אכן, אחרי שווא נח.
כך לפחות מצאתי במספר ספרי לימוד העוסקים בתורת הצורות. ההסבר שלהם לכך שהשווא הזה איננו שווא מרחף, הוא שהמקור הנטוי שבראשו ל'(לשבור, למכור, לשפוט וכד') הוא מילה לעצמה, שאף יוחד עבורה שם - שם הפועל - ואין להתייחס אליו כאל ל' השימוש + מקור נטוי. ומכיוון שהתנועה במילה זו (למכור וכו') היא תנועה קטנה, חיריק, השווא שאחריה הוא שווא נח לכל דבר, כלומר אותיות בג"ד כפ"ת שאחריו, מקבלות דגש.