגור. עוד, ועוד, ועוד. הסגירה האחרונה הייתה לפני שנה וחצי. אני סגור היום על 7 ורבע (טבעת שוודית). אז - באמת התחלתי לרדת. חשוב שתבינו, בסגירה הזאת לא נכנס כלום. ושאני אומר כלום - הכוונה לכלום. לא פיצוחים. לא שוקולד. לא במבה. לא גלידה. גם לא מים. לאחר כמה חודשים של ניסוי וטעיה, הבנתי את המכניזם שלי. אני יכול לשתות פעם ביום (אני באמת שותה 2 2.5 ליטר בפעם הזו) ומייד לאחר שאני שותה, אני יכול לאכול. די מה שבא לי, כל עוד אני לא מתחיל בלחם או פסטה. אגב, או שלא נכנס. נו, אם לא אז לא :) בקיצור, הבנתם, נכנסתי לשגרה. עובדים, רצים, חיים, חוזרים הביתה, שותים, אוכלים משהו. לפעמים בערב, לפעמים בצהריים. לא אשתף אתכם בכל מה שעבר באמצע (תאמינו לי, עבר המון המון, ואולי זה אמור לעניין אתכם יותר מהסיפור האישי שלי בכללותו - אבל מי שרוצה - שישאל). מספיק אם אומר בקצרה, שהתהליך לא היה רציף. ירדתי. נעצרתי. ירדתי. נעצרתי. הייתי שנה בחדר כושר (אשכרה הלכתי). נעצרתי. וכן הלאה. אני גם לא אשתף אתכם בשמחה שלי, שקניתי את הג'ינס הראשון שלי מעולם בקסטרו. את חולצות המותגים הראשונות שעלו עלי. את ג'ינס הדיזל הראשון שקניתי. את התקופה בה החצנתי את ההופעה שלי, כי רציתי לבלוט - איך התחלתי ללכת עם מגבעת. תכשיטים. ז'קטים מיוחדים. כל מיני כאלה. כך או כך, אני שוקל היום 115 קילו. אני נראה כמו בנאדם נורמלי, אם כי שמנמן. בחורות מסתכלות עלי שאני נכנס למקומות, מתחילות איתי, מחפשות את קרבתי (לא קרה מאז שהייתי בן 17). פיתחתי במקביל את כישורי התקשורת שלי עם העולם (שמעולם לא היו רעים. רק שהיום - הם פשוט יותר טובים). פרחתי, נפתחתי. אני פורח היום. ממש עכשיו יש עלי דבורה :) יש לי עוד כל כך הרבה לכתוב לכם על התהליך בדרך, ממש המון. כל כך הרבה שאלות לענות עליהם וכל כך הרבה רצון לעשות את זה :) אבל הפוסט הזה ארוך מדי וגם ככה לא ממוקד... אז אפשר לקרוא לו - סיפור המסגרת שלי. אני מעלה תמונות של לפני ואחרי. אגב, יש עוד הרבה עבודה. היעד הבא שלי הוא 105 קילו. אח"כ מאה. נעצור ב-95. כמו שכולם אומרים - נהייתי סופר כוסית. מתלבש, מתפנפן, הולך עם תכשיטים, שעונים, מותגים... נהייתי מפונק. אני מתעסק בזה הרבה יותר מדי, אבל נו. יש חוסרים להשלים :) לסיכום. התחלתי 175 (אולי יותר). היום 115. מצורפות תמונות. אני אוהב את כולכם ושיהיה בהצלחה. למי שתהיה סבלנות לקרוא את כל זה, ולמי שירצה לדעת מה עבר עלי בדרך - אני אענה על הכל. וגם אם לא, זה הרגיש אחלה לכתוב את זה. וורדן
 

GreyWarden

New member
אולי הייתי צריך לקרוא לזה "סיפור ההצלחה שלי"

עכשיו, אחרי שקראתי את הפוסט הטרחני שלי, אולי זה שם יותר מתאים. :)
 

שבות1

New member
וואו הצלחת לרגש

קראתי הכל, וזה כיף לקרא דוקא על הצלחות שבאות מאוחר יותר עם קשיים בדרך, זה יותר מעודד מאלה שמצליחים לעשות את זה בדרך מטואורית, למרות שגם להם מגיע שאפו. המון הצלחה בהמשך, ונשמח שתעדכן שוב
 

קוביd1

New member
ריגשת אותי עד כדי דמעות

סיפור מדהים של הקורת אותך כל השנים והתמונות גם מעידות על כך ,אני בהלם... אתה נראה מצויין ,115 ק"ג בגובה שלך מתאים . טוב שכתבת את זה ,שמי שנכנס לפורום יוכל לראות את השינוי החיצוני ובטוח את השינוי הפנימי שחל בך. אתה בחור צעיר תשמור על ההשגים ,ומקווה בשבילך שכל הדרכים יפתחו בעקבות השינוי שעשית בהצלחה קובי
 

GreyWarden

New member
לשם הנוחות אני מוסיף כאן את התמונה של "אחרי"

אני םפשוט חדש בפורום, אין לי מושג איך זה עובד. הסליחה עם המנהלים על השיטפון.
 

שמחה37

New member
איך אמרת מרגול

התעלפתי עליך
כ"כ אמיתי, כ"כ נכון, עם כל מה שקורה בדרך, בטוטאל אני קוראת לזה שינויים של שמחה
לעבור את כל האתגרים בדרך, להאמין בעצמך להכיר את עצמך מחדש מרגש עד דמעות אתה נראה נפלא, אני מאחלת לך להמשיך להנות ממה שיש מגיע לך אתה עובד קשה על זה
גדול ממני כבוד וגאווה שמחה,
 
כל הכבוד! השינוי מדהים!

אני רק אחרי שבועיים מהניתוח והדרך הארוכה עוד לפני אני מודה לך על הפוסט שמאוד מעניין בהצלחה בהמשך הדרך
 

שרה16

New member
כל הכבוד ,אבל...

המכניזם הזה שאתה מספר עליו מאד מאד מאד לא בריא!!!! לא שותים פעם אחת ביום ואוכלים פעם. הגוף היא מכונה שיש בה כלי דם ושרירים ובמיוחד יש בה מח ולב. את הגוף הזה צריך להזין. צריך לשמור על הכליות (לשתות לאורך היום) צריך לאכול את כל אבות המזון (מה אומרים הרופאים על בדיקות הדם שלך).מינרליים ,שומנים מלחים וסוכרים.. אני הייתי ממליצה לך, (אחרי שאתה כבר פרח) לפתוח רבע ולהתחיל לשתות ולאכול כל כמה שעות. זאת דעתי.
 

WiKi

New member
הבעיה העיקרית עם שתיה כזו...

שהגוף לא מצליח לקלוט כ"כ הרבה מים בבת אחת, העודפים יצאו בשתן ולא ייספגו. את השתיה צריך לשתות בכל שעות היום ולא בבת אחת. הכליות מגיעות למצוקה ממחסור במים ואז מקבלות בבת אחת עודף מים לפנות. זה לא בריא. מה עושים בימים שבהם אין את הזמן הזה לשבת ולאכול בדיוק בערב כשהטבעת רפויה? צמים כל היום? בנוסף, לפי התמונה, יש לך עודפי עור, קח בחשבון שחלק מהמשקל שאתה סוחב עלייך זה עודפי עור שניתן להסיר בפלסטיקה והייתי מציעה לך להתעניין בנושא. זה גם יקרב אותך למשקל היעד וגם יחטב אותך בצורה מדהימה.
 

GreyWarden

New member
לא ציינתי, אבל

בדיקות הדם שלי תקינות. אני גם נוטל ויטמינים. יותר מהכל - אני פשוט מרגיש טוב - וזה לאחר תקופה בת כמה שנים שבה הייתי מאד שמן, שהרגשתי חרא, למרות כמות הויטמינים שטחנתי (טוב, בין יתר הדברים...). אין מה לעשות, אין סיכוי שהייתי מצליח להוריד במשקל בצורה כזו בלי לסבול קצת בדרך, מה גם שכמו לכל דבר - פשוט מתרגלים. אנשים סבלו יותר ממני במהלך ההסטוריה האנושית, וזה בלי חולצות של טומי הילפיגר כבונוס :) אגבף קראתי פעם באחד הפוסטים של רוייקו על סגירה "פסיכית" כזו שהייתה לו. זה לא מצב שאמור להימשך הרבה זמן, אבל ככה הוא עכשיו. אגב, אני לא ממליץ על שום דבר ממה שאני עושה לאף אחד, כמובן, לטוב ולרע. קראתי כאן מספיק בשביל להבין שתהליכים האלה הם אינדיבידואליים לחלוטין. לגבי עניין העודפים - גם הזמן לזה יגיע (צריך לזכור שעכשיו אני פשוט עדיין שמן - הBMI שלי הוא 31 (אחח, כמה אני רוצה שלא תהיה המילה OBIESE בבדיקת ה-BMI הבאה שלי), והטאיירים שלי במקומם בצדק). נגיע למשקל יעד נורמלי, באיזור 95 ק"ג, וזו אחת האופציות שתישקלנה. וורדן
 

אופירA

New member
מנהל
נכון שתהליכים הם אינדיבידואלים מאוד

בכל אופן, לגבי שתייה רצופה פעם אחת ביום - כדאי מאוד להתייעץ עם בעלי מקצוע (אורולוג, רופא משפחה), עד כמה זה מסוכן. כי בגיל 33 עדיין לא משלמים במזומן. לוקחים בהקפה. אז צריכים לדעת אם לא גורמים לגוף נזקים מצטברים, שבגיל 39 מתחילים לשלם אותם במזומן, ואז זה כבר יהיה מאוחר מידי להגיד "טעיתי". אנשים בני 33 צריכים לדעת שהם כבר לא בני 18, הגם שהם עדיין לא בני 40. אבל עוד מעט הם יהיו בני 40, ואח"כ בני 50, ו-60. וכמו כל דבר בחיים, כדי להתכונן לבא בתור, צריך להיות מוכן מראש. הכן רכבך לחורף. חוץ מזה, תחשוב אם כל החיים תוכל לחיות באורח חיים כזה. ואם ברור לך שלא, אז צריך ללמוד לאט לאט בתהליך איטי להתרגל לאורח חיים שאתה כן יכול לחיות איתו כל החיים. כי התהליך לוקח זמן. ואם לא מתחילים אותו עכשיו, לא יהיה מספיק זמן.
 

WiKi

New member
ידידי, הייתי בסגירות שלך וגבוהות יותר

לא "פשוט מתרגלים", אני יודעת טוב מאוד מה זה לחיות כשעד 22:00 אתה מקיא מים וכלום לא עובר, אני יודעת מה זה מלחמה של 3 שעות להכניס תה רותח ולהקיא אותו עד שהמעבר נפתח ואז לשבת עוד שעתיים כדי לדחוף במבה ופתית. הגוף לא יכול לסבול סגירות כאלה לאורך זמן ואחרי שחשבתי על זה, אני מפקפקת בתיאור המצב שלך. איך אתה לוקח ויטמינים אם אתה לא יכול לשתות אפילו כל היום? מה קורה כשאתה צריך לקחת אנטיביוטיקה? איך אתה יוצא לטיול ליום שלם ומסתובב יום שלם בשמש בלי להגיע למיון מיובש? לפי דעתי: או שאתה לא באמת צם לאורך כל היום, יכול להיות שאתה מצליח להבליח תה או משהו מדי פעם. או שאתה סגור ככה תקופה מסוימת ולא שנתיים וחצי (אני סחבתי ככה כמה חודשים און אנד אוף). או שבדיקות הדם שלך הן כלליות מדי, עשית תפקודי כליות? מ BMI 30 מנתחים כבר פלסטיקה ויש מקרים של 32 שנותחו. זה לא הולך לפי מספרים יבשים, אתה צריך ללכת לפגישת ייעוץ אצל כירורג מומחה (דר' פרידמן או דר' מייליק) ורק הם יוכלו להגיד לך אם וכמה יש לך עוד לרדת או אם הזמן שלך הגיע.
 

GreyWarden

New member
טוב, חשוב שאפרט טיפה לעומק לעניין ההרגלים

ככה: אני יכול להחליט מתי אני רוצה לשתות במהלך היום. לרוב פעם אחת, אם רוצים - אפשר פעמיים (לרוב צהריים וערב). במועדים האלה אני נוטל תרופות או עושה כל סידור אחר שצריך. אין מה לעשות, לזה צריך להתרגל. בעניין המאבק שעתיים להכניס משהו וכו' - אני לא התנסיתי בזה, אין בזה צורך. אני לא מוצא את עצמי נאבק כדי לשתות או לאכול. אני די מפונק, אני לא חושב שהייתי יכול להתמודד עם מלחמות עולם כמו שאתם מתארים פה :) אני יודע שיש לי את המועד שלי בו אני שותה (ומעולם לא קרה לי שרציתי והנוזלים לא עברו) ולאחר מכן אני יכול לאכול. מה שאין - זה כוס מים באמצע בין המועדים, או סנדביץ', או במבה, או שוקולד או קפה תה, מיץ וכל אלה. יש שני זמנים קבועים ביום לאכול ולשתות (בד"כ אני אוכל רק באחד מהם). לפני שהבנתי את זה הייתי באמת מקיא. אחרי שהבנתי את זה - אוכלים ושותים במועדים האלה וזהו :). אגב, חשוב לציין שאם רוצים לשתות בין המועדים שציינתי - גם זה אפשרי. אבל בשביל זה צריך להתאמץ. לאכול פשוט אי אפשר. עוד משהו: אני יודע מה אני יכול לעשות בפתיחות קצר יותר "קלות" - להיות במצב סטטי. זה יהיה מקובל ומצויין אחרי שארד מספיק במשקל. לעניין פלסטיקאי - רעיון. איישם. וורדן
 

GreyWarden

New member
תשובה

אני יודע שאני יכול לשתות מ-13:30 ואילך. לאחר הפעם הראשונה, אני יכול לשתות שוב לאחר כ-7 שעות. לפני שעה זו מים יירדו בקושי ורק במאמץ.
 

WiKi

New member
יש לך רעיון למה זה מתנהג ככה?

זה נשמע לי קצת פסיכוסומטי.
 

GreyWarden

New member
זה נראה לי קונסיסטנטי

עם מה שאנשים מספרים - הטבעת נפתחת באיזור הצהריים - זה מה שקורה גם אצלי. כמו שיגידו הרבה בפורום, אין מה לרדת לחקר הקריזות של טבי (כפי שאני קורא לה ביני לביני), אלא פשוט להבין אם זה עובד לך או לא :) ומצדי - שיהיה פסיכוסומטי.
 
אתה יודע מה יקרה לך אם חס וחס וחלילה תצטרך

לפתוח את הטבעת, להסיר אותה או שהיא תחליק, ושוב חס וחלילה וחס ושלום??? לי זה קרה, ואם הייתי צמה כמוך בימי הטבעת הראשונה,הייתי מעלה 3 קילו בשבוע בלי בעיה בתקופה הזאת של בין המצרים. ועכשיו, כשאני בסגירה ראשונה של הניתוח השני ואוכלת ה-מ-ו-ן ואין לי בכלל הגבלה ועליתי אולי קילו. אולי. ולמה? כי לא צמתי קודם. נקודה. בכל דיאטות הכסאח הקודמות של חיי (ומה שאתה עושה זה סופר דיאטת כאסח) עליתי המון ברגע שפתחתי את הפה והפסקתי לרעוב.
 

ליבי3617

New member
זה נראה לי הזוי

אמנם אני לא מנותחת טבעת אבל יצרת מצב בלתי אפשרי. ושלא תגיד לי שכל מנותחי הטבעת ככה.. לא לשתות עד הצהריים זה ממש נוראי. לא יכולה אפילו להתחיל לדמיין את זה. אורח החיים שלך בלתי אפשרי ומה שיקרה הוא שברגע שתתחיל קצת לאכול הגוף לא ייתן לך להפסיק וחבל.
 

WiKi

New member
יש הבדל בין נפתחת לאוכל לנפתחת לשתיה

גם לי יש בקרים קשים, שבלי שתיה חמה קודם, מים לא יעברו ועל אוכל אין מה לדבר עד הצהריים. אבל... זה לא קורה כל יום. שתיה חמה עוברת ואחריה גם מים. איך אפשר לעבור שליש יום, מהבוקר, בלי לשתות כלום? הפה שלך לא יבש וג'יפה?
 
למעלה