עץ התפוחים הקסום - אגדה צרפתית
עץ התפוחים הקסום לפני הרבה שנים, אי שם בצרפת, חיה אישה זקנה ולה עץ תפוחים. התפוחים שגדלו על העץ היו מושלמים , הם היו , קרוב לוודאי, התפוחים הכי טעימים, והכי יפים, בכל צרפת. אנשים שעברו ליד עץ התפוחים, לא הצליחו להתאפק, וקטפו תפוחים מהעץ. סבל ( זה סיפור צרפתי, אז לאיית את שמה בשני סגול בבקשה,) סבל הרגישה מאוד מתוסכלת מכך, "לו רק היו מבקשים, הייתי שמחה לחלוק בהם עם האנשים" רטנה. היא הקימה גדר מסביב לעץ התפוחים, אבל האנשים טיפסו על הגדר לקטוף תפוחים, (זה לא היה בסדר ! –הערת המספר.) יום אחד נוודת עייפה התדפקה על דלתה, הנוודת ביקשה את רשותה לקטוף מספר תפוחים, סבל כל כך שמחה שהנוודת ביקשה את רשותה, עד שיצאה עם סל גדול, ומילאה אותו בתפוחים. הנוודת אמרה סבל "את חילקת איתי את התפוחים שלך, ובתמורה אני אעניק לך משאלה אחת" סבל חשבה בתחילה לבקש זהב, אבל אמרה לעצמה שיש לה כבר בית יפה, גן ירק, ובו מספר תרנגולות,ועץ תפוחים נפלא, "הכל היה נפלא לו רק אנשים היו מבקשים רשות לפני שהם קוטפים את התפוחים הייתי רוצה שכל מי שיקטוף תפוח ללא רשותי, יישאר דבוק לעץ, עד שאשחרר אותו." "כך יהיה אמרה הנוודת, סבל הסתכלה על עץ התפוחים לראות באם השתנה, הוא נראה אותו הדבר. היא פנתה לעבר הנוודת לומר תודה וגילתה שהנוודת נעלמה. סבל נעמדה ליד החלון, וחיכתה, שלושה ילדים קטנים עברו, והסתכלו על עץ התפוחים, הם טפסו על הגדר,וכל אחד מהם קטף תפוח מהעץ, ואז הם נדבקו לעץ, הם ניסו להשתחרר , ולא הצליחו. עד סוף היום נדבקו לעץ גם המשרתת של ראש הכפר, האיכר, והאופה. "בבקשה שחררי אותנו" הם התחננו, "תני לנו ללכת" הם ביקשו. "בסדר, אשחרר אתכם, אבל בפעם הבאה שתרצו לקטוף תפוחים, תבקשו ." אמרה סבל. ברגע שדיברה, העץ שחרר אותם, הם נפלו מענפי העץ לאדמה.ומייד קמו, וברחו. כשסבל הכינה לעצמה את ארוחת הערב בחיוך והרגשה של הקלה, היא שמעה מישהו נכנס בדלת, היא הסתובבה, וראתה אדם זקן עומד בפתח החדר, סבל מעולם לא אתה אותו, אך הבינה שמולה עומד מלאך המוות. "למה באת לבית שלי?" שאלה. "באתי לקחת אותך" אמר מלאך המוות. סבל ידעה שאין טעם להתווכח עם מלאך המוות, "אהיה מוכנה תוך דקה" אמרה, "אבל אני חושבת שזאת דרך ארוכה לעולם המתים, וכדאי שניקח צידה לדרך, מה דעתך על גבינה ותפוחים, התפוחים שלי הם התפוחים הטעימים ביותר בצרפת," מלאך המוות הופתע, כולם פחדו ממנו, מעולם לא דיברו אליו בחביבות, זאת הייתה הפעם הראשונה שמישהו הציע לו לאכול, " טוב, אבל את צריכה למהר" אמר. "אני אחתוך מגוש הגבינה, ואתה לך וקטוף לנו תפוחים מהעץ" אמרה סבל למלאך המוות. ונתנה לו סל. מלאך המוות טיפס על העץ, קטף את התפוח הראשון, ונתקע. הוא התעוות, התכווץ, התפתל, וניסה להשתחרר, אך ללא הואיל. הוא נשאר תקוע על העץ. הוא בקש והתחנן לפני סבל, שתשחרר אותו, אבל היא סירבה, לא הקשיבה, ולא נעתרה לתחנוניו. עשר שנים חלפו. ובמשך כל הזמן הזה, איש לא מת. ילדים נפלו מתחת לגלגלי עגלות ולא מתו, נפלו לנהר ולא טבעו, אנשים סבלו מכאבים וממחלות, אבל מלאך המוות לא יכל לבוא ולשחרר אותם מסבלם. "בבקשה" התחנן מלאך המוות לפני סבל " שחררי אותי, העולם אינו מתנהל כסדרו, יש להרשות לאנשים למות". "טוב" אמרה סבל "אשחרר אותך, אך עליך להבטיח לי, שלא אצטרך ללכת אתך לעולם המתים, עד שארצה". "זה בלתי אפשרי" אמר מלאך המוות, אין אדם השולט בשעת מותו, לא אוכל לתת לך להישאר בעולם החיים, לאחר זמן המוות שלך." "אז לא אשחרר אותך מעץ התפוחים " ענתה סבל. בסופו של דבר, התייאש מלאך המוות, והבטיח לסבל, שהיא לא תצטרך להתלוות אליו לעולם המתים עד שתרצה. היא לעולם לא רוצה, וזאת הסיבה שהסבל עדיין קיים בעולם. בזמן הסיפור, מבטאים את "סבל" בהטעמה צרפתית, עד לפעם האחרונה, בה הסבל מבוטא באפיונו הנכון,,, סבל)