למסניפת חמץ ולכולם!
היי! מתחשק לי "לפתוח" את הנושא של התגובות הסוערות כאן להודעתה של מסניפת חמץ. אז אני פותח את זה... ובכן, ראשית כל אני רוצה להוות דוגמא אישית פעם נוספת: אין לי שום בעיה עם כך שמסניפת חמץ עומדת להיות בעלת דאן 3 בגיל הנוכחי שלה. אני אישית קיבלתי את הדרגה המכונה על-ידי המורה שלי "חגורה שחורה" אחרי כ-15 שנים של לימודים אינטנסיביים ומטורפים לחלוטין (במובן החיובי). אין לי מושג איך הסכמתי להשקיע כל-כך הרבה שעות בהישג הזה. בסך הכל, יש גבול ליכולת הלחימה שיש טעם לרכוש... לא מבין את עצמי היום. המורה שלי מלמד כ-20 שנה, יש לו תלמידים ותיקים רבים שלומדים אצלו שנים רבות, מאות תלמידים עברו דרכו - ורק 2 אנשים עד היום קיבלו אצלו חגורה שחורה (ואני אחד מהם...). אצלו "חגורה שחורה" זה פחות או יותר "חצי אלוהים"... ולכן אני פשוט לא האמנתי (ועד היום אני מתקשה להאמין) שהצלחתי בכלל לעמוד באתגר הזה ולהגיע ל"חגורה השחורה" הזאת, הבלתי-אפשרית הזאת, הלא-מציאותית הזאת. אני זוכר, כאשר קיבלתי את ה"דרגה", שעדיין לא עיכלתי ולא האמנתי (ועד עכשיו אני מתקשה לעכל זאת). כי אצלו "חגורה שחורה" זה סוף הדרך (והתחלה של דרך חדשה... בלעדיו). הרמות שנדרשו בכל מיני שלבים נתפסו בעיני כבלתי-מציאותיות... כמין גחמה שאי-אפשר לעמוד בה... התלמיד הנוסף שקיבל אצלו חגורה שחורה למד אצלו כ-11 שנים בקצב דומה, אך מה שסייע לו להשיג זאת תוך זמן כל-כך קצר היתה העובדה שהיה לו נסיון קודם: חגורה שחורה בקראטה [אצל רוני קלוגר] + נסיון של מספר שנים בג´ודו, ג´יו-ג´יצו וטאי-קוון-דון, כך שתנועות רבות וחלקים רבים מאמנות הלחימה כבר היו ברשותו והוא לא היה צריך ללמוד אותם פעם נוספת (להזכירכם: אצלנו אין "שיטה" נפרדת מ"שיטה" אחרת, לא קיים כזה דבר - לומדים את "אמנות הלחימה" כמכלול - ואני כבר שומע את קולות אי-הנחת של אייקי-פריק... הוא עדיין לא הבין את זה, לדעתי...). לדעתי מה שקרה כאן עם ההודעה של מסניפת חמץ היקרה הוא מאוד פשוט: אנשים קנאו, או הדחיקו (את מה? מיד אסביר...) מה כוונתי? פשוט מאוד: יש כאן אנשים שגילם כפול משל מסניפת חמץ ומספר שנות אימוניהם אף הוא גדול יותר - ושבטח חולמים על "דאן 3" ו"דאן 2". מבחינתם, יש להם תמונה אידיאלית של "דאן 2" או של כל דרגה אחרת אליה הם חותרים. הם מקדישים חלק ניכר מעצמם ומזמנם לחתירה אל דרגות אלה... הם יגידו ש"זה לא דרגות, זה לא בשביל הדרגה", אבל הכוונה שלי איננה שהם לומדים בשביל הדרגה החיצונית, אלא בשביל מה שהדרגה הזאת מסמלת עבורם... ו"דאן 2" מסמל עבורם הרבה מאוד. ולפתע, מגיעה איזו פספוסית בת 15 וחצי שיש לה כבר דאן 2 מזמן והיא עומדת להיבחן לדאן 3... זה מטריף אותם! הם לא יכולים לקבל את זה! זה מעמיד אותם באור-מגוחך! זה כמו התחושה של מנהל סניף בעל ותק של 30 שנה שעומד אולי בעוד שנתיים להיות מקודם לדרגת מנהל-מחוז - ושמגלה שיש כבר מנהלת-מחוז בת 17 בעלת ותק של שנתיים שעומדת להיות מקודמת בעוד שבועיים לדרגת מנהלת-ארצית. וזה מטריף אותו! תחושה דומה, לדעתי. אז הם בועטים... משתוללים... ואפילו לא טורחים לקרוא בפירוט את ההודעות. יש כאן דו-שיח של חרשים. כולם כותבים משהו חסר משמעות כמו: נכון... אבל עם כל הכבוד... תראו... בכל זאת דאן 2... חה חה חה! דאן 1000, דאן 2000, דאן 7000... תכל´ס, זה לא יעזור, זוהי שיטת מדידה ותו לא. כל כך מצחיק שמישהו מתרגש משיטת-מדידה... זה ברור שזה קשור אליו-עצמו ולא אל מסניפת-חמץ, אחרת מה ההתרגשות? עכשיו, לכל מי שהיתה לו בעיה עם הדרגה של מסניפת חמץ, אני מפנה את המלים הבאות (אתפלא אם תקראו אותן - לא אתפלא אם תגיבו אליהן מבלי לקרוא אותן ברצינות): המאמן של מסניפת חמץ מבין "קצת" (!) יותר מכם. אין לכם שום יכולת / מיומנות / זכות / אפשרות לחלוק על קביעותיו. הוא (!) עומד מאחורי התעודה שהוא (!) נתן למסניפת חמץ ואתם פשוט מגוחכים בויכוח שלכם איתו (!). אם אתם כל-כך מכבדים "דאנים", למה שלא תכבדו את ה"דאן 6" שהוא מחזיק בו? ואם יש לכם טענות או שאלות, תפנו אליו ולא אל תלמידת קראטה שבאה עליכם בבקשת עידוד לפני מבחן חשוב. המממ... האם זהו תחילתו של שרשור סוער חדש בפורומנו???
היי! מתחשק לי "לפתוח" את הנושא של התגובות הסוערות כאן להודעתה של מסניפת חמץ. אז אני פותח את זה... ובכן, ראשית כל אני רוצה להוות דוגמא אישית פעם נוספת: אין לי שום בעיה עם כך שמסניפת חמץ עומדת להיות בעלת דאן 3 בגיל הנוכחי שלה. אני אישית קיבלתי את הדרגה המכונה על-ידי המורה שלי "חגורה שחורה" אחרי כ-15 שנים של לימודים אינטנסיביים ומטורפים לחלוטין (במובן החיובי). אין לי מושג איך הסכמתי להשקיע כל-כך הרבה שעות בהישג הזה. בסך הכל, יש גבול ליכולת הלחימה שיש טעם לרכוש... לא מבין את עצמי היום. המורה שלי מלמד כ-20 שנה, יש לו תלמידים ותיקים רבים שלומדים אצלו שנים רבות, מאות תלמידים עברו דרכו - ורק 2 אנשים עד היום קיבלו אצלו חגורה שחורה (ואני אחד מהם...). אצלו "חגורה שחורה" זה פחות או יותר "חצי אלוהים"... ולכן אני פשוט לא האמנתי (ועד היום אני מתקשה להאמין) שהצלחתי בכלל לעמוד באתגר הזה ולהגיע ל"חגורה השחורה" הזאת, הבלתי-אפשרית הזאת, הלא-מציאותית הזאת. אני זוכר, כאשר קיבלתי את ה"דרגה", שעדיין לא עיכלתי ולא האמנתי (ועד עכשיו אני מתקשה לעכל זאת). כי אצלו "חגורה שחורה" זה סוף הדרך (והתחלה של דרך חדשה... בלעדיו). הרמות שנדרשו בכל מיני שלבים נתפסו בעיני כבלתי-מציאותיות... כמין גחמה שאי-אפשר לעמוד בה... התלמיד הנוסף שקיבל אצלו חגורה שחורה למד אצלו כ-11 שנים בקצב דומה, אך מה שסייע לו להשיג זאת תוך זמן כל-כך קצר היתה העובדה שהיה לו נסיון קודם: חגורה שחורה בקראטה [אצל רוני קלוגר] + נסיון של מספר שנים בג´ודו, ג´יו-ג´יצו וטאי-קוון-דון, כך שתנועות רבות וחלקים רבים מאמנות הלחימה כבר היו ברשותו והוא לא היה צריך ללמוד אותם פעם נוספת (להזכירכם: אצלנו אין "שיטה" נפרדת מ"שיטה" אחרת, לא קיים כזה דבר - לומדים את "אמנות הלחימה" כמכלול - ואני כבר שומע את קולות אי-הנחת של אייקי-פריק... הוא עדיין לא הבין את זה, לדעתי...). לדעתי מה שקרה כאן עם ההודעה של מסניפת חמץ היקרה הוא מאוד פשוט: אנשים קנאו, או הדחיקו (את מה? מיד אסביר...) מה כוונתי? פשוט מאוד: יש כאן אנשים שגילם כפול משל מסניפת חמץ ומספר שנות אימוניהם אף הוא גדול יותר - ושבטח חולמים על "דאן 3" ו"דאן 2". מבחינתם, יש להם תמונה אידיאלית של "דאן 2" או של כל דרגה אחרת אליה הם חותרים. הם מקדישים חלק ניכר מעצמם ומזמנם לחתירה אל דרגות אלה... הם יגידו ש"זה לא דרגות, זה לא בשביל הדרגה", אבל הכוונה שלי איננה שהם לומדים בשביל הדרגה החיצונית, אלא בשביל מה שהדרגה הזאת מסמלת עבורם... ו"דאן 2" מסמל עבורם הרבה מאוד. ולפתע, מגיעה איזו פספוסית בת 15 וחצי שיש לה כבר דאן 2 מזמן והיא עומדת להיבחן לדאן 3... זה מטריף אותם! הם לא יכולים לקבל את זה! זה מעמיד אותם באור-מגוחך! זה כמו התחושה של מנהל סניף בעל ותק של 30 שנה שעומד אולי בעוד שנתיים להיות מקודם לדרגת מנהל-מחוז - ושמגלה שיש כבר מנהלת-מחוז בת 17 בעלת ותק של שנתיים שעומדת להיות מקודמת בעוד שבועיים לדרגת מנהלת-ארצית. וזה מטריף אותו! תחושה דומה, לדעתי. אז הם בועטים... משתוללים... ואפילו לא טורחים לקרוא בפירוט את ההודעות. יש כאן דו-שיח של חרשים. כולם כותבים משהו חסר משמעות כמו: נכון... אבל עם כל הכבוד... תראו... בכל זאת דאן 2... חה חה חה! דאן 1000, דאן 2000, דאן 7000... תכל´ס, זה לא יעזור, זוהי שיטת מדידה ותו לא. כל כך מצחיק שמישהו מתרגש משיטת-מדידה... זה ברור שזה קשור אליו-עצמו ולא אל מסניפת-חמץ, אחרת מה ההתרגשות? עכשיו, לכל מי שהיתה לו בעיה עם הדרגה של מסניפת חמץ, אני מפנה את המלים הבאות (אתפלא אם תקראו אותן - לא אתפלא אם תגיבו אליהן מבלי לקרוא אותן ברצינות): המאמן של מסניפת חמץ מבין "קצת" (!) יותר מכם. אין לכם שום יכולת / מיומנות / זכות / אפשרות לחלוק על קביעותיו. הוא (!) עומד מאחורי התעודה שהוא (!) נתן למסניפת חמץ ואתם פשוט מגוחכים בויכוח שלכם איתו (!). אם אתם כל-כך מכבדים "דאנים", למה שלא תכבדו את ה"דאן 6" שהוא מחזיק בו? ואם יש לכם טענות או שאלות, תפנו אליו ולא אל תלמידת קראטה שבאה עליכם בבקשת עידוד לפני מבחן חשוב. המממ... האם זהו תחילתו של שרשור סוער חדש בפורומנו???
