למיכל

[אמא מיכל11]

לא חשבתי על זה ככה.

נראה לי שבטורים הבאים אתרכז פשוט בבן שלי. זה יהיה הכי טוב. (-:

 

[asa112]

רציתי להתיחס רק לדברים שכתבת כאן בפורום

בשירשור הזה ושירשור המקורי (כי אני לא קוראת טור שלך קבוע וגם לא קראתי כל התגובות שלך ושל אחרים, סליחה).

את כותבת שכולנו בסירה אחד. אני לא מרגישה כך.
אני חיה במציאות של שום דבר לא בטוח ושום דבר לא חד משמעי.

איבחון מוקדם לא מציל חיים. הוא רק נותן כיוון, ולפעמים הכיוון הזה שגוי (מכירה דוגמאות אישית).
טיפול לא מבטיח שיפור. לא לכל דבר יש טיפול ולפעמים יש רק דרך התמודדות זו או אחרת.
אנשי מקצוע לא יודעים הכול, לא תמיד יכולים לעזור ולפעמים גורמים נזקים (כמובן גם עוזרים, אבל כמו שאמרתי - אין שום דבר חד משמעי).

לא משנה כמה את משקיעה לילד היום, את לא יודעת, מה יהיה מצבו בעד מספר שנים. לכן כולם פה מתמודדים עם מה שקורה היום, לא יודעים מה, יקרה אפילו בעד 3 חודשים.

לי אישית אין למה להתלונן - אני שמחה מאוד שבן שלי הגיע למקום שלו היום. אבל כמו שלא ברור לי, למה הוא הגיע לשם, אני לא יודעת, איפה הוא יהיה מחר.

את מציגה דברים אחרת, לכן אני לא מזדהת עם מהשאת כותבת - אפילו בפוסט שלך הזה - אני בהלט לא היתי רוצה להיות במקום האישה הזו - אחרי שהיא קראה על עצמה בטור, לא נשארו לה שום אופציות. לדעתי, לא כך צריכים ללכת על אבחון, אבל היו הרבה ויכוחים על זה פה גם כך.
את חיה במציאות אחרת , איפה שהכל ברור. את פשוט שמה פה לינק לטור שלך, כדי שיהיו יותר קוראים. לכן תמיד יהיו אנשים שמרגישים אחרת ונפגעו מהדברים שאת כותבת ואולי יגיבו קשה. כך זה עובד אין מה לעשות.
לדעתי, תגובות לא יפות לטור שלך - זה לא אפילו ביקורת, זה צעקה של מישהו שנפגע, זה הכל. ברור, שלא היתה לך כוונה לפגוע, אף אחד לא מאשים אותך בזה, לדעתי. את פשוט צריכה להיות מוכנה לתגובות שונות ולהבין, שזה לא רק "תוקפנות מסיבה לא ברורה".

לא יודעת, האם הסברתי את עצמי נכון וכמה עשיתי טעויות כתיב,אבל מאחלת לך סוף שבוע נעים בכל מקרה.

 

[שלומות0]

כל מילה של זהב

 

[גמבה מתולתלת]

כל מילה

 

[אמא מיכל11]

הסברת יפה מאד. לקחתי לתשומת ליבי.

 

[asa112]

 

[רונן שפירא1]

אני מסכים עם הסוף אבל לא עם ההתחלה

נכון שטיפול לא מבטיח שיפור, ונכון שלא יודעים מה יהיה בעוד מספר שנים, כולל אני...
מצד שני, חוסר טיפול מביא בדרך כלל להתדרדרות איטית, להחרפת המצוקה, להגדלת הקשיים ורק להתפוצצויות יותר מאוחרות בשלבים מאוחרים יותר.
אני תמיד נזכר באותה הרצאה ששעתי על מתאבדים בקרב בני נוער, ואיך הפרופיל הזה התאים שלהם התאים לי כמו כפפה לאספרגרים לא מאובחנים... תלמידים טובים/סבירים שיושבים בצד ואיש לא שם לב אליהם כי הם לא מפריעים ולא מציקים.... אבל גם לא זוכרים אותם...
אז נכון שלא כולם מתאבדים, לשמחתי, ואיני מייחל זאת לאיש, אבל כמה מפתחים חרדות ודכאונות וגרוע מכך?
טיפול שלא מצליח אפשר להחליף ואבחון שגוי אפשר לשנות בהמשך...
זה לא סוף העולם....
ואני אגב גם מאוד מסכים לפסקה האחרונה על המצוקה הגדולה של אלה שמגיבים באופן לא יפה.... אני רק פחות בטוח שכולן באות רק ממקום של התנסות....

 

[TikvaBonneh]

גםהבן שלי היה בדיכאון בגלל שלא אובחן בספקטרום

הפרופיל הזה התאים לו. תלמיד שישב בשקט כי היה מאויים מכל הכוורת החברתית שרחשה סביבו.

 

[bambina האחת]

לא חוסר טיפול מביא להתדרדרות

חוסר הבנה וקבלה מביא להתדרדרות. אני מכירה מספיק דוגמאות של טיפולים שהביאו להתדרדרות, כי למצוא טיפול מתאים ונכון זה מאוד מאוד קשה ויש הרבה מאוד אנשי מקצוע שלא מבינים מה הם עושים. הדברים הם ממש לא שחור ולבן וממש לא חד משמעיים.
כשהורה מגיע לטפל בילד שלו מתוך חרדה (וזה המצב של הורה שחי בהכחשה ופתאום שולפים אותו משם בכוח) לא בטוח שטיפול שהוא יתן לילד שלו יהיה הטיפול הנכון.

 

[רונן שפירא1]

גם להגיע להבנה ולהשלמה זה טיפול

אבל נכון שיש לא מעט אנשי בריאות הנפש שלא מבינים בתחום וגורמים נזק...
זה עדיין לא אומר שחוסר טיפול יהיה יותר טוב

 

[bambina האחת]

מתחברת לכל מילה שכתבת

ניסחת מצוין את המחשבות שלי