למי שמבין

[dina199]

לדעתי בית ספר כזה מומלץ לכוווולם.

בכל מקרה אני לא אוהבת בתי ספר 'רגילים'.

 

[dina199]

אני לא מצליחה למצוא את התגובה הקודמת לגבי הכיתות.

(השרשור ארוך מדי

)
אבל אני מניחה שגם זה כנראה יתאים לכולם

 

[HollyGolightly]

החלק לגבי כיתות היה בתוך הודעה שהתייחסה לכל מני דברים

מעתיקה את החלק הספציפי לכאן:

מעכשיו מדברת על עצמי בלבד. אין לי מושג אם הדברים שאכתוב הם נכונים לגבי NVLD אחרים:

קירות לבנים זה NO NO! מרגישה נוח רק עם קירות שנוטים לצהוב בהיר בהיר. בערך כמו קרם של עוגה בהירה אבל לא לבנה. לגוון הזה יש שם, או שכל חברה קוראת לו בשם אחר, אבל לא מצליחה לזכור). ובעצם כל צבע קיר מלבד הצבע המסויים הזה זה לא מוחלט עבורי. ובשום פנים ואופן לא קירות עם קשקושים עליהם - אם כטפטים או קירות עם סיוד מפוספס וכאלה.

רהיטים כהים זה אחלה! רהיטים בלונדינים או צבעוניים או ריפוד מקושקש - בשום אופן לא.

בשום אופן גם לא ריהוט שיש בו ברק כלשהו. ולו הקטן ביותר. ב-ש-ו-ם א-ו-פ-ן!

צל, צל, צל ועוד פעם צל. גם בתוך הכיתות, החדרים המסדרונות וגם בחוץ. הרבה צל שבא מעצים ולא מהצללה של סוכות הצללה או פרגולות וכאלה. כמה שיותר מוצל - יותר טוב. ובכלל: הרבה צמחייה בסביבת הלימוד. אין לי בכלל דרך לתאר עד כמה צל וצמחיה חשובים לי. זה לא שאני לא אוהבת לטייל במדבר או ללכת לים. ההיפך: מאד אוהבת. אבל בשביל הסביבה המיידית, "הרגילה" - צל (ותכפיל את המילה הזאת באלף).

 

[dina199]

תודה. לגבי צל וצמחיה שוב לדעתי זה צריך

להיות לכולם.
ולגבי דברים וצבעים בוהקים, חזקים ומקושקשים - זה תופס גם לא"סים

.
כי זה עושה הצפה. שמעתי שבגני תקשורת בכוונה אין צבעוניות כמו בגנים רגילים בדיוק מסיבות עודף גרויים.

 

[noamlah]

אני להיפך

יש לי בבית של ההורים קיר אחד בצבע ירוק דשא, אני התעקשתי עליו כשההורים שלי ניסו לשכנע אותי אחרת

לדירה שלי בצפון נמשכתי תחילה בזכות הצבעים העזים שהיו בה, קיר אחד בצבע צהוב, קיר אחד בצבע בז' ובתוך המרפסת בצבע כחול
מאוד התלהבתי ואני צבעתי את החדר שלי בצבע כתום
מאז שהבעל בית עשה שיפוץ בדירה והחזיר את הכל ללבן אני מרגיש סוג של חוסר נוחות

 

[HollyGolightly]

כתבת על דפוסי תקשורת

בתיכון ובצבא ובמקומות עבודה שונים היה די כיף מבחינה חברתית. דברים פשוט זרמו. לא יודעת איך לפרט מעבר לכך. לפעמים הייתי צריכה את הזמן שלי בהפסקה, אז שכבתי באזור מוצל וקראתי ספר, או סתם נחתי. אבל זה לא היה יוצא דופן. היו הרבה כאלה בכל מקום. בתוך הכיתה עצמה זה היה הכי זורם שאפשר. כך גם בצבא ובחלק ממקומות העבודה - עם הרבה כיף וצחוק וכיף של להיפגש אחרי העבודה מדי פעם. אממממ......... לא יודעת להרחיב מעבר לזה. לגבי חברויות קרובות כבר כתבתי.

כנראה שה-NVLD במקרה שלי מתבטא הרבה יותר בתפיסה המרחבית המאד לקויה וליקויי הלמידה וכו'.

 

[אריוארי]

יש קשר בין תפישה מרחבית ובין תפישה בין אישית

גם אנשים הם עצמים במרחב, עם יחסים די מוגדרים בין הפנים והחוץ, ועם תגובות שמבטאות תפישה מרחבית שיש לה משמעות מאוד מסויימת, גם נפשית כמובן.

זהות היא פועל יוצא של תפישה מרחבית, וגם החברה ותבניותיה הם כאלה

נשים אוטיסטיות נוטות להצטיין לפעמים בהיבט החברתי גם בגלל שעצם שונותן מאפשרת להם לקרוא אנשים בצורה מאוד מתוחכמת ועדינה ומושכת,
גם אני הייתי מאוד פופולרי בצבא, עד היום אנשים שהיו איתי אז מתקשרים אלי(ואני לא עונה) וגם בתיכון,
הדבר בהחלט אפשרי גם לאוטיסטים, וגם לאלה בתפקוד נמוך יחסית, כי הם "רואים" אנשים, בזמן שאנשים נורמטיבים אפילו לא רואים שהם לא רואים.

אוטיסטים, בניגוד לסטיגמה ולדעה הקדומה, מאוד מאוד אוהבים אנשים, לצערנו במצב הנוכחי של החברה זה גוזר עליהם חיים מיוסרים להפליא לפעמים, כי אהבה הייתה ונשארה הפשע היחיד שאין עליו מחילה

 

[HollyGolightly]

מודה שחלק גדול מתגובתך לא הבנתי

אבל "מאוד מאוד אוהבים אנשים, לצערנו במצב הנוכחי של החברה זה גוזר עליהם חיים מיוסרים להפליא לפעמים, כי אהבה הייתה ונשארה הפשע היחיד שאין עליו מחילה". אתה כל צודק. שמת את האצבע בדיוק בדיוק על הנקודה. אני מלאה אהבה. ואני לגמרי מבינה למה אתה מתכוון. וזה ישר הזכיר לי את וינסנט של דון מקלין. עד לא מזמן לא הבנתי מה השיר באמת אומר. רק בחודשים האחרונים זה צנח עלי בעקבות משהו שאולי ייראה מוזר למישהו אחר. אבל לי זה גרם לחשוב על השיר הזה ופתאום הבנתי אותו. אחרי שכל השנים בקושי שמתי אליו לב. אתה בטח מכיר אותו, אבל אני מקשרת אותו לכאן, כי נדמה לי שזה מה שאתה ועכשיו גם אני מתכוונים אליו (ולא אין לי כל כוונות אובדניות):
https://www.youtube.com/watch?v=oxHnRfhDmrk