לעבור לגור איתו...
שלום! הסיפור שלי הולך ככה - חבר שלי קיבל עבודה באילת - הוא כבר נמצא שם שנה וחוזר מדי פעם בסופשים, ומכיוון שאני סטודנטית נבצר ממני לעבור לגור איתו השנה, אבל בסוף השנה הנוכחית אני עתידה לסיים את לימודי ואז.... ניצבת בפני הדילמה האמתית... לעבור לגור איתו באילת? או להמשיך ולהתגעגע ולמות מכאב כל פעם שהוא עוזב.... המעבר לאילת יהייה זמני שנה, מקסימום שנתיים (זה הזמן עד שהוא יסיים את תפקידו שם). אבל אני מפחדת. לו יש עבודה, הוא מסודר, אבל מה יהייה איתי??? אני מפחדת "להרקב" כל היום בבית, בלי עבודה נורמלית. אני לא טיפוס קל, לא כל עבודה מתאימה לי (ביחוד לא סוג העבודות הפופולריות באילת - מלצרות, חדרנים, פקידי קבלה וכו' וכו' וכו'..) ובייחוד עכשיו, כשיש לי כבר תואר ביד, אפשרויות התעסוקה שלי גדולות הרבה יותר במרכז... מה הסיכוי שלי עם תואר ראשון בכלכלה למצוא עבודה בהתאם באילת??? האם אני עתידה למצוא עצמי בשנתיים הקרובות עובדת בתור מזכירה משועממת??? נכנסתי לאתרי "דרושים" ולא מצאתי אפילו לא עבודה אחת שמתאימה לי (לעומת רבות אחרות שהיו במרכז), אז מה עושים?? מה אתם הייתם עושים במקומי?? האם הייתם זורמים, ומסתדרים כבר עם מה שיש , העיקר להיות עם האהבה הכי גדולה של חייכם?? או ממשיכים להיות רחוקים ולמות כל פעם מחדש מהגעגועים?? חשוב לי מאוד להדגיש, שאנחנו 3 וחצי שנים ביחד, שלוש וחצי שנים שבמהלכן בגלל סיבות שונות, היינו מתראים רק בסופי שבוע ולעיתים גם זה לא. ואם אני אחליט לא לעבור זה אומר שאנחנו נהייה בין 5 ל-6 שנים במצב הזה,והמחשבה על כך מטריפה אותי. אני כל כך אוהבת אותו ,אנחנו מדברים כבר על חתונה, והמרחק הזה ביננו כבר גומר אותי, אני מרגישה שאני לא יכולה יותר...3 שנים להיות ככה זה יותר מדי ,אז עוד שנתיים???????? אוף אני לא יודעת מה לעשות!! להשאר כאן - למות מגעגועים אך למצוא עבודה שאני אוהב ותתאים לי, או לעבור לשם - למות מאיזושהי עבודה משמימה אך להיות עם האהבה הכי גדולה של החיים שלי?? אני טיפוס "כבד" , אני יודעת, אבל אם אני אסבול באילת בגלל שאני לא אמצא עבודה הולמת זה יהרוס הכל, יכול גם להרוס את מערכת היחסים ביננו. והבעיה היא שזה דבר שאי אפשר לדעת מראש. צריך קודם לעבור לגור שם, לחתום חוזה לשנה, ואז להתחיל לחפש עבודה, ואם אני לא אמצא עבודה מתאימה , זה אומר לשים במשך שנתיים את החיים שלי "בהולד" - לא לצבור נסיון בתחום, ואז זה עלול לפגוע באפשרויות התעסוקה שלי בעתיד... כן אני יודעת, אני חושבת יותר מדי, ככה אני.. אז לסיום - אז מה אתם אומרים???
שלום! הסיפור שלי הולך ככה - חבר שלי קיבל עבודה באילת - הוא כבר נמצא שם שנה וחוזר מדי פעם בסופשים, ומכיוון שאני סטודנטית נבצר ממני לעבור לגור איתו השנה, אבל בסוף השנה הנוכחית אני עתידה לסיים את לימודי ואז.... ניצבת בפני הדילמה האמתית... לעבור לגור איתו באילת? או להמשיך ולהתגעגע ולמות מכאב כל פעם שהוא עוזב.... המעבר לאילת יהייה זמני שנה, מקסימום שנתיים (זה הזמן עד שהוא יסיים את תפקידו שם). אבל אני מפחדת. לו יש עבודה, הוא מסודר, אבל מה יהייה איתי??? אני מפחדת "להרקב" כל היום בבית, בלי עבודה נורמלית. אני לא טיפוס קל, לא כל עבודה מתאימה לי (ביחוד לא סוג העבודות הפופולריות באילת - מלצרות, חדרנים, פקידי קבלה וכו' וכו' וכו'..) ובייחוד עכשיו, כשיש לי כבר תואר ביד, אפשרויות התעסוקה שלי גדולות הרבה יותר במרכז... מה הסיכוי שלי עם תואר ראשון בכלכלה למצוא עבודה בהתאם באילת??? האם אני עתידה למצוא עצמי בשנתיים הקרובות עובדת בתור מזכירה משועממת??? נכנסתי לאתרי "דרושים" ולא מצאתי אפילו לא עבודה אחת שמתאימה לי (לעומת רבות אחרות שהיו במרכז), אז מה עושים?? מה אתם הייתם עושים במקומי?? האם הייתם זורמים, ומסתדרים כבר עם מה שיש , העיקר להיות עם האהבה הכי גדולה של חייכם?? או ממשיכים להיות רחוקים ולמות כל פעם מחדש מהגעגועים?? חשוב לי מאוד להדגיש, שאנחנו 3 וחצי שנים ביחד, שלוש וחצי שנים שבמהלכן בגלל סיבות שונות, היינו מתראים רק בסופי שבוע ולעיתים גם זה לא. ואם אני אחליט לא לעבור זה אומר שאנחנו נהייה בין 5 ל-6 שנים במצב הזה,והמחשבה על כך מטריפה אותי. אני כל כך אוהבת אותו ,אנחנו מדברים כבר על חתונה, והמרחק הזה ביננו כבר גומר אותי, אני מרגישה שאני לא יכולה יותר...3 שנים להיות ככה זה יותר מדי ,אז עוד שנתיים???????? אוף אני לא יודעת מה לעשות!! להשאר כאן - למות מגעגועים אך למצוא עבודה שאני אוהב ותתאים לי, או לעבור לשם - למות מאיזושהי עבודה משמימה אך להיות עם האהבה הכי גדולה של החיים שלי?? אני טיפוס "כבד" , אני יודעת, אבל אם אני אסבול באילת בגלל שאני לא אמצא עבודה הולמת זה יהרוס הכל, יכול גם להרוס את מערכת היחסים ביננו. והבעיה היא שזה דבר שאי אפשר לדעת מראש. צריך קודם לעבור לגור שם, לחתום חוזה לשנה, ואז להתחיל לחפש עבודה, ואם אני לא אמצא עבודה מתאימה , זה אומר לשים במשך שנתיים את החיים שלי "בהולד" - לא לצבור נסיון בתחום, ואז זה עלול לפגוע באפשרויות התעסוקה שלי בעתיד... כן אני יודעת, אני חושבת יותר מדי, ככה אני.. אז לסיום - אז מה אתם אומרים???