חלק ב'
- לפעמים ישנם מצבים שבהם האדם הדתי נתקל בסתירות לדת הנובעות מהסביבה הפיזית. למשל: רב מסויים מבטיח ואין זה מתקיים; התורה אומרת "אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעיתם" ולמרות קיום המצוות יש בצורת; שבעה מיליון יהודים נרצחים בשואה, חרדים מתנהגים בצורה גועלית ונוגדת לדת, חרקים לא נוצרים מפירות, גיל העולם נקבע למעלה מ5773 שנים וכן הלאה. סתירות כאלו יכולות להשפיע על הקטיגוריות הגבוהות יותר, אבל לא בהכרח. האדם הדתי בדר"כ מוצא אינספור דרכים לתרץ קושיות אלו: גזירה נגזרה והרב לא יכל לבטל את הגזירה; הקב"ה מנסה את עם ישראל בדרכים שונות; בנ"י חטאו; האיש אחד יחטא וגו' - וכן הלאה. משל למה הדבר דומה? לאותו משוגע שאושפז במחלקה פסיכיאטרית בגין הצהרתו שהוא גוויה. כל מאמצי רופאיו להסביר לו שהוא עדיין חי עלו בתוהו. בא איזה פסיכיאטר מפורסם ושאל אותו, "תגיד, אם אדקור גוויה בסיכה, הגוויה תשתות דם?" ענה הלה, "לא! כמובן שלא!" לקח הפסיכיאטר סיכה ודקר את המטופל באצבעו, והנה, לפתע, דם התחיל לצאת! אמר המטופל, "וואלה! לא ידעתי! התברר לי שגוויות שותתות דם!" שערי תירוצים לא ננעלו, ותמיד ניתן לתת אינטרפרטציה שונה למאורעות בשטח. אך, כמובן, ויתכן שקושיות אלו יערערו את הבטחון שיש לאדם באמונות הדתיות שלו, כלומר ביחס לקטיגוריות עליונות יותר. - לפעמים אדם מוצא את עצמו מתנהג בצורה הסותרת את הדת. אולי הוא מחלל שבת, ופתאום מתברר לו שהשמים לא נפלו. הוא טועם איזה מאכל לא כשר, ואלוהים לא קוטל אותו על המקום, וכן הלאה. שוב, במצבים אלו יתכן שהוא ימשיך להאמין ולתת אינטרפרטציה דתית להתנהגותו, אבל ברגע שהוא התנהג כך, הסיכוי שזה ישפיע עליו לעזוב את הדת עולה קמעא. - האדם הדתי מאמין שיש הרבה דברים שהוא פשוט לא מסוגל לעשות. כשהייתי דתי, האמנתי שאינני מסוגל לאכול שרימפס או לשכב עם גויה. לא היית לי אפילו הו"א שהדבר אפשרי לגביי. באותו הזמן, דברים כגון אלו לא היו בתחום היכולת שלי. לפעמים קורה משהו מענין והאדם הדתי שואל את עצמו, אולי בהשפעת מישהו אחר, "אולי לא? אולי בעצם אני מסוגל לעשות זאת?" והוא מנסה לעבור עבירה. פתאום הוא מגלה שבעצם הוא כן מסוגל לעשות זאת, וזה משפיע על שאר הקטיגוריות הנמוכות יותר - התנהגותו תשנתה, ויתכן שאף הסביבה הפיזית שלו תשנתה. יתכן שהוא יעבור לקהילה אחרת בה יהיה מותר לו להתנהג בצורה זו, יתכן שיקצוץ את זקנו קמעא, וכן הלאה. הנסיון המעשי מוכיח לו שאכן הוא מסוגל לכך והוא משתנה. - לעיתים השינוי קורה ברמת האמונות והערכים, וכך זה היה אצלי. לפעמים האדם הדתי שומע שאלה הסותרת את אמונותיו, ואין לו מה לענות. הוא חושב על כך, ומנסה לשווא למצוא תשובה. הדבר מציק לו, וכנסיון למצוא תשובה הוא קורא הרבה ספרים ומתברר לו שקיימות עוד שאלות רבות הפורכות את כל מה שהוא האמין ודגל בו כל חייו. אמונתו מתערערת, המשמעות שהוא נתן לדברים שסביבו משתנת (כפי שכתבת), והדבר משפיע על שאר כל הקטיגוריות הנמוכות יותר. או, לעיתים, הוא נוכח לדעת שהדת סותרת את אחד מערכיו החשובים ביותר. גם זה קרה לי - "חופש" "יחודיות" ו"יושר" הם ערכים חשובים מאד בעייניי, אינני יודע למה, והדת עמדה בניגוד להם. לא שחפשתי פורקן - האמנתי שקיום המצוות זהו החופש האמיתי - אבל בשלב מסויים בו הגעתי להכרה עצמית הבנתי שהדת עומדת בניגוד לאגו הבריא שלי (לפחות בתפיסה החב"דית). בחב"ד חינכו אותנו לכך שהעיקר הוא "ביטול היש" ביטול האגו להקב"ה, וזה ש"איך" (אני באידיש) זה "איכס". כל מטרת קיומי ויעודי עלי אדמות היא לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, כך שבעצם "אני" לא נחשב. אני בסה"כ בורג במערכת, ותפקידי, כחייל בצבאות השם, לבצע את רצונו של אלוהים. דבר זה עמד בניגוד גמור לאחד מהערכים המרכזיים שלי. בנוסף לכך, מנטליות העדר שכה מצוייה בציבור החרדי, אף היא התנגשה עם תחושת היחודיות החשובה לי. כולם סביבי התלבשו באותה צורה, חשבו באותה צורה, הצביעו עבור אותה המפלגה, האמינו באותם דברים, כו' - בקיצור, כולם היו זהים, ללא יחודיות ואינדיבידואליות. וגם, כיון שאני דוגל ביושר, בפרט ביושר פנימי, לא יכולתי לחיות עם שקרים וסתירות רבות הן פנימיות, הן בחברה שסביבי, והן בדת עצמה. הדבר פשוט נגד ערכים נעלים יותר. ברגע שחל שינוי באמונות והערכים של האדם, זה משנה את שאר כל הקטיגוריות שמתחתיו: מה שהוא חושב שמותר לו משתנה, מה שהוא מאמין ביכולתו משתנה, התנהגותו משתנה, וכתוצאה מכך סביבתו משתנה. - רוב השינויים אצל ה"יוצאים בשאלה" קורים ברמות אלו, אבל ישנם מצבים בהם השינוי מתחיל מהזהות שלהם. משהו קורה, ולפתע הם אינם רואים את עצמם כחלק מהחברה החרדית. יתכן שמשהו מהקטגוריות הנמכות יותר משפיע עליהם - למשל, אולי אחד מהוריהם התעלל בהם מינית, וניפץ להם את כל האשליות שהיו להם בקשר לציבור החרדי. דבר זה יכול להוליך את האדם להבין שבעצם "אני לא חלק מהם", והזהות שלו משתנה. או שהוא חושב ש"זה לא מתאים לי". או ש"אינני יכול להיות חלק מקהילה העושה X או המאמינה ב-Y". ברגע שזה קורה, שאר כל הקטגוריות משתנות - האמונות והערכים שלו משתנים בהתאם, ההתנהגות שלו, וכן הלאה. - ויש לפעמים שזה קורה עוד ברמה גבוהה יותר, בה הדתי לפתע מבין ש"לעשות לו ית' דירה בתחתונים" זה לא היעוד שלו, וגם לא לימוד אינסופי של דברים לא רלוונטים לחלוטין. יתכן שהוא מבין שהיעוד שלו בחיים, אם קיים דבר שכזה, איננו מוכתב מגבוה אלא זהו דבר שהוא מפתח לעצמו. הוא עושה שינוי ביחס למטרתו בחיים, ומשם הדרך סלולה לשינוי בשאר כל התחומים. כמובן שלא כיסתי את כל הסיבות ליציאה בשאלה, אבל היה סמוך ובטוח שכל סיבה שתמצא, תמיד תיפול באחת מהקטיגוריות דלעיל. זהו, בקצרה, התשובה הארוכה. האם תשובה זו ענתה על שאלתך?