למוכי הגורל
אוקיי. עד כאן. אני לא סניגור של מסלול העתודה, ובטח לא סניגור של הצבא, אבל אני יודע לזהות פינוק כשאני רואה אותו. זו תהיה הודעה קצת ארוכה, אז בואו נסכם את תוכנה, למי שלא רוצה להמשיך - תפסיקו לילל, חבורה של תינוקות. וקצת יותר בפירוט. הצבא לא אומר את האמת ומציג את העתודה באור וורוד? נו שיט! מי בחיים האלה כן אומר לנו את האמת? כל אחד רוצה למכור לנו משהו! העיתונים, מכוני ההרזיה, הפרסומות בטלוויזיה, הפוליטיקאים, החנויות, עולם הרפואה... כולם. אני צריך להגיד לכם לא להאמין לכל מילה שהצבא מפליץ? נו באמת! בשביל זה אלוהים ברא לנו ראש ואזניים. כדי שנשתמש בהם. קשה לעתודאי לדעת מה הוא רוצה ללמוד? גם לסטודנט רגיל קשה לדעת מה הוא רוצה ללמוד, שלא לדבר על זה שבגיל שלו הוא גם צריך לממן לעצמו את הפריווילגיה. שלא כמונו, שהצבא נותן לנו כסף בשביל להתלבט. כמה אנחנו שומעים סיפורים על אנשים שמבלים באיזו פקולטה קיקיונית ולא "מוצאים את עצמם"? מי שלא מוצא את עצמו, שלא יעשה את זה בעתודה. מבחינה זו אני מסכים עם מה שכבר נאמר - מי שרוצה להיות עתודאי, רצוי שיהיה סגור על עצמו. מצד שני, החיים זה לא חברת ביטוח. אנשים משנים את דעתם, מגלים עובדות שלא ידעו, נתקלים במשברים לא צפויים של החיים, ובקיצור - משתנים. אין לצפות שתהיו בגיל 25 אותם אנשים שהייתם בגיל 18. "רוב העתודאים שתפגשו יהיו ילדים מסכנים ומנוזלים, שכל החיים שלהם שיחקו במחשב..." אסף, אתה יכול לקרוא לי בשמות, לרצוח לי את החתולים, להכפיש את הצבא, להתמרמר על כל העולם, אבל את החברים שלי אתה לא תשמיץ. העתודאים שאני מכיר הם בני אדם. יש מאלה ויש מאלה. לכולם פלוסים ומינוסים. אבל אם כבר נכליל, אז אני אהיה כנה - זו קבוצה של אנשים איכותיים, רציניים, חביבים להפליא, שנונים, מקצועיים, מסורים ואינטליגנטיים. לכל אחד יש את התחביבים שלו. כמובן שיש כאלו שמתעניינים במחשבים, ועם זאת, יש אצלינו אנשים שמתעסקים ברכיבה על סוסים, ג´וגינג, אגרוף תאילנדי, אגרוף מערבי, קראטה, ריקודים, צלילה מיקצועית, שחייה אולימפית, ועוד. כל זאת - בנוסף ללימודי רפואה בשנה ו´. בהחלט לא אנשים שהיית מגדיר כלכודים בבועה המשעממת שלהם. חוץ מזה, המבחן האמיתי הוא תנאי משבר. והדבר הכי קרוב לזה בחיים שלי היה הטירונות וקורס הקצינים. שם ראית את הפרצופים האמיתיים של האנשים, ואני מבטיח לך שהחברים שלי לא הסיבו לי אלא גאווה. שמחתי שאני יכול להשתייך לקבוצה הזאת. אסף, בשני הקורסים האלה יצאנו גברים. אותם ילדים מנוזלים רצו 2000 כמו אריות, עברו מסלול מכשולים עם ציוד מלא בלי בעיה, סחבו אחד את השני במסעות, עודדו אחד את השני כשהיה חרא. בקורס קצינים בסיסי יש מסורת - לפחות חצי ממצטייני הקורס הם רפואנים (בעוד שמספרם הכולל באוכלוסיית הצוערים הוא אפילו לא עשרה אחוז). האנשים שסביבך עוד יפתיעו אותך. חברים, בגרות נמדדת ביכולת של האדם לשאת בתוצאות של ההחלטות שקיבל בחיים. התחייבתם? תאכלו את זה. לא נעים לכם? תפרשו. אולי אתם באמת לא מתאימים למסלול. אגב, מי אמר לכם שההשלכות של הבחירה היא לכל החיים? אני מציע לכם לבדוק טוב טוב את ההשלכות של הפרישה ממסלול העתודה. הן לא נוראיות כמו שאתם חושבים, ולפחות שני אנשים שאני מכיר פרשו מהמסלול, בלי שהעולם התפרק סביבם. זה בטח יותר טוב מלהגרר במסלול שרק עושה לכם רע. אבל אל תבכו שרימו אותכם, או שהצבא מוכר לכם משהו, או שמסתירים אינפורמציה, או שהרמה של האחרים נמוכה. האחריות לברר מידע שיקבע את גורל החיים שלכם היא כולה שלכם. ארז