זה הסיפור של הפורום שלנו יאלה
שמחה ועצב מהולים זה בזה. כשיש הודעות שמחות, כולנו שמחות, אבל לכולנו נצבט הלב, כי כל אחת רוצה שההודעה השמחה תהיה שלה. ואם נדמה שאנחנו גיבורות, זה רק בגלל שאנחנו לא מעזות להתפרק לגמרי, אז חייבות להיות חזקות. ובדיוק כמוך, לפעמים מתגברות ולפעמים לא. אם הכריות שלנו היו יכולות לדבר, הן כבר היו מספרות על כל הדמעות ששפכנו. על כל הבכיות שבכינו. על היאוש שמלא אותנו. אבל איכשהו אחרי הסערה, השמים מתבהרים ואנחנו קמות וממשיכות לחתור, כי כרגע אין לנו ברירה. אם נשאר מאחור- לא נגיע לכלום. פשוט תשנני לעצמך שבסוף זה יצליח. ותינוק קטן שיקרא לך אמא יהיה פיצוי על הכל.
נועם