לנועם מיאלה

[yala85]

לנועם מיאלה

נועם שלום, אני שמחה לראות הודעות שמחות עד כדי כך שאני מתביישת להגיד שאני עצובה. אני לפעמים מתגברת על זה ולפעמים לא. אני אחרי הפסקה של כמה חודשים כי הרופא רצה ואני צריכה לחזור לזה ואני אוגרת כוחות נפש לזה. זה בגלל הבעיה בסרום שמצאו לי. תודה.

 

[נועם@בת]

זה הסיפור של הפורום שלנו יאלה

שמחה ועצב מהולים זה בזה. כשיש הודעות שמחות, כולנו שמחות, אבל לכולנו נצבט הלב, כי כל אחת רוצה שההודעה השמחה תהיה שלה. ואם נדמה שאנחנו גיבורות, זה רק בגלל שאנחנו לא מעזות להתפרק לגמרי, אז חייבות להיות חזקות. ובדיוק כמוך, לפעמים מתגברות ולפעמים לא. אם הכריות שלנו היו יכולות לדבר, הן כבר היו מספרות על כל הדמעות ששפכנו. על כל הבכיות שבכינו. על היאוש שמלא אותנו. אבל איכשהו אחרי הסערה, השמים מתבהרים ואנחנו קמות וממשיכות לחתור, כי כרגע אין לנו ברירה. אם נשאר מאחור- לא נגיע לכלום. פשוט תשנני לעצמך שבסוף זה יצליח. ותינוק קטן שיקרא לך אמא יהיה פיצוי על הכל.

נועם

 

[innes]

אם נשאר מאחור - לא נגיע לכלום

ככה צריך לשנן כל היום. וגם למי שהזמן הוא פקטור יקר, (ולמי לא בעצם) שמעתי פעם מכוהנת הדיאטות אילנה רז - מה שאת/ה יכול/ה לעשות היום, אולי לא תוכל כבר מחר.